על רקע עליית הפשיזם באיטליה, עם כניסתם לתוקף של חוקי הגזע והרחקתם של יהודים מחיי הקהילה, מהאוניברסיטאות, ממקומות העבודה ומכל מה שלקחו בו חלק, מסופר סיפור האהבה הזה.
זהו סיפור של עלם יהודי המאוהב בעלמה יהודיה, אריסטוקרטית, איתה, דווקא בשל הנסיבות הפוליטיות, הוא בא במגע קרוב ומתמשך.
סיפור האהבה הזה מתואר בעדינות רבה. הוא מלווה בתחושה של החמצה, החמצת הזדמנויות, ועוסק ביכולת לשחזר או לכונן מחדש את מה שלא קרה בעיתו, בהיאחזות נואשת בכל מה שקשור למושא האהבה.
יש בו גם עיסוק ברגע הזה, רגע שיש להרבה אנשים, אני מניחה, שבו נעשתה בחירה שנשענה על פחד או חוסר תעוזה, או שלא נעשה מעשה ושנים אחר כך עוד אפשר לתהות מה היה קורה אילו.
למרות שהסוף ידוע מראש ואף נאמר במפורש כבר בראשית הדברים, כיון שגורלם של האנשים הללו נחרץ, יש בסיפור הזה תחושה מסוימת של נורמליות. למרות המציאות הפוליטית הקשה, החיים ממשיכים להתקיים ויש בהם כל מנעד הרגשות והרבדים שיש בחיים שגרתיים, כאילו שמתקיימים בכל זמן ובכל מקום. בעיני, זה אחד הדברים המשמעותיים שהספר הזה מבטא, את העובדה שגם בימים כאילו באיטליה הפשיסטית, כשהיהודים נמצאים מרחק שנים ספורות מהשמדתם, כשהם מנודים, גם אז, החיים התקיימו ומה שהעסיק את האנשים היה לאו דווקא מצבם הפוליטי והחרדה לגורלם.


















