ביקורת ספרותית על תעלומת זייפני התכשיטים - ספרי מסתורין # מאת אדגר וולאס

---

בשעת לילה מאוחרת ישבתי בירכתי האוטובוס בדרכי לביתי, ובידי ספר נוסף (אחד מני רבים) מאת אדגאר וואלאס.
רעמים וברקים וגשם דקיק ומטריד הם תפאורה מתאימה לקראית ספר המתרחש בחורף אנגלי קודר.
התחלתי לקרא והפעם, הפתעה!
עלמה צעירה ומהוגנת העובדת במחלקת חקירת הפשע, בסקוטלנד יארד.
אישה בלשית? ובכן לא בדיוק, כך מודה העלמה הנידונה.
"עמדתי היא מיוחדת במינה, אני עוזרתו של מפקח ראשי קולדבל. אבל סבורני שאני באמת בלשית, אני מבצעת חקירות."
והנה אני רואה אתכם נדים בראשכם לדברי, תוהים ותמהים, וכי מה מיוחד בעלמה בלשית? הן הכרנו בימינו שפע בלשיות במשטרה ומחוצה לה.
אך זאת עליכם לדעת, הבלשית עליה מספר וואלאס נוצרה לפני מאה שנה כמעט. וליתר דיוק ב1926.
וכידוע לכולנו נשים בלשיות היו נדירות בתקופה זו. היחידה הזכורה לי היא אן בדינגפלד של אגתה כריסטי, למרות שאין לכנותה בלשית במובן הצר של המילה.
האם היו בלשיות נוספות? אשמח אם תאירו את עיני בנושא..
תאורה של מיס לסלי מוהן מצא חן בעיני עד מאוד: "היא מבריקה, אין מילה אחרת שתתאים לה.. " " היא חושבת מהר ויש לה הרבה מזל"
במהלך החקירה ניכר בברור שיש למיס לוהן מזל וחשיבה מהירה, היא איננה הנערה במצוקה, העלמה השברירית, כמתואר בספרי מתח רבים.
ולמען האמת עמוד השידרה בספר זה הן נשים, לא בהכרח כולן טובות וחביבות, אך ללא ספק חזקות ויודעות את אשר לפניהן.
חוטי העלילה מתפתלים ומסתבכים, סביב אסיר משוחרר שכלל לא ברור אם בצע את הפשע עליו נענש.
את קצה החוט מצאה מיס לוהן, ובעקבות גלוייה ניתרת הפקעת הסבוכה, האשמים באים על עונשם וחפים מפשע מזוכים מאשמה,
ולסלי.. הבה נניח את הגילוי האחרון לקוראים.

אני מרשה לעצמי ציטוט אחד לסיום, והוא משפט ששיעשע אותי ביותר:
לסלי צחקה חרש.
עליך להבין, לוקרציה (אומנתה של לסלי), אמרה, שאישה אינה לבושה כיאות לערב, אלא אם כן היא מרגישה עצמה ערומה בצורה משביעת רצון.
*האם מישהו יודע מה לבשו נשים בשנות ה20 של המאה הקודמת?

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על תעלומת זייפני התכשיטים - ספרי מסתורין #