ביקורת ספרותית על בית קרנובסקי - ספריה לעם #335 מאת י"י זינגר
ספר מעולה

---

הייתי מוכן לנצל כל קלישאה, בכדי להזמין קוראים, יהודים, ישראלים, משכילים, לקרוא את הדבר הזה. או איך כתב יוצר הקלישאות האגדי צ'רצ'יל: "כשבתי הספר יהיו טובים יותר, הלימוד בספר יהיה חובה!". אז מה אתם אומרים חברים? כיצד ניתן לגרות עוד ועוד קוראים מהחברה שלנו, לקרוא בספר ולהחכים מנסיונו.
לא, אני לא משלה את עצמי. זה לא בדיוק 'גונים של אפור'. הקורא הממוצע בן זמנינו, לא ממש מסוגל להבין או להתחבר לנחיתות היהודית של המאות הקודמות. ספק גדול כמה סטודנטים יודעים להבין מה המשמעות של חתן ו'שווער' 'שניער' ו'שוויגער', או כמה משכילים להבין את חומרת הפשע של האברך שהעז להציץ ב'ביאור' של מנדלסון בפרהסיה.
ובכל זאת, גאונות ועמקות של צבע ואור, הרבה יותר מחמישים גוונים, מבליחים מהספר. תקופה שלמה שחלפה, ומצוקה עמוקה שעדיין, מקבלות בה בירור מטרף.
כל בעיית הנחיתות היהודית, מהדהדת בין דפי הספר האלמותי הזה. פרשה אפלה של יחסי האוסט-יודן עם יהודי המערב. הבושה באחים הנבערים, הפוביה להתרחק מכל מה שרק מזכיר אותם, והגורל המשותף. יהודי גרמניה האומללים, שכל-כך הרבה עמלים לשרש מעצמם כל זיק של מזרח, ימצאו את עצמם עד מהרה במחנה משותף עם אחיהם שנואי נפשם. מבחוץ, קשה להבדיל ברזולוציות שכאלו.

ועכשיו ההפתעות:
למי שצלח את המונחים והתפאורה העתיקה, וירד להחכים מהתמה המרכזית, נכונה הפתעה.
מסתבר ששום דבר מהותי לא השתנה. הקונפליקט גרמניה-פולניה, לא באמת השתחרר מאתנו במלחמת השחרור. (רגע-רגע, אל תברחו, גם אם באתם ממרוקו או מבגדד, גם אתם סובלים ממנו. ואם לא עכשיו, בעתיד. ראו הובטחתם).
המבוכה הפרובינציאלית, מכל מה שמזכיר את העבר; הנחיתות מכל מה שנראה מערבי, והעובדה המצערת שהעבר הוא חלק אינטגרלי מאתנו, לא השתנתה. תחושת הזעם והכעס מהבושות שעושים הקיצוניים, הבריחה שמאלה בקיצוניות שמביישת שמאלנים, ועובדות השנאה והאנטישמיות המתנפצות בפנים ובבתים. הכל כבר היה ב'בית קרנובסקי'. אם שמעתם על הפרעת-אישיות של אתאיסטים קיצוניים, שלוחמים בבן או בת שמבקשים להינשא לגוי או גויה, אל תתפלאו. דוד קרנובסקי, כבר הסתכסך על כך עם בנו גיאורג. הקונפליקט, מונח שם, בשפה ההיא, בעומק העכשווי.
כשזה מגיע ליצור המסוכסך, הנולד, זה נעשה חולני לגמרי, במובן הבריא ביותר של המילה. רק גאון כמו זינגר (שגאונותו, בעיני ובעיני אחיו, עלתה עשרות מונים על אחיו הנובליסט) מסוגל היה ליצור דמות קרועה של יודו-נאצי. דור שלישי לבריחה הגדולה, שחציו הנאצי מתעב את חציו היהודי. ושחלקו היהודי חרד מהחלק הנאצי. סכסוך, שבזמנינו גורם לעיתים לחזרה בתשובה או בגיור לחומרה, מביא את יגיר לנסיון התאבדות שלא צולח. וכמו כל הדברים האמתיים בספרות ובמציאות: לבעיות העמוקות - אין פתרון. גם זינגר המוכשר לא מצליח לפתור. לכל היותר, הוא מנסה להגלות אותה עמו, לארצות הברית. את הפתרון, כבר ימצא מישהו אחר לגמרי. הוא יקרא לו פתרון סופי. אלא שגם הפתרון הזה לא יוכל לקונפליקט שנותר. הפתרון גם הוא לא היה סופי. הנה ההוכחה. אנחנו. זינגר.

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על בית קרנובסקי - ספריה לעם #335