ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 8 באפריל, 2013
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
באחת הסצנות בסרט המצוין "דוני דארקו", הנערה שבה מעוניין דוני אומרת שהוא מוזר. פניו של דוני עוטים הבעה כאובה בתגובה והוא אומר שהוא מצטער, אבל אז היא אומרת שזו מחמאה. כשראיתי את הסצנה הזאת נמרח לי חיוך ענק על הפנים, כי אני מבין בדיוק למה היא התכוונה. נכון, מוזר יכול להיות גם מעיק ומעורר אי נוחות, אבל אני חושב שיש מוזרויות רבות שעושות את בעליהם מעניינים. בעיניי ההיפך ממוזר אינו בהכרח 'רגיל', אלא פעמים רבות משעמם.
את הסגנון של גפלה אני מגדיר מוזר ומסקרן. מבחינתי, זה עובד לו. למורקמי זה לא עבד איתי. אין איך להסביר את זה, זה קצת כמו כימיה בין אנשים. המוזרות שלו טובה לי, של מורקמי לא. הקסם שלו ממשיך לנעום לי גם בספר החמישי. יש לו רעיונות לא שגרתיים, קדרות שבצידה קלילות וחיבה למשחקי לשון ולרפרנסים אמנותיים שהוא פשוט לא יכול בלעדיהם (סרטים, מוזיקה, ספרים). הספר הזה, שאני מרגיש שלא אוכל לספר עליו כמעט דבר פרט לנאמר בתקציר, עוסק בהרבה דברים. הוא עוסק ביחסי אדם עם עצמו ועם הקרובים אליו, בזיכרון, בהתמודדות, בהשלכות של מעשינו ועוד.
מי שקרא כבר מספריו בעבר יודע שביכולתו להכניס שינויים קלים במציאות וליצור מציאות חלופית- לא רק סיפור בדיוני שכפוף למציאות רגילה שמוכרת לכולנו. המשחקים האלה הם שאפשרו לו להתל בקורא מספר פעמים לאורך הקריאה, כאשר מה שנתפס כאמיתי נשלל לאחר מכן ושוב מקבל אישור, עד שבסוף כל חלקי הפאזל נופלים במקום.
יש ציטוט יפה מתוך הספר שנוגע לחלק ממה שאמרתי עד כה : "אני רוצה לצעוק עליה שאי אפשר לנהל יחסי הערצה עם ההיגיון ולהתעלם מחוסר ההיגיון בחיינו. מבחינתה אין זכות קיום לדברים לא הגיוניים. כמה פשוטים חייה".
אני בטוח שיש סופרים שבונים את הספר שלהם תוך מחשבה על הקוראים. אולי זה קורא אחד אולטימטיבי, אולי זה קורא ממוצע, אולי קבוצת מדגם. מנגד, אני משער שיש קוראים שכמעט לא לוקחים את הקורא בחשבון- שיש להם מה להגיד והם מקווים שזה גם ימצא חן בעיני הקוראים. מניסיוני הדל בכתיבת סיפורים קצרים, אני יכול להעיד שיש סיפורים שכתבתי בעצם כמסר לעצמי. אני מרגיש שאולי זה מה שעשה פה גפלה. בספר הזה היו לו דברים להגיד לעצמו. אני לא רוצה שתבינו לא נכון- אין הכוונה למגלומניה אלא דיון פנימי שחשוב שאדם ינהל עם עצמו, כתהליך שהוא עובר או קו פרשת מים אליו הגיע. לי לא יצא להיתקל בזה הרבה ובעיניי זה מבורך.
אחסוך מכם ציטוט ארוך נוסף מפי דמות של סופרת ואתמצת אותו בכך שאגיד שקורא עשוי להתאכזב קשות מהתפתחות העלילה ומסוף הספר, בלי לקחת בחשבון שכל האפשרויות כבר נשקלו ע"י הסופר, הרבה יותר מכפי שהוצעו במוחו של הקורא. זה בעצם עוול לסופר כאשר אנו נשבים בהתרחשויות החלופיות שהיינו רוצים לקרוא עליהן במקום להתמסר להחלטות השקולות של הסופר.
מה שאני לוקח מהנאום הזה זה שצריך לבוא לכל ספר בראש מספיק פתוח אבל עדיין גם לקוות שהסופר חושב מספיק כמוך, כדי להנות. ואכן בספר הזה, אפילו יותר מאשר בספרים אחרים, רצו לי תיאוריות שונות בראש לגבי המשך התפתחות העלילה וכמובן הסוף. למזלי, כמו תמיד אצל גפלה, יצאתי מרוצה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, כנרת.
אם סופר אחר היה כותב את הדברים האלה, הייתי מסכים איתך יותר. מכיוון שאני כזה שבוי של גפלה, אני מקבל את דבריו כפשוטם ומתמסר בלי לשאול שאלות- מה לעשות, ממשיך להצליח לו איתי. אין ספק שסופר ששואף לחידוד מחשבה מהקוראים שלו הוא סופר כלבבי, אבל זה לא חייב להיות דווקא בנושא של התפתחות העלילה אלא יותר לגבי הסוגיות הנידונות בספריו, בעיניי.
שנה מצוינת! כתבתי בעבר באתר אחר. אני לא כ"כ רוצה לייבא את הסיפורים משם לפה ואין לי ממש רעיונות כבר כמה שנים. בכל מקרה, תודה. |
|
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יפה כתבת : )
לא לגמרי מסכימה עם ה"..עוול לסופר כאשר אנו נשבים בהתרחשויות החלופיות ... במקום להתמסר להחלטות השקולות של הסופר".
לדעתי, דוקא ספר טוב מעורר את הקורא לאופציות נוספות, ולא להתמסרות (וואו, איזו מילה..:) וכו'... אני כסופרת (ואני לא חחח) הייתי מבקרת חידוד מחשבה של הקוראים שלי מאשר התמסרות להחלטות 'שקולות'... ודיון פנימי זה אחלה אם זה לא לשם החפירה :) ואחרי כל החפירות אולי תהיה שנת צמיחה ושמחה, או סתם שנה שטופת אור ותכלת : ) כּנרת~~ *אולי אתה מביא לנו איזה סיפור קצר משלך, הא? יש לזה פורום מיוחד "סיפור שכתבתי" : ) |
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה לך, חגית.
באמת מאוד נהניתי ללכת במסלול שגפלה התווה לי, בלי לדעת מתי הנוף הוא אמיתי ומתי סינתטי. השילוב אכן היה מוצלח.
|
|
חגית
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מאלפת.
עולם הסוף שלו הוא אחד מספרי המופת בעיניי. גם ביום שהמוזיקה מתה. רעיונות גדולים מסתובבים לאיש בראש. העולמות האחרים משתלבים בעולם האמיתי בצורה מאד טבעית וכמו מובנית מאליו.
בדיוק סיימתי לקרוא את 1Q84 של מורקמי, שמדבר על עולמות מקבילים, וגם לי מיד קפצה לראש ההשוואה הכ"כ מתבקשת. תודה לך. |
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני לא בטוח שהצלחתי להבין מה היה הקושי שלך.
אולי גם קצת כי זה נקרא כאילו לא הבנת מה הוא התכוון שאכן קרה ומה קרה רק בעולם הנברא ולא היה. אני לא תמיד מנסה למצוא את הפן האישי שלי בספר. דווקא פה זה קרה לי באופן טבעי. מבלי לפרט, גם מפני שזה אישי וגם מפני שזה ייעשה ארוך, יש כמה וכמה נקודות השקה בין פרטים בספר לחיי האישיים.
בכל זאת, אני חושב שיש בספר הזה משהו כללי יותר, שיכול לדבר לכולנו. **אזהרת ספוילר למי שקורא את זה בעמוד הראשי** אנחנו כל הזמן מעבדים תרחישים עתידיים אפשריים בראשינו.לפעמים זה בדיוק מה שמניע, לפעמים זה בדיוק מה שמונע. הרבה פעמים זה בכלל לא מדויק. כי זה מה שזה. מחשבות. עשתונות=מחשבות (באמת, חפשי במילון. מילה שכולנו מכירים אבל אולי לא כולם מכירים את פירושה). המציאות יכולה להתפצל לכל כך הרבה אפשרויות וכל בחירה שלנו או מעשה שלנו יכולים להשליך מאוד רחוק קדימה. צריך לקחת החלטות נכונות ולדעת להתמודד עם החלטות שאחרים עשו בשבילנו. אני הרגשתי כאילו גפלה עשה פה תהליך של טיפול פסיכולוגי לדמות של אריק, וזה פשוט מבריק. |
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יעל
אהבתי מאוד את עולם הסוף ואת היום בו המוסיקה מתה ( פחות את השניים האחרים). אני אוהבת את משחקי השפה, את הדמיון העשיר ואת העולמות האפשריים שגפלה ממציא. בשני הספרים יכולתי להבין את המשמעות של העולם האפשרי שבספר לגבי העולם האקטואלי שלי. הפעם, אני חייבת להודות שהתקשיתי. קראתי עד הסוף טגם כשהדברים מתבהרים לכאורה לא הצלחתי לעשות את החיבור בין העולם הנברא ( ולא היה ) שבספר לבין המציאות האקטואלית שלי. אולי הפעם זה היה מוזר מידי, או שהמציאות האפשרית היתה רחוקה כבר מידי מהמציאות האקטואלית שלי. ובכל זאת אחכה ליצערה הבאה של גפלה...
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה לכם.
אני לא יודע אם ההשוואה במקום, כי קראתי את כל ספריו של גפלה ורק אחד של מורקמי- קפקא על החוף. כנראה שלא יהיו עוד. מהתרשמותי הנוכחית שניהם אוהבים לגעת בפנטזיה מבלי לכתוב ספר שנכנס בקלות תחת הגדרות סוגת המד"ב
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת.
אצלי מורקמי עבד עד שקצת נמאס. צריך לנסות גם את ופלה.
|
|
cujo
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת טובה.אהבתי
הוא מחכה לי על המדף. אצלי שניהם עובדים גם גפלה וגם מורקמי:)
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת