ביקורת ספרותית על הילד הרע מאת לאה גולדברג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 במאי, 2013
ע"י נצחיה


הדודל של גוגל סיפר לי היום שזהו יום הולדתה של לאה גולדברג, וזוהי הזדמנות לכתוב על משהו משלה. לאה גולדברג מילאה את ילדותי, את נערותי, ואת שנות הבגרות שלי. גם היום דיסק משיריה המולחנים מנוגן אצלי ברכב בקביעות. את הספר "הילד הרע" לא הכרתי בילדותי כספר. הוא היה שיר אחד בספר מלא משירי הילדים של לאה. אני כבר לא זוכרת באיזה ספר מדובר ("מה עושות האיילות?" אולי. לא זוכרת), אבל הוא היה שם. אחר כך הוא היה אחד מהשירים באוסף המעולה "חגיגה של שירים" שהכיל שירי מקור ותרגומים לילדים. בסוף גם ידעתי אותו בעל פה. כפי שידעתי (ואני עדיין יודעת) את "כובע קסמים", את "מה עושות האיילות", את "המפוזר מכפר אז"ר" ועוד רבים.

"הייתי אתמול בבית הדודה
אמרתי שלום, ואמרתי תודה
אמרתי סליחה, ובבקשה
על הכל שאלתי
זה מותר? את מרשה?"

את הספר הזה, במתכונתו הנוכחית, קיבלנו מהגן, בתוך פרוייקט שנקרא "מדף הספרים שלי". זה יפה מאוד בעיני לתת לשיר מעמד של כבוד כספר נפרד. הרי יש טקסטים נחותים ממנו בהרבה שזוכים לכך. כך הוא לא נעלם כעוד טקסט בין עשרות אחרים. גם יפה מאוד לגייס צייר מן השורה הראשונה, את דני קרמן לאיורי הספר. האיורים שלו באמת מדהימים ומתאימים לטקסט.

"ואבא אמר: באמת, זה לא צחוק
תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק"


אלא שאליה וקוץ בה. את מאורעות הילד בן השש או השבע, שמרגיש שאיזה "שד" משתלט עליו, והוא לא יודע למה הוא בדיוק מפסיק להיות נחמד, ומתחיל להציק, יכולים להבין ילדים בני שש או שבע. פורמט של ספר המשדר "ספר של גן", וחלוקה של הספר בגני הילדים, גורמת למחשבה שגויה שזה קהל היעד. אז ילדי גן ייהנו, אם כי יבינו אותו כפשוטו: איש רע שנכנס פנימה ומשתלט על הגוף. ואילו ילדי א-ב יחשבו שהוא "תינוקי", כי הרי הוא היה בגן, ולא יקראו בו שוב, וחבל.

אבל אלה הערות להוצאה לאור. לא לכותבת. לכותבת רק נגיד "יום הולדת שמח". הדברים שכתבת נשארים איתנו, לאורך ימים ושני. גם עשרות שנים לאחר כתיבתם הם רעננים, אמיתיים, ומדברים בגובה הילד.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי - הדיסק נקרא "אני הולכת אלי - מבחר משירי לאה גולדברג" והוא מומלץ מאוד. נתי - הביקורת שלך נכונה ומצטרפת לטענתי שהספר אינו מתאים לילדי גן. לדעתי מגיע גיל שבו ילד לוקח אחריות על מעשיו, אבל עדיין לא תמיד מבין אותם. וכשהוא עושה משהו ושואלים אותו "למה עשית?" אין לו ממש תשובה. אז הוא מרגיש כאילו הוא נענש על לא עוול בכפו. אני מניחה שלילדים יש את האינטילגנציה הדרושה לחשוב "הייתי רוצה שיהיה מן ילד כזה שאפשר להאשים אותו בדברים הרעים", בלי להאמין שבאמת יש ילד כזה.

אלון - LOL

חמדת, יעל, שין שין - תודה

(ואם כבר שינו את ממשק האתר, אי אפשר היה לשנות את ממשק התגובות לצורה נורמלית ברררררר....)
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
היא הייתה משוררת מחוננת והשירים לא התיישנו בכלל. זכינו לכשרונה האדיר וזכינו שהיו ימים של חסד שבהם שירי משוררים זכו למיטב הלחנים ולא יאללה לך הביתה מוטי. כשיודעים שלא נישאה ולא ילדה ילדים זה צובט בלב. אני רוצה לדעת פרטים על הדיסק הזה. אני ארוץ לקנות.
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי תודה רבה על הציטוטים המקסימים, ועל השירים. אלה בדיוק השירים שמתנגנים באוטו שלי, בדיסק "לאה גולדברג" המושמע תכופות.

כשסבתא שלי היתה מאושפזת לאחר שבר באגן הירכיים, התנגן לי השיר הזה:
האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

הוא התנגן לי רבות, וסייע לי לעבור את התקופה הקשה, עד פטירתה. רק אז קראתי על נסיבות כתיבת השיר, בעת מלחמת העולם, ועל המסקנה שלו "ומותר לאהוב". וגיליתי שזה ממש מתאים, כי גם סבתא שלי שהתה בארץ, בעוד בני משפחה בגורל עלום באירופה, ובאותו הזמן היא מצאה את בן הזוג שלה והתחתנה.


את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם
שין שין (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת שעושה כבוד ללאה גולדברג הגדולה.
yaelhar (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה. גם הציטוטים.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ועוד כמה געגועים לשירים, שמעלים בעיני דמעות געגוע ותחושה של אבדן ויופי של כאב. ולא היה בינינו אלא זוהר
זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.
ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת
ואשמרנו בין דפי ספרי. ועוד: אולי מחר אני אהיה יפה מאוד
ובשחור אישוניך אהיה לבנה,
ותראינה עיניך כי אני יפה מאוד
ומצחי טהור
כאור הלבנה.
ועוד: השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיני נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
ישרו צעדי -
עיפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את - תמוליך -
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא
כשהלכתי אליך.

חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה - איזה כיף וכבוד שאת מזכירה את יום הולדת של לאה גולדברג . הספר אכן כייפי ואומץ ממני מייד ע"י הנכדה . עכשיו יש טרנד כזה של הוצאות ספרים להוציא ספר אחד עם איורים שמוקדש לשיר או לסיפור אחד בלבד של משורר/סופר-ילדים . יש לכך מינוס - שההוצאה רוצה לעשות כסף באופן הקל ביותר ,ויש לזה פלוס- שדרך ההוצאות המתחדשות הללו הילדים והוריהם מכירים את השירים והסיפורים שהם נכסי הברזל של הספרות הישראלית של פעם .בכל אופן אהבתי את מעשה ידייך פה .

הנה דוגמא אחת :http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=959857

ולכבוד יום הולדתה :

פזמון ליקינטון

לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בציצי היקינטון בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה.

ואומרת הלבנה לעננים
תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים
שיפרח היקינטון בגננו הקטון
כך אומרת הלבנה לעננים.

בא הגשם וצלצל בחלוני
שר ניגון עליז לפרח בגני
וענה היקינטון בשמחה ובששון
למטר אשר צלצל בחלוני.

ומחר נצא כולנו אל הגן
ונראה שם את הפרח הלבן,
ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן.
בלו-בלו (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי - גם אני אוהבת מאוד מאוד את השיר הזה. וגם את שירי הבן האובד. ובעצם עוד המון שירים של לאה גולדברג. היא ענקית, אין משוררים כמוה.
בלו-בלו (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
נתי אני חושבת שהספר הזה לא באמת מעביר אחריות למישהו אחר - בטח לא לילד בן שש או שבע. אני חושבת שהספר מראה לילד שזה אנושי להיות לפעמים "ילד רע". כולנו מתנהגים "לא יפה" לעיתים, ולא תמיד מבינים למה, גם כמבוגרים.
כשקראתי את הספר לגדולה בגיל 3 היא ממש פחדה ממנו ועזבתי. היום היא חושבת שהוא תינוקי. לעומת זאת הקטנה (שהיא בת שלוש ורבע), שובבה מאוד מאוד, אוהבת את הספר והוא עוזר לה להביע את עצמה ולהסביר.
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מדהים שפעם נתנו לילדים לנהוג. ולתינוקות.
נתי ק. (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יום הולדת שמח ללאה גולדברג. רוב ספריה ושיריה אני אוהבת, את הספר הזה ממש לא. ילד בן שש או שבע יכול לקחת אחריות על מעשיו והספר הזה מעודד, בעיניי העברת אחריות לגוף אחר, דמיוני.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לאה גולברג שלי היא שיריה המולחנים הנפלאים. ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.

איזה שיר! שרתי אותו לבני הבכור בלי סוף. אני בספק אם הוא עוד זוכר את המנגינה...





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ