ביקורת ספרותית על מהלך לא מוצלח מאת לינווד ברקלי
ספר בסדר

---

לכאורה, מהלך לא מוצלח של הסופר (הבנתם את הבדיחה? כי אם לא, אני תיכף ומיד מסבירה בגוף הביקורת, אז אנא, סבלנות).
למה לכאורה?
קודם כל, זוהי מילה טובה לפתוח איתה את הביקורת. היא מרמזת, שאף על פי שהכפשתי את שמו של הסופר בשורה הראשונה, אני עתידה לכפר על כך בשורות הבאות.

טוב, בואו נעשה סדר בדברים, אחרת לא נגיע לשום מקום.

אקסיומה מספר אחת: ברקלי ביום רע, כותב יותר טוב מסופרים אחרים ביום טוב.
אקסיומה מספר שתיים: ההוצאה הייתה צריכה להוציא לאור את החבר'ה הרעים אחרי מהלך לא מוצלח.
אקסיומה מספר שלוש: אם יש לכם קשר כלשהו לסופר, אנא בקשו ממנו להפסיק לזרוע כל כך הרבה רמזים בדרך.

אחרי ספריו המוצלחים: ביום שאיבדתי אותה, בלי לומר שלום ואפילו קרוב מדי הביתה (שנופל משניהם), ברקלי הציב איזה רף. חבל באמת שספריו האחרים: החבר'ה הרעים ומהלך לא מוצלח, נשענים על אפקט השעשוע והשלומיאליות יותר מאשר על אפקט הפחד.
הספר מתחיל ב-68 עמודים של טחינת מוח, או חפירה, או כל ביטוי אחר שעולה בדעתכם. ואנחנו רוטנים: איפה הגופה שלנו, ספר מתח מבטיח תעלומה תיכף על ההתחלה, אז מה זה הסיפור הקלוש הזה שנותן לנו כל כך הרבה חומר רקע על משפחת ווקר, עד שאנחנו בטוחים שאנחנו חברים מאז ומעולם. אז נא לא להתרגז. חומר הרקע הזה חשוב ביותר. כל התעלומה השלומיאלית הזאת נשענת על 68 העמודים הראשונים.
משם והלאה הסופר (או בן דמותו) מסתבך והולך, אין רגע דל, יש סקנדל ואפילו פסטיבל קטן.
מה הבעייה העיקרית של ברקלי? השטנץ שלו, או בעברית צחה: התבנית.
בכל הספרים, ברקלי כותב בגוף ראשון על גבר, אבי משפחה טריוויאלי ומהוגן, שמסתבך שלא בטובתו בתעלומה שגדולה עליו בכמה מספרים. למה הוא לא פונה למשטרה המיומנת? מפני שהוא מסובך מעל לראשו באופן שאינו מאפשר לו להסביר את מעשיו בלי להושיט ידיים לצמד אזיקים ולהנהן למשפט "כל מה שתאמר..." וכו'.
בכל הספרים, ברקלי זורה רמזים כמו שהנזל וגרטל זרו פירורים אל בית המכשפה. הבעייה היא, שאנחנו מיומנים משהו בקריאת ספרי מתח ולכן התעלומה, בגדול, מתפענחת בראשינו עוד לפני שברקלי מסביר לנו. אבל, בכל זאת, תבנית, כבר אמרנו, ברקלי משאיר לנו טוויסט אחד לסוף. ולכן, גם כשמתפענחת לה התעלומה, אנו לוחשים לעצמנו באוזן: רגע, רגע, נשארו עוד כמה וכמה עמודים וגם התבנית של ברקלי מבטיחה לנו עוד טוויסט אחד, אז יש למה לצפות.

יש להוסיף לזכותו של ברקלי, שהוא קושר את כל הזוטות יחד, וכל פרט, אזוטרי וטיפשי ככל שיהיה, יש לו תפקיד בהסתבכות או בפתרון.

הספרים של ברקלי הם עונג ותו לא. מכיוון שהם עוסקים במשפחות נורמליות, שמתרגשת עליהם צרה לא נורמלית, לא תצאו מהספר עם איזה מטען תרבותי יוצא דופן. גם בספר הזה לא תלמדו הרבה דברים חדשים, חוץ מאשר שמה של איזו לטאה נכחדת, שמהווה טריגר לפשע המתרחש.
אם חיי הקריאה שלכם מלאים ביוליסס, הזקן והים וזכרון דברים, אל תקראו את הספר הזה. אבל אם אתם אוהבים מפעם לפעם הפוגה משעשעת, לכו על זה.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על מהלך לא מוצלח