ביקורת ספרותית על הרוח יוצא - exit מאת פיליפ רות

---

לא אגזים אם אומר שהספר הזה מיועד דבר ראשון לקהל קוראים שהם סופרים בעצמם, אתם אולי מעקמים קצת את הפנים בחוסר הסכמה אבל העובדה הכי טובה לכך היא שלמעשה הרבה קלטו את העניין שהספר הוא חלק משרשרת ספרים של נתן צוקרמן, אותה דמות שפיליפ רות חזר אליו במספר ספרים שכתב אבל לא ממש הצליחו לרדת לעומקו של עניין שהוא ניסה להעביר.

הספר הזה לא היה מבין ספריו הראשונים של פיליפ רות שקראתי, אני דווקא התחלתי עם "כלאדם" הקודר ואהבתי את הקדרות שלו אבל עוד רגע לא סיימתי, עם היד על הלב גם אני לא הסכמתי פעם שיש משהו כזה כמו "ספרות למושכים בעט", אני מוכרח להתוודות ולומר לכם שאני זוכר את הפעם הראשונה שהצגתי בפני חברה לעט את ספר השירים הראשון שלי, שיצא לאור רבות בזכותה (מבלי שהיא בעצם תכיר כלכך את השירים שלי) והיא אמרה לי בביקור בביתה שהיא לא יודעת איך יצא לי ספר כלכך מוצלח (לא מבחינה מסחרית כי אם בתוכנו) בלי שודאי קראתי את הספרים הבאים, ובעודה אומרת לי את זה הוציאה מאחד ממדפי הספריה הפרטית שלה מספר ספרים, ביניהם את "ייסורי ורתר הצעיר".

נכון שחשבתם שספר של פיליפ רות אבל בכנות זה יכול היה להיות באמת באותה מידה ספר כזה או אחר שהוא כתב ואולי היה אבל אני ממש לא זוכר את המבחר. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך אני ביני לבין עצמי גיחכתי, זה לא שאני חלילה מרבה לגחך על אמירות של אחרים אבל הסיטואציה שנמצאנו בה איכשהו הצליחה להצחיק אותי, ולא גיחכתי על היומרה שלה כמו על זה שלדעתי לכל אחד יכול להיות אוסף כזה של ספרים, אפילו כאן בין חברי "סימניה". תקנו אותי אם אני טועה אבל זה לא שאם מישהו יאמר לנו שהוא קרא ספר מסויים וראה בזכותו את האור שכולנו ננהור אחר עותק אחד שלו, נראה לי שהכי הרבה ניקח את זה רק לתשומת לבנו.

מכאן אני חוזר לספר של פיליפ רות. אני מביט על עטיפת הספר כמו על שלט שכתוב עליו המילה "יציאה" באנגלית ואומר "צא דיבוק צא", כשהשטן רחמנא ליצלן הוא לא פחות ולא יותר מאשר דמותו של סופר שהלך לעולמו. זה ישמע לכם אולי מוזר אבל אני חוויתי את זה בעצמי בתקופה אחת בחיי אבל אני לא רוצה שתקחו אותי כדוגמא, אני יודע על אחרים שחוו חוויה דומה עם יוצרים אחרים. בין אם אתם מכירים את זה או לא, רק שתדעו בגיל מסויים זה או שאתה מצליח לכתוב משהו בהשפעה או שאתה יוצא מדעתך ולא עלינו שם קץ לחייך. זה קורה כשיובש הכתיבה מייבש לך את המוח או להיפך. זה נשמע לכם אולי מצחיק אבל אני רציני.

אני באופן אישי בניגוד לכמה שאוהבים לקרוא את חוות הדעת שלי על ספרים (ואני מודה להם מקרב לב על כך) לא גיליתי כישרון כתיבה גדול אבל מצאתי דרך לצאת בנס מהמצב הזה. זה לא שאני מצטנע אבל האמת בגלל שזה כנראה קשור לנכות שלי, קשה לי למשוך חוטי מחשבה ארוכים. נולדתי עם חבל הטבור מסביב לצוואר (אגב, בספר השירים הראשון שלי אני מציג את העניין הזה בצורה סוריאליסטית) וכתוצאה מכך נגרמה לי פגיעה מוחית. אז את המחשבות שלי אני מתעל יותר בכיוון של למצוא סופרים שהצליחו להעביר בספרים שלהם רעיונות דומים, לדוגמא בספר כמו זה. תקחו, תקראו את הספר הזה ואולי תשתעממו ממנו אבל תדעו לכם שדווקא אחד כמוני אסיר תודה על כך שהוא נכתב.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על הרוח יוצא - exit