ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 בינואר, 2018
ע"י רץ


צרור מכתבים ככתובת על הקיר

לפעמים אנחנו מביטים לתקופה שקדמה לשואה, ושואלים את עצמנו, כיצד בתקופת זמן כה קצרה, הפכו בני אדם בעלי ערכי תרבות נעלה, ללאומניים וגזענים, המלאים בשנאה רצחנית. האם היו סימנים מקדמים שהצביעו על אסון קרב, ככתובת על הקיר?

מען לא ידוע, הוא רומן מכתבים בדויים, אותם כתבה הסופרת אמריקאית קרסמן טיילור, בשנת 1938, במטרה להעיר את הציבור האמריקאי לנעשה באירופה, לאסון העומד להתרחש. האם אכן הייתה כתובת על הקיר שטיילור קלטה, ואותה היא ניסתה באמצעות ספרה להעביר לקוראיה האמריקאים? האם מילה כתובה של סופר, יכולה באמת להשפיע על הקוראים בכדי שישנו את גישתם, שבאותה עת הייתה ברובה בדלנית ואדישה לנעשה באירופה?

ההתייחסות לספר מען לא ידוע, מציבה שאלה נוספת, על מקומה של הספרות, אז והיום. היסטוריון מתאר לנו תמונה גדולה על אירועי העבר, בצורה אקדמית וקרה. ספרות יוצרת הזדהות רגשית, לעתים היא עכשווית, מניעה להבעת עמדה מוסרית. האם מסופרים ומספרים מצפים עדיין להיות המצפון והמצפן האנושי? האם אנחנו עדיין מקווים שיגעו בנושאים מעוררי מחלוקת ויעוררו אותנו למחשבה המחייבת נקיטת עמדה מוסרית ולקיחת אחריות?

השאלות הגדולות האלה עלו בקרבי, שהתחלתי לקרוא את הספר הזעיר מען לא ידוע, האם הצפיות והמחשבות הנוגעות בו מוגזמות?

העלילה פשטוה ושטוחה, כרישום מינימליסטי, אך בזה כוחה, בניסוח המדויק והנוגע. טיילור התמקדה בשתי דמויות, באמצעותן היא מתארת ניואנסים דקים, במדיום יחסית מוגבל - מכתבים, המעוררים געגועים לעולם של בולים ומעטפות, המזכיר צרור מכתבים דהוי הקשור בסרט המתגלה לפתע וחושף את העולם שהיה, המצליח להפתיע אותנו באמצעות זווית התבוננות ייחודית ואישית.

מרטין שולזה ומקס אזנשטיין, הם חברי ילדות גרמנים במוצאם, המתגוררים בסן פרנסיסקו, שותפים לגלריית אמנות מצליחה. מרטין הגרמני הוא איש משפחה, חברו מקס היהודי רווק. חברותם נשמרת למרות שלמרטין איש המשפחה, היה רומן עם גריזל אחותו הצעירה של מקס, שחקנית שנותרה באירופה בכדי להמשיך להופיע בתיאטראות גרמניים. מרטין ומשפחתו חשו געגועים לנופים ולתרבות הגרמנית והחליטו לחזור לגרמניה, תוך הבטחה הדדית כי החברות ביניהם לעולם תמשך. מרטין הבטיח למקס לסייע לגריזל, החייה בעולם בו השמיים מתקדרים והופכים מסוכנים ליהודים.

בהתכתבות בין השניים, במהלך שנתיים בין השנים 1932, ל- 1934, מחלחל למכתבים השינוי שגרמניה עוברת ואתו השינוי שעובר מרטין שולזה, מליברל איש העולם, הוא הפך לנאצי נלהב, המעריץ את היטלר ואת האידאל הלוחמני והרצחני שהוא מייצג, מרטין משנה כלאחר יד את ערכיו ובוגד בערכיו ובחברו הטוב ביותר.

הספר הזה הוא תיאור אנטומית קריסת התרבות האנושית, קריסת ערך החברות, על רקע העובדה שמרטין כה בקלות הצליח לשנות את עורו ודעותיו, ולהפוך לאדם גזעני שונא יהודים, באופן שהוא בקש להתרחק מחברו, כביטוי לדעותיו החדשות ולאופורטוניזם, שהיה תוצר לכדאיות שהמשטר החדש יצר למי שחבר אליו, ומנגד לסנקציות בהן הוא נקט למי שהתנגד לו.

הספר הזה, הוא כתב אשמה לגרמנים, כמי שטענו ברובם כי לא ידענו על השואה, הוא טוען שעליית הנאצים לשלטון והשואה, לא היו אפשריים, ללא בסיס אידאולוגי רחב של ההמונים שהאמינו ותמכו בנאצים. הוא מתאר גם אנטומיה של אומה הנסחפת לטירוף, הנשטפת בדמגוגיה ותעמולה המושתת על שנאת האחר, ועל יצירת אויב מדומה.

הספר הזה, עדיין רלוונטי, כאזהרה לשקיעה אפשרית של התרבות האנושית, לאופן בו העולם שלנו עלול להשתנות מול עיננו והנה עוד רגע הוא יהפוך למפלצתי, ואלי הוא יגרור שוב את האנושות לכאוס ואכזריות חסרת תקדים. שאלה רלוונטית, נוכח חוסר הביטחון, עליית הלאומנות והגזענות בעולמנו, ומצד שני הבדלנות שהעולם לעתים רבות נוקט.

הספר הזה, מטריד ויוצר אי נוחות, לעתים הוא מעורר כעס ועצב, לעתים הוא גורם להרגיש בחוסר אונים. הסוף שלו לא צפוי, והוא לכאורה מעודד נקמה, אך הוא מעורר למחשבה על מה שהיה, ואולי עשוי לחזור כתבנית התנהגות אנושית, במצב בו אני לא בטוח שסופרים כאנשי רוח ינסו, או יוכלו להשפיע עלינו. האם יש עוד מקום בעולמנו לספרים וסופרים המעוררים לתודעה חברתית ופוליטית?
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גבינה צפתית (לפני 4 חודשים)
בתשובה לשאלה הפתוחה בסוף הביקורת בהחלט. סופרים הן חלק מהמערך התרבותי שבונה את הזכרון הקולקטיבי. זכרון קולקטיבי הוא אוסף הסיפורים המהווים את סיפור העל של החברה. הזכרון הקולקטיבי מהווה בסיס לתודעה החברתית. במקרה זה, הדורות שקמו אחרי תום מלחמת העולם השנייה, הידע שלהם על שאירע הוא מהסיפורים. ביקורת מצוינת.
בר (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצוינת.
כמו שאני תמיד אומרת, אם הספר מטריד, יוצר אי נוחות וגורם למנעד רחב של רגשות, הרי שהוא ספר מצוין.
כך גם בשאר תחומי האמנות כמו קולנוע ותאטרון.
רץ (לפני 5 חודשים)
אירית - תודה
רץ (לפני 5 חודשים)
פפריקה - תודה, לא קראתי את רוב הספרים שהבאת כדוגמה, קראתי רק אחד, הזמן הצהוב של גרוסמן - והוא בדיוק מתמצת את המחשבות שלי, גרוסמן הוא אחד מהבודדים שהוא סופר שיש לו אמירה פוליטית. הזמן הצהוב מאוד דומה למען לא ידוע, הוא כתוב ככתובת על הקיר כאזהרה, להתפרצות ערבית שתגיע מהשטחים, כנבואה, וכשהאינתיפאדה הראשונה פרצה, היא לכאורה הייתה הפתעה, שהפתיעה את אנשי הביטחון והפוליטיקאים, האם יש סיכוי שספר כזה ייכתב כעת, ואם כן, לא כפובליציסטיקה, מקסימום כרומן, כדיסטופיה, גם אני הפסקתי לקרוא ספרים מהסוג הזה, כמו מעבר להרים שברעם, מה זה אומר עלי, שכמו אחרים אבדתי את האמונה בכוחה של המילה הכתובה.
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
הסיפא שלך מעט מוזר, בעיני.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=985725
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=3812
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=964637
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=977558
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=43034
לקח לי, מה, שלושים שניות לחשוב על חמשת אלה.
אירית (לפני 5 חודשים)
ביקורת מעולה וכל מילה בסלע !
שבוע טוב ומבורך .
רץ (לפני 5 חודשים)
בוב - תודה, אכן ספר מרתק, המעלה שאלות.
רץ (לפני 5 חודשים)
אסתר - אצלנו אדישות, מול כחות הרשע, או הכחות המזוהים עם שבטים מוגדרים .
רץ (לפני 5 חודשים)
פלופ - תודה, מעניין, לא זכרתי את האמירה הזאת של צוויג, לגבי אנשי הרוח. החברה התעשיתית יצרה מודלים של מנהגים שיכולים להניע המונים. העידן שלנו של הרשתות החברתיות, מוחק את הספרות, ואת אנשי הרוח מסדר היום הציבורי. זאת הסיבה שבארה"ב נבחר נשיא שמגלם אנטי תזה לאנשי הרוח באופן קיצוני. מה הן המשמעויות לכך לעתיד, אני ממש חושש.
בוב (לפני 5 חודשים)
נשמע מרתק! אחפש אותו. תודה.
אסתר (לפני 5 חודשים)
לרץ ואצלינו?
רץ (לפני 5 חודשים)
אסתר - תודה, לא רק התקרנפות, הוא עוסק בעליית הלאמנות, וגרוע מזה הוא חושף את האופן בו אדם ליברלי משנה את עורו, והופך לאומני. מצד שני נשאלת השאלה על בני האדם הנחשפים להקצנה אבל רובם נשארים אדישים. הנקודה השלישית, היא האדישות הפוליטית, האם ארה"ב תופסת בהדרגה את מקומה הבדלני, כפי שהייתה לפני מלחמת העולם השנייה, ומתנתקת בהדרגה מתפקיד שוטר העולמי?
רץ (לפני 5 חודשים)
חני - תודה, על נושא השואה, נכתבו ספרים רבים, מפתיע הוא האופן שהספר הזה מענייק חוויה שונה מספרים אחרים.
רץ (לפני 5 חודשים)
לי - תודה, ספר מעניין לקריאה כמבט שונה לספרי השואה.
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר נהדר. צוויג בספרו "העולם של אתמול" כותב שקרנם של הסופרים והמשוררים ירדה מאוד בשנים שלפני מלחמת העולם ה-II, להבדיל מהתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה והציבור ככלל לא ראה בהם מקור של סמכות רוחנית.
אסתר (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצוינת ספר מעולה. אמנם קצר אבל משאיר רושם מאד חזק ונותן הסבר מתמצת מהי התקרנפות. חבל שאינו מומלץ לתלמידי תיכון ונעלם בין מדפי הספריות.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
לי יקרה- לא חושבת שתתאכזבי! מקווה מאוד שתהני ממנו ותקבלי את החוויה שאני ורץ ועוד רבים קיבלנו מקריאתו (:
לי יניני (לפני 5 חודשים)
רץ תודה. רשמתי לעצמי את הספר הזה ברשימותיי
חני (לפני 5 חודשים)
הנושא לכשלעצמו מעורר אמוציות כמעט בכל גיל וכמעט בכל מצב ושעה.
רץ (לפני 5 חודשים)
וונדי פן - תודה
רץ (לפני 5 חודשים)
מחשבות - תודה
רץ (לפני 5 חודשים)
סקאוט - תודה לסיוע לגבי גודלו של הספר.
רץ (לפני 5 חודשים)
חגית תודה - התשובה מאוד ברורה, מעמד הספר היום לא דומה למעמדו בעבר, והסופר עצמו לא מצופה ממנו להיות, איש רוח, המקנה כיוון מוסרי בחברה.
וונדי פן (לפני 5 חודשים)
יפה כתבת יפה שאלת
מחשבות (לפני 5 חודשים)
יופי של סקירה לספר מצוין.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
בכייף (:
חגית (לפני 5 חודשים)
תודה סקאוט.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
חגית- ברשותך, אני אענה לך. הסיבה היא שהספר הוא פחות מ-70 עמודים. [קראתי אותו והוא ספר מצמרר ומדהים!]
חגית (לפני 5 חודשים)
רץ, העלת שאלה קשה, שאין עליה תשובה חד משמעית.

ומדוע כתבת שהספר זעיר?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ