ביקורת ספרותית על פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר

---

יש לי חברה שמכירה את פצפונת ואנטון, ומוצאת רגעים שאין מתאימים מהם לצטט קטעים מתוכו.

לפני עשור ישבתי על הריצפה במרכז חנות ספרים יד שניה, מוקפת מכל עברי ספרים. על מדפים גבוהים בארונות ובערמות מגובבות על כסאות על שולחנות על הריצפה, חיפשתי ספרי מד"ב ישנים.
מה את מחפשת? שמעתי קול מעלי. את הספרים שאליהם אני מתגעגעת. השבתי, ספרים ישנים שאותם השאלתי בחוסר זהירות ולא קיבלתי חזרה.
בעיקר ספרי מד"ב.
נו.. היא אמרה, יש אוהבים נקניק, ויש אוהבים סבון ירוק.
הרמתי את ראשי מופתעת. צחקתי.
אינך אוהבת מד"ב? שאלתי. לא ענתה לי.
את חוששת פן יתקמט מוחך הקטן והחמוד? ציטטתי. והיא לא נעלבה, אלא צחקה.
אכן עלמה כלבבי.
הציטוטים נלקחו שניהם מפצפונת ואנטון, אחד מספריו החביבים של אריך קסטנר.
בהקדמה מספר קסטנר על מקור ההשראה לסיפור, ועונה על שאלת הקוראים עד כמה סיפור נאמן למקרה האמיתי עליו הוא מבוסס.
ועוד מוסיף הוא יש ילדים האוהבים להרהר בדברים מופשטים ויש ילדים המעדיפים את הסיפור עצמו.
ולכן לאחר כל פרק יש קטע הרהורים קצר באותיות זעירות.
הספר מספר על פצפונת ילדה בעלת דמיון מופלג ואופי שובב ועליז, בת למשפחה עשירה, אשר הוריה אינם פנויים לשוחח איתה ולחנך אותה.
ועל אנטון ילד עני החי עם אימו החולה.
שני הילדים נפגשו על גשר הצפצפות בחצי הלילה, שניהם פושטים יד, אם כי מסיבות שונות בתכלית, אך כשנפגשו מצאו מיד לשון משותפת.
את המשך הסיפור כדאי שתקראו בעצמכם.
הוא אופטימי, חיובי במובן האמיתי של המילה, חינוכי בלי יומרות חינוכיות, ולמרות שלא כל האנשים בו טובים וחביבים כולם כאחד אנושים ואמיתיים.
הספר עומד במבחן הזמן וכך גם החברות שהתחילה כיאה בחנות ספרים.
ועוד עלי לציין בגאווה שלאחר עשור הצלחתי לשכנע את חברתי שמד"ב ראוי אף הוא לקריאה, לא פחות מאריך קסטנר.

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על פצפונת ואנטון