“אני מאמינה שספרים, כמו אנשים, מגיעים לתוך החיים שלך במטרה מסוימת, אין כזה דבר 'מקריות'. אני עדיין תחת הרושם העצום שהותיר בי הספר. זה אחד הספרים שמזכירים לי כמה טוב לדעת לקרוא. לא רכשתי אותו, לא השאלתי אותו, לא התכוונתי לקרוא אותו (מד"ב הרי..). הספר היה איתי שנים, מאז שהייתי ילדה בת 3-4. הוא הגיע אליי בדרך פלא, באמצעות מורה לאנגלית שהייתה גרה בשכנות. היא אמרה לאימא שיום אחד אקרא את הספר ורצתה שיהיה לי אותו. לקח לי הרבה זמן לשים לב אליו, אבל סוף סוף זה קרה. בלעתי אותו תוך ימים ספורים.
יוליס מרו, עיתונאי בן-אנוש, מוצא את עצמו בסורור, כוכב כמו שלנו בדיוק, הנשלט על ידי גורילות- קופים אגרסיביים, מייצגי החוק וכוחות הביטחון
שימפנזים- האינטלקטואליים, המוחות המבריקים במדע ובמחקר
ואוראנגוטנגים- השליטים, הפוליטיקאים, הבכירים, חסרי מעוף, חסרי בינה. ממש כמו בכוכב שלנו... בני-אנוש היו לחיות ואילו הקופים התפתחו לרמת אינטלגנציה גבוהה.
קורותיו בסורור, האינטראקציה שלו עם הקופים ובני אדם מקומיים והתובנות העמוקות של המחבר על המין האנושי עושים את הספר הזה לאבן יסוד במקדש הספרות העולמית שלנו. זה לא מדע בדיוני, זו המציאות שלנו.
אחת התובנות העיקריות שלי מתוך הספר (ויש הרבה) היא שאם מתאספים יחד האלמנטים והנסיבות הנכונים להיווצרות חיים, הם יווצרו באותה הדרך כפי שנוצרו כאן. סביר מאוד להניח אם כן, שייצור תבוני מכוכב אחר בקוסמוס, בעל טכנולוגיה מתקדמת, נראה והינו כמונו בדיוק, או לפחות כמו קוף, ולא כמו איזה גמד ירוק עם ראש ועיניים ענקיים.”