ביקורת ספרותית על הנעלמים - פרוזה # מאת הרלן קובן
ספר טוב

---

בקיצור, ספויילרים

אני יודעת שיש איזה מיליון ספרים אחרים שמחכים לביקורת, אבל אני חייבת לכתוב לספר הזה ביקורת.

אוי אוי ספר. אתה ממש מעצבן, אתה יודע?

הנה לכם תקציר לתפארת:
הוא הרג אותה.
הוא לא הרג.
אבל הוא כן הרג!!!
והוא לא הרג!!
או שכן???
ושוב, הוא לא הרג!!
בסופו של דבר אני מאושרת לספר לכם: הוא כן הרג!!!!!!!! הוו כן!!!!!!!!!! D:

דיי, זה היה אחד הספרים הכי מעיקים שקראתי. בעשור האחרון.
ובתחילת העשור האחרון רק התחלתי לקרוא ספרים. אז המבין יבין (לפרוטוקול - אני לא הבנתי).
אני לא קראתי הרבה ספרים של הרלן קובן, חוץ מעוד אחד, "מחסה", ואני חייבת לומר שזה ספר מעצבן פי מאה ><
כל הזמן קובן בונה עלילה, ומרסק אותה. בונה עובדות, ואז מראה אותן כבדיות. שוב ושוב הסיפור מתגלגל והקורא אבוד.
אני בן אדם אבוד ><

זה פשוט מעצבן, אתם יודעים? כי הכתיבה עוצרת נשימה, והדמות הראשית כל כך מעוררת הזדהות, ו - ו - ו - *גמגום שנקטע בבכי היסטריה* בוהווווו פשוט תהרגו אותי.
אתם יודעים מה ו-? הקטע הוא שהעלילה הולכת אחורה ונתקעת לי בפרצוף ומתפוצצת שוב ושוב, והקורא פשוט כל כך מבולבל, והסופר כל כך מוכשר שבא לך לתלות את עצמך!
אני בן אדם מבולבל!!!!!!!!!!! וכועס!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה כאילו התחילו לי מתקפות מצבי רוח!!!!!!
אני אתחיל לבכות. באמת =.=

הסופר פשוט מוכשר, ושמישהו מוכשר בכתיבה בא ומשחק בכלים שלו (בצורה מרושעת, אני חייבת לציין ><) הקורא נמס. ממש נמס. וזה משפיע על הבן אדם.
ושוב, זה מעצבן!!!!!!!!!!! זה אחד הספרים הכי מורטי עצבים וגאוניים שקראתי בחיים!!!!!!!!!!!!! אני רוצה להתחיל למרוט לעצמי את הגבות כדי להירגע, אבל אני לא אעשה את זה.
כי למי יש כוח להתחיל למרוט גבות, ועוד עכשיו? השעה אחד עשרה ורבע, יקיריי, ואני עצלנית.

אוקיי, אז לסיכום. במילה אחת, אני לא יודעת אם לקרוא לו ספר מדהים, או מעצבן. אולי מדהיצבן?
צריך מישהו עם עצבים שיקרא את הספר הזו.
ורק לפרוטוקול, לי אין אותם, אז כמובן שדפקתי את הראש בקיר בשלב כלשהו.
הספר הזה יפהפה, בצורה מעוותת ומטרידה כלשהי.
אני מקווה שאהבתם את הביקורת, כי בגלל הספר הזה אני הולכת עכשיו לירות בחתולים כדי לפרוק קצת עצבים =.=

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על הנעלמים - פרוזה #