ביקורת ספרותית על מהלך לא מוצלח מאת לינווד ברקלי
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 7 באוקטובר, 2010
ע"י אלון דה אלפרט


****


אלוהים, כמה שהספר הזה אידיוטי. זה באמת הספר הראשון (וכנראה גם האחרון) של לינווד ברקלי שאני קורא, אבל הבנתי שהוא משתמש גם בספריו האחרים בסוג השפה הכאילו מגניבה הזאת, שהיא קלת דעת אבל מתאמצת, ושנונה עד זוב דם. הכול מלא מין גיחי גיחי כזה של "לא תאמינו מה קרה לי", כאילו כל הספר הזה הוא מונולוג של רמי ורד הסטנדאפיסט, עם חצי חיוך אירוני בזווית הפה. בסוף כל משפט דימיתי לשמוע את ה"סטיגידיש" של התופים.
אם לנסות לחדור בכל זאת דרך המעטפת הסופר דקיקה של הספר הזה, לברקלי יש סוג של אמירה - משעשעת אבל נדושה - שמלגלגת על החיים המשעממים בפרברים, ועל כך שבעצם החזות השלווה של הפרחים, העצים, רופאי השיניים ורואי החשבון היא רק פסאדה שמכסה על דברים אפלים כמו שחיתות, נערות ליווי, מגדלי מריחואנה ואפילו רצח.
כמי שגר במודיעין, אני יכול להתחבר לאמירה הזאת במובן מסויים. אני חושב שבמהותו הספר הזה בנוי על רעיון טוב - איזה נודניק פסיבי שמתוך הנודניקיות שלו עצמה הוא נקלע שלא בטובתו למערבולת של תככים ומזימות. אם הוא היה מנסה להיות פחות משעשע ויותר חכם, האמירה היתה מתעצמת, בדיוק כמו ההבדל בין מישהו שמספר בדיחה בפנים רציניות לבין מישהו שלא מפסיק להתפקע מצחוק ולשאול, "אתה קולט?! אתה קולט?! זה בגלל שהוא תימני!!"
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון, אני גם מסכימה איתך וגם לא. אבל, איתך, אפרתי, אני מסכימה לחלוטין.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון, אין שום סיכוי שריצ'ר יפגע בברקלי. הוא הגון מדי.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
בלי לקרוא את "קרוב מדי הביתה", רק מלקרוא את הסקירה (המצויינת) שלך עליו, הבנתי שמדובר בדיוק באותו טון. אני סולד מקומדיות של טעויות, או מטרגדיות של טעויות. זה רק מעצבן אותי. אין בזה שום קסם, אלא בעיקר שרשרת של החלטות גרועות משעממות. אוי, זה כל כך מעייף, ברררר.

אני לא מנסה לשכנע אותך לתת עוד צ'אנס לריצ'ר. לא מדבר אלייך? move on. לא קוראים לי לי צ'יילד. אני די נהנה מהספרים שלו, ואני יכול גם להסביר למה, אבל אני מבין שמשהו בנוסחתיות, בקטעים המתים, בחוסר הריאליזם-למרות-היומרה-כן-להיות-ריאליסטי יכול להפריע. אני חושב שבקטעים האנליטיים ותיאורי ה-bullet time של סיטואציות, צ'יילד הוא פנומן. ולינווד ברקלי, אני ממש משתוקק שהוא יפגוש את ריצ'ר בסמטה חשוכה, עד כדי כך הוא מעצבן
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
דווקא רציתי שהסקירה שלי על "קרוב מדי הביתה" תסיים את הרדיוס שלך. אז רציתי.
לדעתי אתה קוטל אותו חזק מדי, אבל זה עניין של טעם. או של הספר.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני אשכרה חטפתי ממנו טראומה. למרות ההמלצות שעוברות כאן מדי פעם, הספר הזה הרחיק אותי מברקלי, מה שלא עשו ספרים יותר גרועים מסופרים יותר גרועים. כמו עונש רדיוס לשלוש שנים. אולי אחזור אליו עוד שנה שנתיים
yaelhar (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
קראתי שנים-שלושה ספרים שלו. לא זוכרת אם זה היה בינהם. ואני מסכימה עם התאור. לי הוא הזכיר שדרני רדיו מסויימים, שיוצאים מבית היוצר של גל"צ. עליצות מזוייפת ובדיחות קרש.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אין לראות באמור מעבר להבעת דעה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ