“מחרוזות מחרוזות של ספרים צנחו בעדינות לזרועותי המושטות. אחת הבנות החביבות בחנות הספרים חפציבה התנדבה ברוב סבלנות למלא את חפצי ולהוריד את ספרי הכיס המרובים ממדפיהם המרוחקים מהשג ידי. כל ערמה נסרקה בתשומת לב דקדקנית, ובכל ערמה אוצרות עתיקים ומרופטים אשר גרמו לי לחיוכי הנאה. ובין ספרי מתח וספרי רומן רומנטי, ספרי בלשים וספרי מופת ישנים, מצאתי מציאה נדירה ורבת ערך. המחר הנועז? הכסלי? לרגע קפאתי במקומי כהלומת רעם, היתכן? תרגום נוסף ולא מוכר של עולם חדש אמיץ? אכן. מציאה זו גרמה לי להתלהבות סוערת. ולאחר שוך הסערה פתחתיו בזהירות והתחלתי לקרא. יופי! וזאת עליכם לדעת בין ספרי המרובים, מצוי עותק דהוי, בלה מזוקן, התרגום הראשון של עולם חדש אמיץ. השוואת שני תרגומים סיקרנה אותי, לכן הגיע המחר הנועז לביתי. וכך ישבתי עם שני הספרים והתחלתי לקרא במקביל את שניהם, פרק לפרק, דף לדף. זו היתה חוויה מרתקת, למרות רמת הריכוז הגבוהה שנדרשה במהלך הקריאה (משימה לא פשוטה ללקוית למידה). עולם חדש אמיץ, שמו המקורי של הספר יצא לאור לראשונה, ב1932 התרגום הראשון יצא ב1948. הוא התרגום המוכר לי. בעברית ארכאית ויפה מאוד. המחר הנועז יצא ב1962, ושפתו קצת פחות ארכאית אך עדיין ישנה ויפה לא פחות. העולם החדש והאמיץ הוא אוטופיה, או לחילופין דיסטופיה ההופכת את הערכים עליהם גדלנו על ראשם. אבא, אמא, משפחה, צאצאים, אהבה, הופכים למילים גסות, לקללות. ילדים נוצרים במבחנות ומוצאים מתוך רחמים מלאכותיים. הם גדלים בבתי ילדים ועוברים שטיפת מוח אינטנסיבית למען יהיו שמחים בחלקם ומאושרים במקומם בחברה. אושרו של הפרט מונע לא פחות על ידי סם הנקרא סומא. וכשמו כן הוא, גורם עוורון לרגשות עזים, לעומק חשיבה, לגאונות יוצרת, והס מלהזכיר אומללות. החברה מחולקת למעמדות ברורים בהם הנמצאים בתחתית מאושרים לא פחות מבני המעמדות העליונים. ולתוך חברה מסודרת ומאורגנת זאת מגיע ג'ון הפרא, שנולד אוי לאוזניים שכך שומעות, לבת המעמד הגבוה שנעלמה לפני עשרים שנה. לא אמשיך בתאור קורותיהם של ג'ון וידידיו. אך אציין שבואו מערער (מעט) את שווי המשקל של החברה היציבה אליה הוא מגיע. השוואת התרגומים אכן היתה מרתקת, מבחינת שפה ותוכן כאחד. למרות שלא קראתי את הספר באנגלית מסקנתי היא שהתרגום הישן קרוב יותר למקור. אך בעקבות השוואה זו נוספו רבדים לסיפור עצמו. בסופו של דבר חזר "המחר הנועז" למקומו הקודם וכל המעוניין לקוראו מוזמן בזאת לנסוע רחובות לבקר בחפציבה ולחפשו במבוך הספרים.”

“מחרוזות מחרוזות של ספרים צנחו בעדינות לזרועותי המושטות. אחת הבנות החביבות בחנות הספרים חפציבה התנדבה ברוב סבלנות למלא את חפצי ולהוריד את ספרי הכיס המרובים ממדפיהם המרוחקים מהשג ידי. כל ערמה נסרקה בתשומת לב דקדקנית, ובכל ערמה אוצרות עתיקים ומרופטים אשר גרמו לי לחיוכי הנאה. ובין ספרי מתח וספרי רומן רומנטי, ספרי בלשים וספרי מופת ישנים, מצאתי מציאה נדירה ורבת ערך. המחר הנועז? הכסלי? לרגע קפאתי במקומי כהלומת רעם, היתכן? תרגום נוסף ולא מוכר של עולם חדש אמיץ? אכן. מציאה זו גרמה לי להתלהבות סוערת. ולאחר שוך הסערה פתחתיו בזהירות והתחלתי לקרא. יופי! וזאת עליכם לדעת בין ספרי המרובים, מצוי עותק דהוי, בלה מזוקן, התרגום הראשון של עולם חדש אמיץ. השוואת שני תרגומים סיקרנה אותי, לכן הגיע המחר הנועז לביתי. וכך ישבתי עם שני הספרים והתחלתי לקרא במקביל את שניהם, פרק לפרק, דף לדף. זו היתה חוויה מרתקת, למרות רמת הריכוז הגבוהה שנדרשה במהלך הקריאה (משימה לא פשוטה ללקוית למידה). עולם חדש אמיץ, שמו המקורי של הספר יצא לאור לראשונה, ב1932 התרגום הראשון יצא ב1948. הוא התרגום המוכר לי. בעברית ארכאית ויפה מאוד. המחר הנועז יצא ב1962, ושפתו קצת פחות ארכאית אך עדיין ישנה ויפה לא פחות. העולם החדש והאמיץ הוא אוטופיה, או לחילופין דיסטופיה ההופכת את הערכים עליהם גדלנו על ראשם. אבא, אמא, משפחה, צאצאים, אהבה, הופכים למילים גסות, לקללות. ילדים נוצרים במבחנות ומוצאים מתוך רחמים מלאכותיים. הם גדלים בבתי ילדים ועוברים שטיפת מוח אינטנסיבית למען יהיו שמחים בחלקם ומאושרים במקומם בחברה. אושרו של הפרט מונע לא פחות על ידי סם הנקרא סומא. וכשמו כן הוא, גורם עוורון לרגשות עזים, לעומק חשיבה, לגאונות יוצרת, והס מלהזכיר אומללות. החברה מחולקת למעמדות ברורים בהם הנמצאים בתחתית מאושרים לא פחות מבני המעמדות העליונים. ולתוך חברה מסודרת ומאורגנת זאת מגיע ג'ון הפרא, שנולד אוי לאוזניים שכך שומעות, לבת המעמד הגבוה שנעלמה לפני עשרים שנה. לא אמשיך בתאור קורותיהם של ג'ון וידידיו. אך אציין שבואו מערער (מעט) את שווי המשקל של החברה היציבה אליה הוא מגיע. השוואת התרגומים אכן היתה מרתקת, מבחינת שפה ותוכן כאחד. למרות שלא קראתי את הספר באנגלית מסקנתי היא שהתרגום הישן קרוב יותר למקור. אך בעקבות השוואה זו נוספו רבדים לסיפור עצמו. בסופו של דבר חזר "המחר הנועז" למקומו הקודם וכל המעוניין לקוראו מוזמן בזאת לנסוע רחובות לבקר בחפציבה ולחפשו במבוך הספרים.”