ביקורת ספרותית על הרוח יוצא - exit מאת פיליפ רות
ספר בסדר

---

נזכרתי בספר הזה בעקבות ביקורת שנכתבה פה באתר לפני כמה ימים על ספר של רומן גארי, שהעלתה אי אילו חששות (באופן משעשע, יש לומר), ביחס לאימפוטנציה. בעקבותיה חיפשתי את הספר הזה באתר ומצאתי שלא נכתב עליו הרבה.

אז עכשיו, אחרי שסיימתי להתנצל, לענייננו.

אתחיל במובן מאליו. הוא כתוב היטב, מעניין לכל אורכו ומי שקרא מספריו של פיליפ רות מוצא עצמו בסביבה מאד מוכרת. יחד עם זאת, אני חושבת שגם מי שלא קרא ספרים קודמים שלו עשוי להינות.

הוא מספר את סיפורו של סופר מזדקן, ששב מעשר שנות התבודדות באיזור כפרי ונטול ריגושים, שם בעיקר כתב וקרא ספרים, היישר לניו יורק, לצורך אופרציה כירורגית, עקב חוסר יכולת לשלוט בדרכי השתן. המפגש המחודש עם החיים מהם נפרד עשר שנים קודם לכן, כשעדיין שלט ביכולות הפיזיות והמנטליות שלו, במצבו הנוכחי, אימפוטנט, משתמש בחיתולים וסובל מאבדן זיכרון, הוא נושא הספר.

באמצעות העמדתו של הגיבור לנוכח אישה צעירה, כזו שהוא חושק בה, ביוגרף צעיר, בן דמותו שלו בצעירותו, ואישה זקנה וחולה, מישהי שחשק בה כשהיה צעיר (איימי בלט המלבבת אף בזקנתה), הוא מאפשר בחינה מחדש של מה שיש בזה, בחיים, בחשקים, בתקוות וברצונות, מתוך נקודת המבט של מי שכבר היה שם ולכאורה יודע מה חשוב ומה פחות חשוב.

נקודת המבט ישירה מאד, צינית ומפוכחת. העניין הוא רק שבעיני לפחות, הכל לעוס מידי. הוא לא רק מגיש לך את המנה. הוא גם לועס ואפילו בולע אותה בשבילך.

ועדיין זה ספר שנהניתי לקרוא.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על הרוח יוצא - exit