ביקורת ספרותית על אנקת גבהים [1990] מאת אמילי ברונטה (עקרבית)

ביקורת ספרותית על אנקת גבהים [1990] מאת אמילי ברונטה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 ביוני, 2013
ע"י עקרבית

אמילי ברונטה מגיחה לפתע מתוך ערפל של ענווה ובועטת בפנים עם אהבתם הפראית של הית'קליף וקתרין.
העלילה ברוטלית. האלימות, המין, היצריות, האהבה, האומללות, הטרגדיה, הטירוף נדחפים לשיא יכולת התפישה ומעבר. הרגשות האלה נסחטים עד תום עד שלא ניתן להרגיש דבר. ביתו של כומר בתחילת המאה ה-19, עלמה צעירה ומחונכת, לא אמורה לחשוב מחשבות משונות בסגנון ובטח שלא להעלותן על כתב! אין ספק שאמילי יודעת לזעזע. היא חושפת את נפש האדם כך שאין עוד אפשרות לאנגלים המאופקים, מנופחי הגינונים והנימוסים להמשיך להתאפק ולהצטנע. מנין לה לאמילי, צפונות כאלה? הצדדים הקשים והאפלים שבאדם? מנין לה הידע על טירוף, על אלימות, על מסבאות? איך יכלה לכתוב בלהט כזה אם לא הרגישה אותו לאף אחד?

אמילי לא יצאה הרבה מביתה, אך הכירה את הטבע האנושי במערומיו, כפי שלא הכיר אותו איש.
היא היתה אישיות מסוגרת ולא ניהלה יחסים עם אנשים זרים שלא היו מבני משפחתה. אולם היה לה אח אהוב, ברנוול. הוא היה צייר מוכשר אך למרבה הצער חלש אופי. הוא בזבז את חייו בשיכרות, סמים והימורים. ברנוול היה קרוב לאחיותיו ואף צייר פורטרטים שלהן. ייתכן שהירבה בשיחות איתן וכך הן למדו על העולם האמיתי. אמילי חלתה בהלוויתו של ברנוול וכעבור שנה נפטרה גם היא. כאילו כל מטרת חייה הייתה 'אנקת גבהים'.

הית'קליף הוא דמות מונומנטלית שעומדת בשורה של גברים הראויים לתואר 'גברים' כמו רוצ'סטר ודארסי, בכל רמ"ח איבריהם. המקום להשוואה הוא בליבם פנימה, באופיים האיתן ובאהבה האמיתית, חסרת התנאים והפשרות שרכשו לנשים שלהם, איש איש בדרכו.
לעומת זאת קת'רין היא אכזבה גמורה ומוחלטת. היא לא ראויה לרגשות שהיא הפיחה בהית'קליף. היא איננה מתקרבת לקרסוליים של נשים משכמן ומעלה כמו ג'יין אייר או אליזבת' בנט. ללא בינה, ללא ערכים, ללא מוסר היא בוגדת בקלי-קלות בעצמה ובאיש שהיא אוהבת יותר מכולם תמורת נוחות ומעמד חברתי. והיא נענשת קשות בשל כך. ולא רק היא נענשת, אלא קבוצה שלמה של אנשים הופכת למקוללת באשמתה. הית'קליף, האומנת שלה, בעלה, אחות בעלה, וכל הדור הבא אחריהם.
באנקת גבהים הכל מרגיש לי מוכר. הביצות והשדות, הסלעים והגבעות, האחוזות חמורות הסבר וסבלות השוכנים בהן. כאילו שחייתי שם כל חיי, בעוד שאין לי שום קשר ליורקשייר. לא בחיים האלה, לפחות.

14 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של עקרבית
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים [1990]

טוקבקים

+ הוסף תגובה

סנופקין	סנופקין (לפני 9 שנים ו-1 חודשים) ביקורת נפלאה עקרבית, עברו הרבה שנים מאז כתבת אותה, את הביקורת, אך התחברתי אליה בצורה יוצאת מן הכלל (כתב לא מאבד את ערכו, אדרבה, אולי אפילו משתבח)... מתיאור הסופרת עד לתיאורו של גיבור הספר, שמוצא את מותו בצורה טראגית, חי ולא חי מזה מספר שנים בהם נפשו התאומה שוכנת תחת סלע בטון מוצק וצמחייה גודלת לסביב משכבה, עד לאחרונה שנשארת מהדור ההוא "ומעלה את הדברים על הכתב" גברת דין, שעל פניו, לא משנה כלום בעלילה. נתת לי נקודת מבט חשובה על ההשוואה בין קאתרין לבין היתקליף; שבוע נהדר
עקרבית	עקרבית (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) אופס, צודקת ביותר שרוני, טעות שלי... נכון גאווה ודיעה קדומה הוא של ג'יין אוסטין :) ההשוואה סחפה אותי יש משהו מקשר בשלושת הגיבורים האלה שבשבילי מדבר באותה השפה..
שרון	שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) אה, לא הבנתי (: כי היא כתבה : "אמילי בראה לה גבריות, כפי שלדעתה גבריות צריכה להיות, איזושהי אידאליזציה בעיקר במר דארסי." סורי...... טעות שלי ^^
נערה עם קעקוע דרקון	נערה עם קעקוע דרקון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) "גאווה ודעה קדומה" כן נכתב ע"י אוסטן. עקרבית פשוט השוותה בין הדמויות.
שרון	שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) רגע, "גאווה ודעה קדומה" לא נכתב ע"י ג'יין אוסטין?
שרון	שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) גבריות בעיניי זה התכונות שנתת כרגע(למרות שאלה גם תכונות נשיות ובכלל). בקיצור, לדעתי גברים, ואנשים בכלל, צריכים להיות קצת כמו אדגר וקצת כמו הית'קליף(לדעתי, אפילו כמו הרטון). להיות בעלי אופי חזק, אבל גם לכבד את הבחורה/אישה שלהם. הית'קליף אולי חזק נפשית(למרות שבחלק מה-"חוזק" שלו, אני מוצאת גם איזושהי חולשה) אבל לא באמת ראיתי אותו מכבד את קאת'י לגמרי. בעיניי אובססיביות זה לא כיבוד האישה. ולשחק ברגשות של אנשים אחרים(איזבלה והרטון) זה בעיניי חוסר כבוד מוחלט. באשר לאדגר-הוא אמנם מכבד את קאת'י, אבל כמו שאמרת, הוא חלש אופי.
עקרבית	עקרבית (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) נכון yaelhar אמילי בראה לה גבריות, כפי שלדעתה גבריות צריכה להיות, איזושהי אידאליזציה בעיקר במר דארסי. אבל זה לא אומר שגברים לא יכולים להיות כאלה במציאות או דומים לזה. הכרתי לפחות גבר אחד כזה אישית. התכונות מתאימות גם לאישה כפי שציינת. אני באמת נתקלת בתכונות האלה בעיקר בנשים...
yaelhar	yaelhar (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) תודה, עקרבית, על העיון בביקורתי. אני חושבת שהסופרת בראה לה "גבריות" מדמיונה הרומנטי - לא מהכרות עם גברים אמיתיים (למעט אחיה ההולל ואביה הכומר...) לכן הית'קליף הוא יותר מדע בדיוני מגבר. אבל ברונטה הצליחה בכישרונה לתת חיים לתוצר הזה של דמיונה. ו"אופי, חוזק נפשי, עמוד שדרה איתן, עצמאות, כבוד עצמי וכבוד לזולת" הן יופי של תכונות. גם לאישה.
עקרבית	עקרבית (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) שרוני ו-yaelhar מהי גבריות לדעתכן? yaelhar בביקורת המעניינת שלך כתבת "אדגר לינטון זוכה לבוזה של הסופרת בגלל עדינותו היתרה - רכרוכיות בלתי גברית." זאת אומרת שבניגוד אליו היא מציבה את הית'קליף והתכונות הגבריות של אופיו הפרוע. היא רוצה שנשנא אותו תחילה אך עם הזמן נתחיל להבין אותו, אפילו לחבב או לפחות לכבד אותו, ולבסוף לחמול עליו. היא מראה לנו לאורך כל הדרך איך מילדותו האומללה ועד זקנתו הוא השתנה והתהווה. מה קרה לו ומה השפיע עליו ומה הפך אותו לזקן מר, דמוני, נקמני, רותח על כל העולם, מטורף, מרושע. לדעתי גבריות זה אופי, זה חוזק נפשי, עמוד שדרה איתן, זה עצמאות, זה כבוד עצמי וכבוד לאישה. כל שלושת הגיבורים הראשיים ניחנו בזה לדעתי, על אף שלא תמיד הפגינו את ההתנהגות הנאותה.
שרון	שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) האמת שגם אני לא חושבת שרוצ'סטר והית'קליף צריכים לקבל את תואר 'גברים' רוצ'סטר-כמו שכבר אמרתי, הוא ממש לא גבר בעיניי. לדעתי הוא מנסה להציג עומק שאין לו. הוא שחצן וקצת עלוב, בעיניי. הית'קליף-עד כמה שהוא אחת הדמויות הספרותיות האהובות עליי, הוא ממש לא גבר בעיניי. הוא אכזרי בצורה לא אנושית. הוא מצטייר, כמו שנלי ציינה מתישהו בספר, כדימוני או כערפד. ובכל זאת אני מעדיפה את הית'קליף, כי הוא דמות הרבה יותר עמוקה ומעניינת. חוץ מזה שאני לא התפלאתי שהוא נהיה כזה בגלל נסיבות חייו.
yaelhar	yaelhar (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) אהבתי את הביקורת שלך. למרות שאני לא מוצאת שום דמיון בין הית'קליף לרוצ'סטר, לדארסי. גם לא הייתי נותנת לשלושה האלה את הכינוי 'הראויים לתואר גברים'. המכנה המשותף היחיד (לדעתי) בינהם הוא שסיפורם מסופר בסיפור אהבה. אבל ההשוואה מעניינת.
טופי	טופי (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) אולי בכל זאת הגיע זמני לקרא את אנקת גבהים? :)
עקרבית	עקרבית (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) מתוקה- תודה לך. מה עצר אותך מלהמשיך לקרוא?
מתוקה	מתוקה (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) יופי של ביקורת על ספר שאני לא הצלחתי לקרוא...
עקרבית	עקרבית (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) שרוני- תודה על התייחסותך אני חושבת שרוצ'סטר אינו נופל מול הית'קליף. הוא אמנם בא ממקום אחר ועבר דברים אחרים בחיים אבל החוסן הנפשי, העצמאות שלו, הנחישות ועוז הרוח שהוא הפגין דומים לאלה של הית'קליף. שניהם היו עופות מוזרים, פראיים, לא שייכים לחברה. מעניין לציין שהשחקן טימותי דלטון שיחק גם את הית'קליף וגם את רוצ'סטר בשלבים שונים בחייו ובכישרון יוצא מן הכלל. אני מסכימה בעניין מורכבות הדמות ולכן לדעתי אמילי העפילה על אחיותיה ברומן הזה, רבות בעזרת הית'קליף. אולי ג'יין אייר באמת מושלמת מדיי. לגבי קאת'י אני נוטה לחשוב אחרת לגמרי. לדעתי היא דמות שטוחה ביותר, חסרת עומק, חסרת אנושיות. כל עולמה סובב סביב עצמה. אני לא מוצאת בה ולו תכונה אצילית או לפחות חיובית אחת. עד שהיא קולטת את השלכות מעשיה, עד שהיא מתחרטת סוף סוף, עד שיש תקווה לתיקון, היא נמצאת על ערש דווי. מה שגרם להית'קליף עוול עוד יותר גדול. אולי, אם היא לא היתה מתעשתת לפני מותה, אולי היה לו קל יותר להרפות ממנה. נכון, אבא ברונטה היה ליברלי יותר. הוא הרשה לבנותיו לקרוא את הספרים מספרייתו אם אינני טועה. כך הן יכלו להיחשף למגוון תכנים שנערות בגילן בדרך כלל לא נחשפו להם. אני ממליצה בחום רב על גאווה ודיעה קדומה, תפיקי הנאה גדולה.
שרון	שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים) ביקורת טובה (: הסכמתי עם חלקה אבל אם אני לא טועה, אמילי ברונטה היא לא זאת שחלתה ונפטרה לאחר מות אחיה, אלא אן, האחות השלישית לבית ברונטה. רוצ'סטר, בעיניי, ממש לא משתווה להית'קליף. הית'קליף הוא דמות הרבה יותר מורכבת, מעניינת, אכזרית ועם זאת מעוררת חמלה. רוצ'סטר בעיקר גרם לי רק לרחם על כל מיניי דרכי ההתנהגות שלו(שלא לומר התנשאות). את גאווה ודעה קדומה לא קראתי. באשר לקאת'י- הרבה יותר אהבתי אותה מאשר את ג'יין. היא הייתה הרבה יותר אנושית, מקסימה, אכזרית והיא הרבה פחות יפת נפש. ואילו ג'יין, בעיניי, יותר מידיי טובה ואפילו טיפה מתחסדת(קצת הזכירה לי את נלי במובן מסויים). האבא של האחיות ברונטה אמנם היה כומר, אבל הוא דווקא היה בעל חשיבה רומנטית(הוא החליף את שם משפחתו לברונטה-לא זוכרת מה היה שם המשפחה הקודם- כי הוא ראה בשם הזה משהו יותר רומנטי, או משהו כזה).