ביקורת ספרותית על התחנה המרכזית מאת לביא תדהר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 בנובמבר, 2018
ע"י טופי


התחנה המרכזית, מאות שנים בעתיד נותרה תחנה מרכזית, אך כעת ממריאים ונוחתים בה כלי טייס אל החלל וממנו.
מפלסיה העתיקים של התחנה התפתחו והתרחבו אך הם עדיין מאוכלסים בחנויות, דוכנים ואנשים שונים משונים ומגוונים אף יותר מהיום.
ובסביבות התחנה המרכזית נותרו כשהיו השכונות המקיפות אותה,
והן זוכות לתאור מלבב ססגוני ומלא חיים, הלוקח את חיי ההווה ושותל אותם בעתיד הרחוק.

בעתיד, כיאה לכל ספר מד"ב המכבד את עצמו, לא כל הדמויות הן דווקא בני אדם, אך כולן כאחת אנושיות,חביבות ומעוררות אהדה ועיניין.
אזור התחנה המרכזית לא שינה את אופיו. האנשים החיים בקירבת התחנה האדירה הם צאצאי הפליטים והעובדים הזרים, המתגוררים כיום באזור התחנה המרכזית.
ובעתיד, בדיוק כמו בהווה שלנו, מתגוררים בו אנשים קשיי יום, אנשי השוליים.
אליהם מצטרפים רובוטניקים, שהיו לוחמים אנושיים שהפכו למכונות, ולשונם היא יידיש קרבית,
הם ננטשו כשעברו המלחמות מהעולם והם עובדים או מקבצים נדבות כדי לקנות חלקי חילוף ודלק כדי להישאר בחיים;
רובוטים העובדים אף הם בכל אשר ימצאו; ילדים המורכבים מקוד פרוץ וגנים גנובים;
ועוד כהנה וכהנה דמויות כיד הדמיון השורה על לביא תדהר, הזוכה בזאת בחיבתי הניצחית, שכן אני אוהבת אהבה עזה את המקומות אותם הוא מתאר.
ובאחד הרחובות המסתעפים מהתחנה לתוך תל אביב מצאתי למרבה הפתעתי ושימחתי את אחת מחנויות הספרים המוכרות לי בדיוק במקום בו היא נמצאת ופועלת כיום.
חנות של ספרים יד שניה, שבה "אין מחירים על הספרים, ותמיד צריך לשאול מה המחיר, שהיה תלוי בבעלים, ובמצב הרוח שלו ובמזג האויר ובמערך הכוכבים ובמידת החיבה שלו כלפי השואל"

רשת האינטרנט מככבת בספר כדמות עצמאית והיא מכונה בפשטות בשם שיחה. (כמעט) כל היצורים בעלי התבונה מחוברים לזרם המידע שאינו פוסק לעולם.
וכך הופך גם האינטרנט לדמות מרכזית בספר.

מעבר להנאתי הויזואלית יש בספר רעיונות מרנינים, מעניינים בהן אפשר לנעוץ שיניים, לבשל מהם מנה מזינה ולזלול אותם בחברה מתאימה (או לשוחח עליהם, ולפתח אותם בהנאה מרובה).
תאוריו של תדהר לביא מזכירים לי במידה רבה את עולמו של דילייני בספר בבל 17, ואין לי מחמאה גדולה מזאת.
הוא אינו מתאר תאורי יתר ובכל זאת קל לראות בדמיון את התחנה המרכזית והרחובות סביבה לכל פרטיהם.

זכיתו של הספר בפרס קמפבל מוכיחה את איכות תאוריו וכתיבתו של תדהר לביא, שכן הספר כולו מתרחש בתל אביב, במרכזה של ישראל.
ובעיני זו הוכחה חותכת לאיכותו שכן הספר הדקיק מקפל בתוכו סיפור תוסס מלא חיים ומידע, הנמסר במרומז וכאילו בדרך אגב.

לסיום וסיכום (אם יותר לי) אצטט משפט מתוך שיחה על הספר: "הספר הוא כמו שקופית עתידנית על מה שאת רואה".
אכן ואכן!

מיועד לחובבי מד"ב, ולכל חובבי הערים באשר הם.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
טופי (לפני 7 חודשים)
תודה מירה! מקווה שתהני כמוני
Mira (לפני 7 חודשים)
טופי אהבתי את הביקורת שלך. הוספתי לרשימה.
טופי (לפני 7 חודשים)
תודה בת-יה! זרם החיים האנושי מרתק. ולפי דבריה של המלכה אגתה: "טבע האדם לא משתה"
בת-יה (לפני 7 חודשים)
טופי, אהבתי את הביקורת, וגם את האהבה שלך למקום. פעם נהגתי לטייל הרבה מאוד בסביבה הזאת.
ובהחלט ראיתי שם כמה חייזרים -:)
טופי (לפני 7 חודשים)
תודה יעל! אכן מעניין
yaelhar (לפני 7 חודשים)
נשמע מעניין.
טופי (לפני 7 חודשים)
תודה סוריקטה! זו אכן מחמאה, ואני מקווה שתהני מהספר לפחות כמוני.
טופי (לפני 7 חודשים)
תודה פואנטה! אהבתי מאוד, אך אינני נוהגת לדרג. ספרים או אנשים..
טופי (לפני 7 חודשים)
תודות למככבים!
סוריקטה (לפני 7 חודשים)
לא הייתי שוקלת בכלל לולא הביקורת הזאת. נשמע מעניין.
פואנטה℗ (לפני 7 חודשים)
מרגישים שאהבת.
(לפחות ברמה של 4 כוכבים. חבל שלא דירגת)
אני זוממת על "איש שוכב וחולם", אמנם לונדון לא מחכה לי אבל יותר מושכת מהתחנה המרכזית בתל-אביב העתידנית.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ