ביקורת ספרותית על לשרוד את העבר - סאגה מאת אריה גלבוע
ספר טוב

---

גילוי נאות- את הספר קיבלתי ממזמן, מידי המחבר.

אני לא אוהבת ספרי שואה. 
הנה, הוצאתי את זה.
לא מקובל, אני יודעת. כולנו אמורים נורא להתחבר לסיפורים האלו. יש לי חברים שלא קוראים ספרים כמעט בכלל חוץ מספרי שואה. 
הסיבות לכך שאני לא מחבבת ספרי שואה, טמונה בעובדה שאני מכילה זוועות די בקלות. מספיקה פעם אחת. אני לא מאלו שיאזינו שעות (גם לא פעם אחת) להקלטה של הנערים החטופים, או יראו הוצאות להורג בעיראק. את הסרט 12 שנים של עבדות, נניח, הפסקתי לראות באמצע - ולא נראה לי שאחזור אליו אי פעם. חוץ מזה, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי תולעת ספרים. וספרים, טוב, הם מחכימים. ומבוגרים נוטים להתייחס לבני נוער חכמים כבוגרים. מה שלא תמיד נכון.
אז בכיתה ח׳ קראתי את הספר מוזלמאן של דב שילנסקי. שמתאר בצורה די מפורטת המון זוועות שקרו במחנות ההשמדה, כשהוא מתמקד בעיקר בחלשים ביותר, שלדי האדם, המוזלמאנים. המורה שלי דאז ( שגם נתנה לי לקרוא את מיכאל שלי, כאילו יש סיכוי שנערה בת 14 תבין את המורכבות של הספר הזה) נתנה לי ביום השואה לקרוא ספר של ניצולת שואה, שכל מה שאני זוכרת ממנו היום היה התיאור הדי מפורט של האונס שעברה הגיבורה של הספר. בדיעבד, כמה שהייתי נערה חכמה והכל, לא הייתי מוכנה למפל המפורט של הזוועות האמיתיות האלו.
מאז ועד שהתחלתי אוניברסיטה, התרחקתי מספרי שואה. באוניברסיטה, בה היה לי הרבה זמן פנוי - קראתי המון ספרים. ושכנעתי את עצמי שעכשיו זה בסדר, בגרתי ויש לי את היכולת להתמודד עם הספרים האלו. אז בחרתי בחמישיית ספרי קצטניק. וסיימתי אותם בלי אויר. ושוב התרחקתי מספרי שואה.
בעשר השנים שעברו מאז, קראתי את גנבת הספרים, הכלב היהודי, נוטות החסד ואת פרימו לוי - הזהו אדם והטבלה המחזורית, שעזרו לי להבין שעם תיאור הזוועות אני לא מתמודדת טוב (וזו הסיבה שאני מתרחקת מספרי שואה ולקח לי כל כך הרבה זמן להתחיל לקרוא את הספר הזה) כי מה שבאמת ״מעניין״ אותי בספרי שואה זה איך הסתדר האדם הממוצע בשואה. מה היתה שגרת החיים של אלו שמתו בבורות ההריגה ושניסו לברוח מהרכבות ושרימו כדי להישאר בחיים ושהפכו לפרטיזנים ושל אלו שמתו ״סתם״ בלי ׳סיבה׳ מיוחדת, לאו דווקא במחנות.

ואת זה יש בספר הזה, והמון. 
שגרת חיים של חיים ומוות בצל מלחמה פסיכית. 
אין פה גיבורים על אנושיים שעושים מעשים מטורפים או סובלים סבל מטורף - יש פה פסיפס של א/נשים שחיים תחת שגרה לא נורמלית ומנסים לשרוד- למיעוטם זה מצליח יותר, לרובם הרבה פחות.
אני לא יודעת כמה מהדמויות בסיפור אמיתיות- אבל מויקפוד קצר, באיישישוק, אכן התקיימה קהילה יהודית שאכן הושמדה במשך כיומיים.

בניגוד לאחרים, לא הרגשתי שהשפה פה מיושנת או גבוהה מדי, רק הפריעו לי טעויות ההגהה (אם יש טעות כתיב שממש יכולה לעלות לי על העצבים (לא ברור למה דווקא היא), זו ״אבד עליו ה*ק*לח״) והאורך של הספר.
אז למרות הרתיעה שלי - 4 כוכבים. ותודה, על עוד זוית ועל עוד קול.

» ביקורות נוספות של rachis
» ביקורות נוספות על לשרוד את העבר - סאגה