ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור
ספר טוב

---

זהו ספרון שהוא למעשה חלופת מכתבים בין שני חברים האחד הוא יהודי-אמריקאי ששמו מקס אייזנשטיין והשני הוא גרמני-אמריקאי בשם מרטין שחזר עם משפחתו המורחבת לגרמניה ולא גר יותר בארצות-הברית. חלופת המכתבים מתחילה בשנת 1932 חודשים ספורים לפני עלייתו של היטלר לשלטון ותחילתו של האבדון שהיטלר גרר את גרמניה אחריו וכך גם את העם שלנו לשואה ועשרות מיליונים של אנשים מעמים אחרים אל סופם המר. מרטין ומקס היו חברים טובים וחונכו יחדיו על ברכי הדמוקרטיה האמריקאית, ידידים בנפש בעלי תחומי עניין משותפים. אפילו אם בשנות ה-30 החברה האמריקאית לא הייתה מושלמת או העניקה שוויון אמיתי לכל אזרחיה, היא הרי עדיין לא התקרבה לרמת הקיצוניות של המשטר הנציונל-סוציאלסטי הגרמני שלא ראה דבריו לנגד עיניו מלבד התעצמותה של גרמניה. באותה תקופה של שנות השלושים בגרמניה היה רדיו לכל משפחה לשם מטרת העברת המסר של המפלגה לכלל הגרמנים היטלר ידע למשוך אנשים ללכת בעקבותיו אבל הוא השתמש בכישרון הדיבור שלו ובמצב הכלכלי והלאומי העגום של גרמניה לשם השגת המטרות המעוותות שלו ככה גם רבים נסחפו אחריו. הרי ככה תמיד היה המצב להרבה אנשים נוח להשלים עם הצד החזק ולא להתנגד ורק המעטים נוהגים כנגד הזרם ומוקפים בלהבות של שנאה. הכי מדכא זה שתמיד יהיו אנשים שיאמינו בצדקתה של כל מטרה ואותם ניתן ללוש ולעצב כמו פלסטלינה.

זהו בסך הכל סיפור ששופך אור על כמה קל להוביל אנשים בשולל אחרי משטרים שמציעים עתיד חדש, סיסמאות קליטות וכדומה ומה יכול לקרות כאשר מפיצים כל-כך הרבה שנאה ובו זמנית נאחזים בכל הכוח בתקווה אבודה. נוח לראות בשואה אירוע שכבר חלף נוח לחשוב ולפנטז שהנה ומצב כזה כמו השואה לא יחזור יותר אבל כל החרם והשנאה הזאת שקיימים כלפי מדינה שמנסה להתגונן, מדינה שלא ניתנת לה הרשות להכריע ולנצח מלחמות, כל התחושות המעורבות העולות בכל כך הרבה אנשים שרק שומעים את המילה 'ישראל' כל אלו הרי מוכיחים שאין גבול להפתעות. מעניין ומותח 4 כוכבים.

» ביקורות נוספות של ראנסיק
» ביקורות נוספות על מען לא ידוע