ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור

---

הספרון הדקיק \"מען לא ידוע\", שניתן לקרוא אותו בפחות משעה, מטלטל את הקורא ומשאיר בו את רישומו לשעות רבות.
הספר הוא חליפת מכתבים בין שני ידידים: מקס היהודי ומרטין הגרמני. השניים ניהלו יחד גלריה לתמונות בסן פרנציסקו עד אשר, בשנת 1932, קבל מרטין בירושה אחוזה גדולה בגרמניה ועל כן עזב את ארצות הברית ושב למולדתו עם משפחתו.
המכתבים הראשונים הם רגילים ולא מפתיעים אך כבר במכתב השני או השלישי אנו מתחילים לחוש בשינוי המתחולל במרטין. האידיאולוגיה הנאצית מתחילה לחלחל בדמו ולהרעיל את נשמתו. לשאלותיו הבהולות של מקס שהמשותף להן הוא \"מה, בשם אלוהים, קורה בגרמניה?!!!\" – עונה מרטין ש\"לפעמים המעטים (קרי היהודים) חייבים למסור את נפשם עבור רווחתם של הרבים (הגרמנים)!\" ממכתב למכתב גוברת התנכרותו של מרטין לחברו ולכל מערכת יחסים אנושית מקובלת מחד ודבקותו בהיטלר ובהילה המסנוורת שהוא מקרין על עמו מאידך.
למקס הייתה אחות, שחקנית תיאטרון, שלא רצתה להכיר בסכנה הנוראית המרחפת על ראשה, לא שעתה לאזהרות, ונסעה להופיע בגרמניה. מקס, הדואג לאחותו, מבקש עזרה ממרטין המתנכר. למרות שהאחות הייתה פעם אהובתו של מרטין – אין הוא מוכן לנקוף אצבע למענה ואף גרוע מזה.
כל זה נכתב לפני המלחמה ולא לאחריה ואפשר לראות בספרון הדק כתב נבואה. הספר מעורר מחשבות רבות וקשות על הטבע האנושי, על כוחה של מנהיגות ועל מה שמתגלה כאשר מגרדים מעלינו מעט את ציפוי התרבות. אין בספר שואה, אין מחנות ריכוז ואין תאי גז אך האימה הנוראה זועקת מבין דפיו.

הסיפור \"מאחורי הקלעים\" של הספר גם הוא מעניין. כתבה אותו קתלין טיילור, פרסומאית אנונימית. הוא התפרסם לראשונה במגזין האמריקאי \"סטורי\" ועורר התרגשות גדולה. בהתאם לדעות השוביניסטיות של התקופה, החליטה הוצאת הספרים \"סימון אנד שוסטר\" להוציא את הספר תחת שם שייראה גברי (כי לא מתאים לאישה לפרסם ספר כל כך רציני...) ובמקום קתלין נכתב קרסמן טיילור. 50,000 עותקים של הספר נמכרו מיד. בשנת 1992 נדפס הספר שוב, נמכר גם באירופה ועורר גלים.
בארץ עובד הספר לבמה בתיאטרון הקיבוץ ומוצג למשלחות נוער היוצאות לפולין.
הוא צולם גם לטלביזיה ומוקרן לפעמים ביום השואה.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על מען לא ידוע