ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור
ספר טוב

---

---זהירות! ספויילרים!---

ספרון קצרצר שהומלץ לי כבר מזמן והגעתי אליו לבסוף ביום השואה האחרון. חלופת מכתבים בין שני חברים קרובים ושותפים עסקיים, המתנהלת בין השנים 1932-1934: שניהם גרמנים, האחד יהודי, מקס, והשני לא, מרטין. לשניהם גלריה משגשגת לאמנות בארה"ב אך עקב ירושה המתגלגלת לידיו חוזר מרטין לגרמניה, אך ממשיך להתכתב עם שותפו וחברו הקרוב, שממשיך לנהל את העסק. הימים הם שנות ה-30' של המאה הקודמת ומרטין שזה מקרוב שב מופתע וכואב את המצב הכלכלי הגרוע של ארצו האהובה. הוא חולק עם חברו את דאגותיו ורגשותיו ולאט לאט מפציעה במכתביו תקווה חדשה, מנהיג הופיע, איש מעשה, שיציל את גרמניה מעונייה ומצוקתה וישיב אותה לגדולת העבר.
דרך המכתבים הקצרים אנו חווים את ההתרחקות בין החברים, את האכזבה והזעזוע של החבר היהודי ואת ההתלהבות והיהסחפות של הגרמני אחרי המנהיג החדש וערכיו, השונים כל כך מכל מה שהוא האמין בו בעבר. בינתיים, מקס חושש לגורלה של אחותו הצעירה, השחקנית היפהפיה שלא שועה לכל בקשותיו והפצרותיו ונשארת בגרמניה. הוא מבקש ממרטין, שאף ניהל איתה בעבר רומן, לדאוג לה ולעזור לה בשעת הצורך. אך החבר, שכעת ניתן לכנותו חבר לשעבר מתנכר לבקשת העזרה וכאשר היא מידפקת על דלתו הוא משיב פניה ריקם. וכי כיצד יוכל לסכן את מעמדו ומשפחתו למען יהודייה, והרי הבית מלא ילדים ואשתו עוד מתאוששת מלידתו של אדולף הקטן...

זוהי נקודת השבר ושיא ההתבהמות וההתנוולות של החבר בצד הגרמני, כעת ניתן לומר נאצי, של המתרס. אך האלימות והאכזריות אינה עוצרת שם. בכאבו ובמצוקתו הופך גם החבר היהודי עדין הנפש לנוקם אכזר ואטום לכל תחינה ובקשה. הוא נחוש לנקום את מות אחותו ולהרוס את אויבו ואת כל מה שיש לו. כך שהאלימות, הגזענות והאימה חוצים את האוקיינוס ומשחיתים את הקורבן, כמו גם את הפוגע. שני הצדדים נשרפים באישה של הלאומנות והגזענות הנאצית ולבסוף לא נותר דבר.

זהו טקסט קצרצר, הבנוי במתכונת של מכתבים, לכן קיימים פערים רבים שעל הקורא, כמו גם על מקבל המכתב להשלים. מה קרה בינתיים? איך חל השינוי הנוראי? מה חשב הכותב? איך ייתכן? חוזקו הגדול של הטקסט, מלבד צניעותו וחוסר היומרה שבו הוא ההבנה של המצב ההיסטורי והיכולת הכמעט נבואית של הכותבת, פרסומאית מניו יורק, להבין ולנבא את המתחולל בגרמניה. לדבריה היא שמעה על הנעשה מסטודנטים אמריקניים שחזרו מלימודים בגרמניה (?!) ולכן היא כתבה את הסיפור בכדי להזהיר ולעורר. הסיפור אכן פורסם בהצלחה מרובה בכתב העת "סטורי" ב-38' ובפורמט של ספר ב-39' אך הוא לא הזהיר ולא עורר. כנראה שכאז כן עכשיו מי שרוצה לדעת יכול לדעת, ומי שלא אז לא.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על מען לא ידוע