הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 באפריל, 2013
ע"י טופי
ע"י טופי
אנשים רבים סבלו בימי מלחמת העולם השניה, רעב ומחלות מחנות השמדה עינויי גוף ונפש. לכל אדם סיפור משלו. רבים אבדו ומעטים נותרו לספר את סיפורם וסיפורי קרוביהם וחבריהם.
ספרו של אריה גלבוע אוגד סיפורים של אנשים רבים, במקומות שונים, ובמאורעות שונים, בזמן השואה.
בעיירות במחנות ההשמדה ביערות,ואף בצבא, הוא חוצה זמנים ומקומות ויש בו שפע תאורים מדויקים של נופים ומקומות נשכחים ורחוקים.
ובכל זאת למרות אורכו ניתן בקלות לעקוב אחר כל אדם המופיע בו ואחר מעגלי הסיפורים של אנשים הנפרדים ונפגשים שוב במהלך הזמן הנורא ההוא. כשרונו של אריה גלבוע כמספר מצליח לרתק את הקורא
ולתהות האם האנשים עליהם הוא מספר אכן קימים או הינם פרי דמיונו..
סיפור המסגרת מתרחש שנים רבות לאחר המלחמת העולם, והוא סוגר בעצב את מעגלי הסיפור.
ואם יותר לי לספר בלי לפגוע בחווית הקריאה על קטע קצרצר בספר, המביע את התקווה למחר טוב יותר, ובו
אישה צעירה ותינוק בזרועותיה פוגשת את בן זוגה, והם מחייכים ומאושרים, ופניהם לעתיד,
אך אינם שוכחים א העבר, לבנם הם קוראים על שם הסב, לייב.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת