ביקורת ספרותית על זמנים מופלאים מאת קארן תומפסון ווקר
ספר בסדר

---

זה ספר על אהבה? כך שאלה אותי טל בת השמונה, וגיחכה לה קצת. טוב, היא בדיוק בגיל שבו שומעים על אהבה, וזה נראה קצת מביך. מסקרן, מעניין, ולא ברור. ומביך. משהו שגדולים עושים. וכן, היא צודקת. זה ספר על אהבה, בגיל שהוא לא הרבה יותר מבוגר מהגיל של טל. ג'וליה היא בת 11, והיא קצת מאוהבת בילד אחד בבית הספר שלה, סת. חוץ מזה יש עוד דברים רגילים - כמו זה שהיא בת יחידה, וכמו זה שיש לה רק חברה אחת, האנה, ושגם הקשר איתה מתנתק, וזה שאמא שלה מכריחה אותה ללמוד פסנתר, מה שיוצר אצלה הזדמנויות למפגש עם סת, שגם הוא לומד אצל אותה מורה. בתחילה ג'וליה חיה חיים רגילים, אלא שהכל משתבש בהודעת טלוויזיה מבולבלת אחת. מסתבר שכדור הארץ מתחיל להאט את מהלכו, ושהסיבות לכך לא ברורות. וגם ההשלכות אינן ברורות, חוץ מההשלכה המיידית והברורה - הימים והלילות הולכים ומתארכים, ואנשים שונים מגיבים לשינויים הללו בדרכים שונות.

אז מה יש כאן - כביכול ספר מדע בדיוני, אלא שהמדע כאן שולי, ולא בהכרח אמין. ניכר שהמחברת ערכה תחקיר כלשהו באשר להיבטים הפיזיקליים והביולוגיים שתגרום האטה כזאת, אבל ניכר גם שזה לא היה מרכז עניינה. ויש כאן יחסים בינאישיים - ילדה יחידה, מבודדת, בעולם שהמרקם החברתי בו הולך ומתפרק לנגד עיניה. בראש ובראשונה זה ספר נוער. החל בגילה של הגיבורה הראשית, וכלה בנושאים העיקריים המעניינים אותה. זה לא רע להיות ספר נוער, ויש גם כאלה טובים מאוד. אבל אני לא נסחפתי. אולי כי באמת התבגרתי מאוד. בעוד 3-4 שנים ניתן לטל לקרוא אותו, ונראה מה תגיד.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על זמנים מופלאים