ביקורת ספרותית על עשתונות - ספר האי סדר מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

אתמול תכננתי ללכת לישון אחה"צ לפני משמרת לילה ואמרתי לעצמי שאקרא כמה עמודים להתעייף כדי שאוכל להירדם מהר. קראתי עד אחת בלילה... למזלי סיימתי את הספר ונשארו לי עשר דקות להתארגן לפני שההסעה הגיעה. הבנתי שאחד המדדים לעד כמה ספר הוא טוב בעיני, הוא כמות הפעמים שאני עוצר את הקריאה. ודווקא ביחס המפתיע יותר- ככל שאני עוצר יותר, הוא טוב יותר. אני לא מתכוון להפסקות של כמה ימים, או לעיניים שנעצמות תוך כדי הקריאה. אני מדבר על העצירות בזמן הקריאה. באמצע פרק, לעצור, לשים את הספר שנייה בצד- לחייך, לעכל, לחזור עמוד אחורה, לחזור לתחילת הספר, לקרוא שוב את הכריכה האחורית, להימנע מלדפדף כמה עמודים קדימה.... הספרים האלה שאתה קורא למען הדרך. שאתה מת לסיים אותם כבר, אבל מייחל שלא יסתיימו לעולם.

ומדד לסופר טוב הוא, נראה לי, סופר שלאחר שקראתי ספר שלו, ארגיש צורך להימנע מלקרוא ספרים נוספים שלו. שבוע שעבר הייתי בספרייה ולקחתי שני ספרים, אהבה בימי כולרה ועשתונות של אופיר טושה גפלה. את שניהם לקחתי בידיים רועדות (ואני לא מגזים כדי ליצור אווירה). היה לי פחד מטורף. כל כך נהנתי ממאה שנים של בדידות שקראתי בתאילנד, ועולם הסוף, ספרו הראשון של אופיר טושה גפלה, הפך להיות במקום הראשון במצעד המומלצים שלי, ספר שאני מסרב להשאיל וישירות מנחה את מקבלי ההמלצה לקנות אותו בעצמם, גם כי ככה עדיף להם וגם כי ככה עדיף לי ;) . פחדתי להתאכזב מהאחרים.

ועכשיו אחרי שסיימתי את עשתונות, אני משתוקק לקרוא עוד ספר של אופיר טושה גפלה. אבל הפחד גדול עוד יותר (הוא קלע בשניים מתוך שניים, אבל מה הסיכוי לקלוע בשלושה?! מה הסיכוי לא למחזר?!). איזו כתיבה!!!!!!!!!!!!! איזה רעיונות!!! מצד אחד- כל כך מקורי ויצירתי. מצד שני, מצליח לדייק ולהעלות בספרים שלו את המחשבות ההזויות שעוברות לכל אדם שאוהב לחשוב (לפעמים אני חושב שאני חושב יותר מדי אז קל לי להזדהות עם דיאלוגים פנימיים ארוכים וסבוכים עם דמויות פנימיות, ועם שיחות מתישות עם דמויות ממשיות). אני לא יכול לקרוא לזה פנטזיה בדיוק, אבל המציאויות שהוא יוצר (וזה משהו שמשותף גם לגרסיה ודיברנו על זה- הריאליזם העל מציאותי), על כל המורכבויות שבהן, גורמות לך לרצות לחיות אותן. גורמות לך לרצות למות אותן (זה בעיקר בעולם הסוף, אבל גם קצת כאן). הדמויות המעניינות, הדמויות "המשניות" ההזויות, נקודות המבט הלא שגרתיות, המונולוגים..... הדיאלוג עם השפה העברית!!!!! הוא מאתגר אותך וגורם לך להרגיש שהסופר מכבד אותך. בכלל כל הכתיבה שלו מכבדת אותך- נקודת המוצא של המחבר היא לא לשים את כל הקלפים על השולחן- הוא נותן מקום של כבוד לדיאלוג הפנימי שלך......

לא פלא שאני זוכר את כל שעות אחר הצהריים שהעברתי בקריאה כאילו היו מעין פטה-מורגנה. כאילו הייתי במסע רוחני :)

הספר, עוסק בהכל, אבל אם להכניס כותרת אחת הייתי אומר בזכרונות, זכרונות (וגם טראומות) של האדם מעברו וההתמודדות איתם, המקום שניתן להם, ההשפעה שלהם. הסופר יוצר דמויות מעניינות ומרתקות וגם משעממות ומעלה קולות ייחודיים. קולות שנכנסים לתוכך.

מה שבטוח שאת הספר הזה אקנה, ושאקרא אותו שוב. ואני לא רוצה לשבח רק אותו, כי אהבתי מאוד גם את עולם הסוף (לא החלטתי ואולי לא אחליט לעולם איזה מהם אהבתי יותר), ושמור לו מעמדו כספר שחשף אותי ליכולות כתיבה נדירות שמצליחות לשלב מתח, הומור, פסיכולוגיה, פחד בצורה מושלמת.

ועכשיו נשאר רק לאזור אומץ ולהתחיל את אהבה בימי כולרה.....

ממליץ, ממליץ, ממליץ.

» ביקורות נוספות של גל
» ביקורות נוספות על עשתונות - ספר האי סדר