• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנעלמים

הנעלמים

מאת הרלן קובן

הביקורת של michalus

תמונה של michalus
דירוגדירוג
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2004
סדרה:פרוזה
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
לואיזיאנה מנטש השקנאית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

חסר טעם וריח...זאת התחושה.
סיפור מבולבל על שני אחים השונים כמזרח ממערב.
גיום, האח הצעיר הוא בחור רומנטיקן ואידאליסט שעוסק
בעזרה לבני נוער במצוקה, ושואף להפוך את העולם לטוב יותר.
פרד הבכור שסובל מרודנות האב, מוציא את התסכול בבריחה
למקומות אפלים שמסבכים את חייו.

הסופר מנסה להעשיר את הסיפור וקופץ כמעט תזזיתית
בשנים קדימה ואחורה, עד שבאיזשהו שלב התחלתי להתעייף..
מתח, מסתורין, ריבוי דמויות, טובים רעים, ילדים מבוגרים, רומנטיקה
הכול מהכול מתובל במתח המתמשך הזה, שמתבהר רק בסצנה האחרונה.

לא קראתי את הספר, צפיתי בסדרה בנטפליקס.
לפחות לא בזבזתי עליו זמן ומשאבים בקולנוע :))
בשורה התחתונה, לא מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של rea
rea
6קוראים|גיל ממוצע61|50%נשים

על המבקרת

תמונה של michalus

michalus

ותיקה
חברה מזה 5 שנים
138 ביקורות•1,185 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michalus
michalus
ותיקה
חברה באתר מזה 5 שנים
ביקורות138
לייקים שקיבלה1,185
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית26מתח ריגול והרפתקאות14

דיון על הביקורת

1 תגובה
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 4 שנים

הספר טוב יותר מהסדרה למרות שקובן היה מעורב בהפקה...

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של michalus

חודש מאי היפהפה

חודש מאי היפהפה

לירן גולוד

ג'ייסון, בחור גבוה ויפה בן 32, שנפשו מעורערת.
הוא עובד עם אביו בתחזוקת הבניין, וכל היום עולה ויורד במעלית המצוחצחת בזכות הרגליו לקרצף ולנקות כל פינה וכל כפתור.

השכנים בבניין מעט חוששים ממנו, כי התנהגותו מוזרה ומקובעת, ותגובותיו אינן צפויות.
ליזי השמנמנה והעדינה היא בת זוגו. גם לה יש קשיים, אבל היא אף פעם לא תזיק לאיש.

לבניין מצטרפים זוג צעיר, קארן ומייקל, עם תינוקם קאלדר, וג'ייסון מתחיל לפתח אובססיה.
גם הוא רוצה תינוק, אבל ההורים מתנגדים. הם מבינים שאין לו ולליזי חברתו, את היכולת לגדל ילד.

ג'ייסון הופך להיות חסר מנוחה, ומעשיו מתחילים להיות מטרידים.

קארן ומייקל, הזוג הצעיר, גם הם עוברים התאקלמות בהרחבת המשפחה.
יש תינוק שתלוי לגמרי בהם, וההתמודדות הנפשית אינה פשוטה.

קארן נזכרת בילדותה שלה, עם אימא שלא ממש תפקדה,
ובזיכרון החד כיצד היא "סירקה את שערה של קארן בחוזקה עד שצרחה,
מתחה אותו לזנב סוס גבוה והדוק כל כך, שקארן התלוננה על כאבי ראש בבית הספר.
שלא תביאי לי כינים הביתה! היא הייתה אומרת לה, ושלא תעזי לפזר את השיער, את שומעת?"
אימא שלא אהבה לגדל את ילדיה, והייתה בוחרת בקביעות משמרות אחה"צ.

כך הזוג היה טרוד בעולמם שלהם, מבלי לדעת מה מתרחש מתחת לפני השטח...

ואז הגיע היום הראשון של חודש מאי, וזהו יום יפה שאין לטעות בו. מי ששונא, שונא קצת פחות.
ומי שאוהב, אוהב אף יותר. כך חשבה ליזי... עד שהדברים התגלגלו אחרת.

הספר גורם לנו לחשוב על אותם אנשים 'שונים' שאנחנו מכירים בדרך,
האם לחוס עליהם ולנסות אולי להבין אותם,
או שמא להחליט על התרחקות מוחלטת שהיא צעד חיוני לבריאות הנפשית ולשמירה על אנרגיה חיובית?!

הסופרת טוותה עלילה מרתקת המתפתחת בהדרגה. המותחן מעניין,
והדמות המורכבת של ג'ייסון מציגה את הצד האפל של יחסי אנוש.
הסקרנות לדעת כיצד זה יסתיים מניעה את הקורא להמשיך עוד ועוד...

מומלץ!!

לפני 5 ימים•
★★★★★
•michalus
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

הילדה הקטנה בת 4 וחבריה הטובים ביותר הם: דינגו הכלב הגדול והסובלני אותו היא אוהבת יותר מהכול,
בובי הקוף שאוהב לפצח בוטנים, והצב הענקי יוסי שאוהב לזלול חסה וכרוב.
הילדה מתגוררת עם הוריה בכפר באתיופיה, לשם הגיעו בעקבות בקשה של הקיסר מנספחות ישראל להדריך בי"ס לפיקוד.
הבית שהם מקבלים ישן, הכפר מוזנח, ולוקח זמן להסתגל למקום.

בשביל אביה המקום הוא ריפוי. הוא עבר לא מעט במלחמה האחרונה בישראל, ולהגיע לשם עם חבריו בשליחות צה"ל, זה בדיוק מה שהיה צריך.
אבל החיים במדינה החמה לא קלים, גם שם יש סערות צבאיות ופוליטיות,
והשמועות על מרד בקיסר, יותר מדי שמועות, וחשש שגם המשלחת הצבאית מישראל עלולה להסתבך אם זה יקרה, ולא יצאו משם בזמן.

במקביל אשתו סובלת "שש שנים הם ביחד, והיא הרי ליוותה את הכול מקרוב; את ההסתבכות, את העקשנות התמימה שלו,
את סירובו העיקש להכיר בעובדות. על בשרה הרגישה, הבליגה על הטעויות שלו, ספגה בשקט את התוצאות, בלעה את הכול בחירוק שיניים.
הרי אחרת לא היו מגיעים לחור הזה ונתקעים בו ככה לשלוש שנים יחד עם כל חבורת הזרים הגולים והקצינים האתיופים."
ברקע גם הילדה הקטנה קולטת בין לבין את המשברים, את המנטליות והתרבות הקשה של אפריקה, וכל אחד מהם משלם מחיר.

רק אחרי חמישה עשורים אותה ילדה כותבת את הספר של זיכרונות ילדותה הרחוקים באתיופיה של סוף שנות ה-60,
משתמשת בריחות ובמראות שחוותה, ומעבדת אותם לסיפור מרתק ולדרמה משפחתית הלקוחה מתוך חייה.
מומלץ.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•michalus
יש לך הכול

יש לך הכול

דפנה לוסטיג

דפנה נולדה לאב פצוע מלחמה נכה ולאימא שהייתה אחות.
האב מאוד דומיננטי בחייה ומגיל צעיר היא יודעת שהוא שונה מאבות אחרים.
מהמותניים ומטה הוא לא מרגיש דבר, הוא יכול להניח על הרגליים ספר או אבטיח או קילו גחלים בוערות, זה לא משנה.
הוא לא ירגיש לא את זה ולא את זה. כשדפנה הייתה בגיל חמש, היא לקחה סיכה דקה,
התגנבה מתחת לכיסא הגלגלים, דקרה לאבא את הרגל. והוא כלל לא הגיב, אז היא החזירה את המחט למקומה.
הספרון הוא למעשה ממואר, ספר זיכרונות אישי המספר על חייה החל מגיל 10 ועד לגיל 43.
הילדות המפנקת בכפר שמריהו, הכסף שמעולם לא היווה מכשול,
ההתבגרות ההוללת של נערה מתבגרת, והקשיים הקיימים גם במשפחה שיש לך הכול.

לדפנה יש שתי אחיות והקשר ביניהן טוב, הן יכולות להחליט לנסוע לפריז בפסח,
או לעשות גיחה ללונדון, ובעצם לעשות ככל העולה על רוחן, כי התקציב אינו מוגבל. וההורים שניהם פתוחים ולא מגבילים.
אבל עדיין קיים סוד המתגלה לקראת סופו של הספר, מה שמייצר את העניין לכתיבתו של יומן הזיכרונות.

סיימתי את הספר בזכות מס' עמודיו המצומצם (168 עמ), וכנראה שלא הייתי מסיימת אם היה עבה יותר.
בעיניי הספר סביר, לא יותר.
אני חושבת שלכל אדם יש סיפור!! וכל אחד סוחב איתו מסכת חיים.
אבל החיים הרבה יותר קלים, כשאפשר לעשות את כל מה שרוצים.
כשאפשר לנסוע, לרכוש, ללכת לאנשי מקצוע לטיפול, ולהיות פחות טרוד בענייני כספים.
דפנה זכתה במשפחה נהדרת.

לפני חודשיים•
★★★★★
•michalus
הכנרת מאושוויץ

הכנרת מאושוויץ

אלי מידווד

אלמה רוזה הצעירה, כנרת מחוננת, נתפסה ע"י הנאצים ונשלחה עם עשרות נשים בתוך קרון בקר למחנה הריכוז.
בזכות כשרונה היא נמצאת בתזמורת הנשים המשתייכות ל"אליטה" של המחנה.
הם היו בני המזל שלא נאלצו לגלח ראשים, לצאת לעבודת פרך, ולחשוש מפני הסלקציות המפחידות.
הכינור הוא ידידה הנאמן ביותר, והיא יודעת שבכוח המוזיקה תוכל להעניק
לנשים האבודות חירות לרגעים ספורים יקרים מפז, כדי שתוכל למות מאושרת.

לא נשאר לה כלום, המילה 'משפחה' מזמן איבדה את משמעותה המקורית.
הטירוף רק צבר כוח, והזוועות אינם ניתנים לעיכול.
אלמה המוכשרת אינה יכולה לסבול את לובשי המדים, שעד אתמול היו מגדלי חזירים,
ולראותם מתעללים בכל האסירים החכמים והמלומדים שלא היו נמצאים במקום הארור הזה,
לולא אותו פיהרר מטורף שהכריז שהשתייכות לגזע היהודי הפכה לפשע נגד האנושות שדינו מוות.

היא יודעת שהנאצים משתעשעים מהיכולת שלהם ללכוד פרפר נדיר כמוה כדי לצרפו לאוסף המזוויע שלהם.
היא רואה את כל רוחות הרפאים שהיו בעבר עורכי דין, רופאים נודעים, עובדי ציבור, מרצים ובנקאים חזקים,
וחושבת מי היה מעלה בדעתו שמישהו בכלל ייגע בהם....
ואיך תוך יום אחד אדם הופך לאפס בגלל פקודות של איזה מטורף.
המחנה כולו היה בית עלמין חסר גבולות, ורק עקב טעות כלשהי, חלק עדיין היו בחיים....

הסופרת אינה חוסכת בתיאורים קשים. קשים מדי.
קראתי המון ספרות על השואה, צפיתי בסרטים ותיעוד, ביקרתי ביד ושם,
ועדיין....היה לי קשה להכיל את התיאורים של שלדים, ומחלות, וניסויים אכזריים בבני אדם,
ורוע, רוע מזוקק של יצורים שאינם בני אנוש!
אז בעמוד 79 סגרתי את הספר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•michalus
המפתח

המפתח

קתרין יוז

"החוק לבתי משוגעים מחוזיים שנחקק ב-1845 בניו יורק, חייב את המחוזות לספק מוסדות מתאימים לתושבים "הלא שפויים".
בעקבות החוק נבנו כ-120 בתי משוגעים, ובהם הוחזקו יותר ממאה אלף בני אדם.
אחת מתוך שלוש משפחות הכניסה לאשפוז כפוי את אחד מבני המשפחה, רק מפני שהתנהגותו לא התיישבה עם הציפיות החברתיות".

איימי נערה בת 19, מאושפזת כנגד רצונה ע"י אביה.
אלן בת גילה של איימי היא אחות מתלמדת באמברגייט 'הבית הגדול' שסיפורי אימים הילכו סביבו.
אלן מגיעה לעבוד במקום המפחיד, וכבר ביומה הראשון היא צריכה לקבל את פניה הכעוסות של איימי שאביה נטש אותה.

רבים מהמאושפזים לא היו אמורים להיכנס מלכתחילה למקום הנורא הזה,
אבל בשנות החמישים לא הייתה סבלנות לכאלה שאינם מתיישרים עם כללי החברה,
וכל מי ששקע בדיכאון, או הביע דעות חריגות, אושפז בכפייה.
איימי לאט לאט מתחילה לקלוט לאיזה מקום נקלעה, והיא מנסה ככל יכולתה להיחלץ משם.
היא מבינה שכל הטיפולים שמקבלים המאושפזים במשך השנים - נזעי חשמל(המעביר זרם חשמלי למוח),
שוק אינסולין(הזרקת אינסולין הגורם לפרכוסים), קוקטייל תרופות,
כל אלה נועדו לשלוט במטופל, להקהות לו את החושים, ולהפוך אותו לאדם שאינו מסוגל לחשוב בעצמו.

החיים במקום קשים, האיסורים רבים, אין טיפה של פרטיות, יש המון מריבות,
ורק מעצם הקריאה לא נתפס כיצד התעללו באנשים..
הסופרת משלבת בספר עבר והווה. היא עוברת משנת 1956 לשנת 2006
ועוד דמויות נכנסות לספר המרתק המבוסס על סיפור אמיתי.
מומלץ. ספר חזק וחשוב.

לפני חודשיים•
★★★★★
•michalus
תא 21

תא 21

אנדרס רוסלנד

שתי נשים צעירות, אפילו נערות, נופלות לתוך מלכודת של הבטחה לעתיד טוב במדינת הרווחה שבדיה.
הן לא יודעות שהמסע לעבר התקווה יוביל אותן למקום ולמצב הכי גרוע בחייהן הקצרים.
לידיה ואלנה הופכות לשפחות מין בתוך דירה סגורה הרוויה באלימות קשה ופוגענית.
התקווה נמוגה, עד שמקרה קיצון מוציא אותן מאותו מקום ומשם הסיפור רק מסתבך...

הרבה דמויות מעורבות בספר ברמה שבקושי הצלחתי לעקוב אחרי השמות הרבים, וכל פעם חזרתי אחורה כדי לקשר שם לדמות.
באיזשהו שלב גם ראיתי סתירות בכתיבה של הסופרים (ולמה שני סופרים צריכים לכתוב את הספר?!)
כמו למשל סיטואציה בה לידיה חבולה קשות עד שבקושי יכולה לזוז, ומספר דפים קדימה היא "חולפת בריצה".
לסיכום משהו לא הסתדר לי בכל ההתרחשויות, אז בהגיעי לעמ' 189 מיציתי.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•michalus
הלביאות מטהראן

הלביאות מטהראן

מרג'אן כמאלי

אלי והומא שתי חברות ילדות, מוצאות אחת אצל השנייה את הנפש התאומה כבר מגיל צעיר.
הן מבטיחות זו לזו לשמור על החברות יקרת הערך שלהן ומחליפות ביניהן מתנות שינציחו את ההבטחה.
המעמד ביניהן שונה, וכשאלי חוזרת לחייה הבטוחים יותר, היא שוכחת מההבטחה.
"השרשרת הוסרה בשלב כלשהו בכיתה ז', שלוש שנים לאחר שקיבלתי אותה לראשונה.
הרגשתי הבזק של אשמה על כך שהפרתי את ההבטחה שלי להומא שאענוד אותה תמיד.
אבל היינו ילדות כשהבטחתי את ההבטחה הזאת. הנחתי שהיא כבר מזמן שכחה מקיומי.
שכנעתי את עצמי שטיפשי לקיים הבטחה ילדותית כל כך".

החיים באיראן רוויי מהפכות. באוגוסט 1953 מתקיימת הפיכה של ראש ממשלה דמוקרטי, שחיזקה את כוחו של השאה.
בינואר 1979 גם השאה נאלץ לעזוב, ומתנגדיו חוגגים ברחובות טהראן. ההנהגה האיסלאמית משתלטת על המדינה.
הומא היא הלביאה מטהראן שלאורך כל חייה נלחמה למען דמוקרטיה לבני ארצה.

בתוך כל הכאוס החברות בין השתיים יודעת עליות ומורדות,
לכל אחת מהן יש דעות והשקפות שונות, וכשאייתוללה חומייני משתלט על המשטר, שתיהן מבינות שהפסידו.
הסופרת מתארת את כל מערך היחסים בין החברות, את המלחמות הפנימיות בתוך איראן, את שוחרי הדמוקרטיה מול הקיצונים הפנאטים,
ובעיקר את זעקתן של הנשים האיראניות החזקות והדעתניות שדורשות את הזכויות המגיעות להן.
מומלץ.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•michalus
הנערה מהדואר

הנערה מהדואר

סטפן (שטפן) צווייג

כריסטינה רווקה בת 28, עברה בחייה עשור של כאב וצער שחדר לתוך משפחתה והפך אותה לקודרת ופסימית.
בעבר הייתה חייכנית אך כעת היא מנסה להיזכר איך זה בכלל כששמחים? היא נחרדת לגלות שכבר אינה זוכרת,
כמו שפה זרה שלמדה בילדותה ובינתיים שכחה ואין היא יודעת אלא שידעה אותה לפנים.

חייה מתנהלים ברוטינה חדגונית, היא עובדת כפקידת דואר בכפר נידח, אין ריגושים בחייה, אין עלם שיסעיר את רגשותיה,
והכול מתנהל עפ"י חוקים נוקשים של משטר אימתני (שנת 1926). כל סטייה קטנה מדאיגה אותה
"עוד מאז המלחמה כוסס בעצביה הפחד שהוחדר בה, פחד חסר שחר ואף על פי כן איתן,
מפני הפרה ולו של תקנה אחת ממאה אלף התקנות. הרי כולם היו אז אשמים תמיד בעבירה על חוק כלשהו".

ואז מתקבל מברק❗ הדודה שמעולם לא פגשה מזמינה אותה לנופש חלומי בשוויץ... שם מתגלה לה עולם חדש.
סופסוף רשאית כריסיטינה לפשוט מעליה את החולצה השנואה כמו קליפה מלוכלכת בתא המדידה
ולאחסן את העוני שהביאה עימה בקופסת קרטון, סמוי מהעין.
היא משתהה לנוכח הפלא החדש שמביא איתו שפע, בלי הפחד הנצחי מפני ה"יקר מדי", וחייה הופכים למסעירים ומרגשים.

כריסטינה פתאום מרגישה יפה, היא חיה בעולם של אגדות שבו מילוי המשאלות מקדים את הבעת המשאלות עצמן. ותוהה איך אפשר לא להיות כאן מאושרת!!
אך חלום סופו להתנפץ, וזאת היא מגלה כשדודתה קוטעת את חופשתה ושולחת אותה חזרה לעומק הייאוש.
המעבר הזה שובר אותה. היא מבינה שאותה עלמה שהייתה כבר אינה קיימת, היא גוועת בתוכה, ושום דבר כבר לא יוכל לחזור ולהיות כפי שהיה..
מומלץ.

* הספר נמצא בעיזבונו של צווייג ופורסם כמעט ארבעה עשורים לאחר מותו, בשנת 1982.

* לספר נעשה עיבוד בימתי, והוא מגיע לתיאטרון הבימה בבכורה עולמית.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•michalus
סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

אשר קרביץ

מההתרשמות שלי סמל ראשון יאיר(מוסטפא) רבינוביץ' מעט מסוכסך עם עצמו.
מחד- הוא צלף ביחידת המסתערבים "דובדבן" שמטרתה לוחמה בטרור,
מאידך- הוא נזהר ומעדיף 'לא להרוג'. גם החבר שלו אמיר חושב שהם מנוצלים ע"י מנהיגים ציניים,
שאיכפת להם שהחיילים יחזרו בחיים מהפעילות המבצעית רק בשביל שכוח ההרתעה של צה"ל לא ייפגע.
ויותר מזה, מבחינתו שרים בממשלה ישנים טוב כשנהרגים אצלנו אזרחים,
כי כך קיימת להם הלגיטימציה להגביר אגרסיביות צבאית.

סמל רבינוביץ' הוא טיפוס סקרן שאוהב להרחיב השכלה, הוא יודע המון דברים,
כמו למשל שקריית שמונה נקראת על שם טרומפלדור ושבעת חבריו שהגנו בעוז על תל-חי וסביבותיה.
הוא רוצה להיות חייל טוב, הוא נהנה מהמעמד של צלף מוכשר,
אבל המוסר מייסר אותו. ואין הלימה בין הלב לראש.

במה שקשור לפן הרומנטי, הוא בוסרי לחלוטין, וקשר אקראי עם בחורה באוטובוס מקבל אצלו משקל רציני.
עושה רושם שהספר הזה נועד לספק לו מקום לומר אני לוחם, אבל בחור טוב.
אל תדונו אותי. לא חבריי ולא אוייבי.

אני לא אהבתי כל כך את הסגנון. יותר נכון לא התחברתי.
אז בעמוד 69 סגרתי את הספר.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•michalus

ביקורות נוספות על "הנעלמים"

הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

אחרי ששבוע שעבר קראתי ספר קצת כבד שהשאיר בי מעט מועקה, הייתי צריכה לפרק את המתח. ומה יותר טוב מלפרק את המתח עם ספר מתח?

ובכן, כך נבחר לו הספר של הרלן קובן שמצאתי ברחוב. כריכה בהחלט מזמינה בצבע האהוב עליי והרבה רצון להיכנס לעלילה מסתורית ומעניינת.

וויל סוחב עימו עבר כבד. לפני 11 שנים אחיו קן נחשד ברצח השכנה, אותה שכנה שהייתה לא אחרת מאשר חברתו לשעבר של וויל. לא ברור מה עלה בגורלו של קן, האם הצליח לברוח ולהסתתר מהרשויות או שמא בכלל מת וגופתו לא נמצאה מעולם. כעת, כעבור שנים מאותו אירוע מטלטל, מתחיל הסיפור להיפתח מחדש. וויל, שנמצא באבל על אימו המנוחה, מגלה פרטים חדשים על אחיו שמצליחים לשנות את כל התמונה.

איך לומר זאת... למי שלא מכיר את הסלנג החדש- הרלן קובן הוא קצת "HAS BEEN". הוא קצת מיושן, קצת ארכאי והאמת? עובר את מבחן הזמן אבל לא בהצטיינות יתרה.

זהו ספר באמת לא רע, הקריאה קולחת והסיפור על פניו סוחף. אבל אין מה לעשות, עברו כמעט 25 שנים מאז הוצאת הספר הזה וכבר קראתי ספרי מתח חדשים וטובים יותר, כאלו שהקצב שלהם מסחרר, העלילה יותר מפתיעה והם מצליחים יותר לגעת בסף הגירוי של ימינו.

עם זאת, אין ספק שקובן מוכשר ויודע ליצור אצל הקורא רצון לעבור אל העמוד הבא ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו. זה בהחלט ספר שנקרא בקלות ובמהירות ולמרות הכל משאיר טעם של עוד.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•בר
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

#
אחרי שקראתי כמה ספרים של הסופר, לרוב אני נמנעת מספריו. הוא כותב לא רע ולא משעמם, אבל פיתח נוסחה שחוזרת בכל ספריו. לפעמים כתיבה נוסחתית זה לא נורא, כי אתה יודע למה לצפות. כל ספר חדש של לי צ'יילד, אבי אבות הנוסחה, הוא רב-מכר. אבל, למרות שדמויותיו של קובן שונות אחת מהשניה, הוא לא מצליח לשכנע את קוראיו, בניגוד לצ'יילד, שיש בנוסחותיו משהו חדש ורענן. קובן נוטה להישען על טוויסטים, ומידת הידע שהוא מפגין בספריו (לגבי החוק, פעילות המשטרה או ה FBI, לדוגמה) נמוכה מאד ורתומה לעלילה שהוא טווה.

יש בסיפור בחור טוב, איש משפחה וחבר נאמן, שאיכשהו הצרות נדבקות אליו. (זאת הנוסחה). יש בסיפור המון טוויסטים, מהמופרך אל הפנטסטי, כולל צירופי מקרים מוזרים. קובן גם מאתגר את חוש הצדק של הקורא: אוכפי החוק האמריקאים מעלילים באופן חופשי על אזרחים חפים, במטרה לתפוס ולהעניש פושעים שאינם קשורים לאזרחים עליהם מעלילים. זה לא ממש מופרך, אנחנו מכירים את הפעולה הזאת ממשטרה יותר קרובה אלינו, אבל כנושא (משני) לסיפור, מדובר במניפולציה וגיוס הקורא, נראה לי.
מה עוד? החיים הפרבריים של אמריקה. צאצאי משפחה מתפזרים בארץ הענקית ומגיעים לביקור בחג או בלווייה. לכידות משפחתית היא ערך שקשה להבין על מה היא מסתמכת. איש מבני המשפחה אינו מכיר את האחרים ואת אורח חייהם, מרגע שבגרו ועזבו את הבית.
הספר מתאר מציאות קצת מיושנת, למרות שיצא לאור ב 2002. טלפונים ציבוריים, טלפונים נייחים. מכשיר וידיאו, פקס. "פורומים" באינטרנט. מוזר עד כמה מרגישים מוזר בתיאור מציאות שהיתה קיימת רק לפני כשני עשורים.

הספר הרגיש לי כמו משהו שאתה יודע שפגשת פעם, אבל לא זוכר פרטים. קראתי עד הסוף ולא הצלחתי להחליט האם כבר קראתי פעם. שום פרט, חריג ככל שיהיה, לא הזכיר לי אותו, ובכל זאת ידעתי בכל פעם מה יקרה, בערך.
יש לי רשימה שנקראת "לקחת לאי בודד" כלולים בה ספרים שנגעו בי באופן מיוחד. בקריאת הספר הזה הבנתי כמה טעיתי. הקונספט של אי בודד הוא, שתצטרך להסתפק בעותק מהוה של ספר אחד ולחזור ולקרוא בו שוב ושוב. לכן כדאי לך שהספר שיהיה לך שם הוא ספר שתצליח לשכוח ביסודיות, וכל פעם שתקרא בו הוא יהיה כספר חדש מבחינתך. נכון או לא?

לפני שנתיים•
★★★★★
•yaelhar
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

ההתחלה עם "הנעלמים" של הרלן קובן לא ניבאה טובות. אחרי חוויה מבריקה עם "אל תגלה" מחד, ונפילה מוחלטת עם מותחן אחר שלו מאידך, הציפיות היו פסימיות למדי. העמודים הראשונים אכן הרגישו שבלוניים, עצלניים וכמעט תעשייתיים, עם שמועות מופרכות על דמויות מהעבר וקצב פונקציונלי מדי שאיים להכריע את חדוות הקריאה. אלא שקובן, באקט של להטוטן מיומן, הצליח להניע את גלגלי השיניים של הסיפור בדיוק ברגע הנכון, ולהפוך את החשש ממוצר מדף נוסחתי לחוויית קריאה ממגנטת וסוחפת שלא זלזלה באינטליגנציה.
עלילת הספר עוקבת אחר וויל קליין, גבר החי תחת צילו של אסון משפחתי: אחיו קן הואשם בעבר ברצח ונעלם. כאשר ההווה מתרסק עם היעלמותה הפתאומית של בת זוגו, וויל יוצא למסע חיפושים כפול ומפותל. מה שמציל את הספר והופך אותו מ"עוד מותחן" לדרמה פסיכולוגית ראויה לשמה הוא איכות הכתיבה שתופסת תאוצה בחצי השני, ובעיקר העומק הפסיכולוגי של הדמות הראשית. קובן מצליח לחדור אל תוך מחשבותיו ורגשותיו של וויל, ומציב בפני הקורא קצוות פתוחים מרובים וסיפורים מקבילים שמפעילים את המחשבה ומחייבים מעורבות אקטיבית.
האמינות והנפח של הספר מקבלים משקל סגולי בזכות העוגן המוסרי שלו. הבחירה למקם את זירת הפעילות של וויל וחברו הנאמן סקוורס ב"בית החופש" – מוסד המעניק סיוע והצלה לנערים בשולי הרחוב – אינה משמשת כתפאורה שיווקית או כקישוט. היא מעניקה ליצירה ממד אידאליסטי ועומק חברתי שחודר מתחת לעור. דמותו של סקוורס, על הניגוד שבין חזותו לבין ליבו הרחב, הופכת לאחת מנקודות האור המרגשות בסיפור.
במבחן התהודה הרגשית, הספר אינו מתיימר להיות אפוס היסטורי סוחט דמעות, אך הוא רחוק מלהיות סטרילי. רגעי האובדן, כמו מותה הכואב של שילה והפרק הייחודי המובא מנקודת מבטה הפצועה, נכתבו ב"תכלס" קשוח ונקי מקיטש הוליוודי, מה שמעלה את רף הסיכון והאמפתיה. המבנה העלילתי מוביל לסדרה של תהפוכות דרמטיות בסיום, שבהן הקצוות כולם נסגרים בצורה מרגשת ומספקת, החל מגילוי האמת על זהותה וגורלה של בת הזוג ועד לקשר המשפחתי המפתיע והמרגש שמציב את הכל על מקומו בשלום.
השורה התחתונה: "הנעלמים" הוא מותחן פסיכולוגי טוב מאוד, קצבי וחכם. הוא מוכיח שלפעמים כדאי לצלוח פתיחה מגמגמת בשביל ליהנות מספר שמחזיק את המתח והעניין בצורה מעוררת הערכה, ומספק קלוז'ר ראוי ומלא רגש!

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•ליליאן די
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

ספר מעולה. מלא בטוויסטים ובדמויות מגוונות. כמעט בכל דמות יש טוויסט באיך הקורא מתייחס אליה (אפילו כלפי דמויות ממש שוליות הוא הצליח לעשות זאת!). ממש מומלץ כספר מתח טוב אפילו אחד הטובים ביותר שקראתי בספרות מתח (יחד עם ספר אחד של באלדאצ'י וסטיבן קינג ושלוש שניות של הצמד הנורבגי).

לפני שנתיים•צביאס
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

אכזבה גדולה. רק מתוך כבוד להרלן קובן סיימתי את הספר עד הסוף. ממש השתעממתי. לקרוא ספר כזה אחרי ספר של רם אורן ("אימא", לצורך העניין). זה ממש מורגש. אמרתי לא פעם ולא פעמיים שאני מאד אוהב את רם אורן. ובכן, הספר "הנעלמים" ממש אכזב אותי. הוא לא מעניין. ואם כל הספרים שלו כאלה חסכתי לי הרבה זמן ועוגמת נפש. שוב אומר, רק מתוך כבוד לסופר המשובח הזה נתתי לספר צ'אנס וקראתי אותו. אבל בגדול התאכזבתי.

ד"א אני כבר לא עובד בסיפור חוזר. מסיבות אישיות. מה שכן, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לעבודה הזו. חנות ספרים זה חלום. אבל כרגע כבר לא בשבילי.

נדב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נדב11381
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

הספר מרתק, העלילה עשירה אבל הסגירה שלו קצת מבלבלת. לקח לי זמן להבין איך הכל נסגר.
כל רגע שחשבתי שאני מבינה מה ''האמת'' בספר, התבררו כי טעיתי שוב ושוב ושוב. מותח כמו סרט, אין בלבולים מעבר, כל כמה עמודים קורה משהו גדול.
חלק מהטוויסטים היו צפויים אבל בסה״כ ספר מצויין כמו שמצופה מהרלן קובן.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Booking_71
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

יש לי חלוקת קשב, והפרעת קשב קלה, וזיכרון צילומי. מה שגורם לי, כשאני קוראת ספר, לזכור ממנו ציטוטים ופסקאות שלמים, ותוך כדי לקמט בידיים בקדחתנות כוס חד-פעמית/ לקרוע גליל טישו שלם למיליון חתיכות/ לתופף מקצב אקראי על הספה, בלי לשים לב מה הידיים שלי עושות חוץ מלהפוך דפים [עד שמישהו בסביבתי הקרובה כבר משתגע לגמרי, ושואג עליי: "די כבר לואיזי, עוד שנייה אני אקפוץ מהחלון אם לא תפסיקי את זה!!!"].
חוץ מזה, אני כמעט תמיד שמה לב לרמזים סמויים שיתבררו בהמשך, ומשפטים תמימים-לכאורה שנאמרים כאילו בדרך אגב והקשר שלהם יתגלה בפתרון התעלומה.

אבל.

הרלן קובן החליט לאתגר לי את המוח ולעשות סלט שלם. ואם נמשיך עם הדימוי, הסלט לא יצא משהו.
תבינו, בדרך כלל אני אוהבת אתגרים. אבל זה?
כאילו קובן ניסה ליצור את ספר המתח הכי מבריק, עלילתי, חדשני, מפתיע ומתוחכם עד כה. בפועל, אני אפילו לא בטוחה מי היה הרוצח בסוף באמת, ולא נראה לי שזה אומר משהו טוב.


****


מישהו רצח מישהי. אחיו של הרוצח [הגיבור] תמיד חשב שהוא מת, אבל הוא, אמו [שכבר מתה] ואחותה של הנרצחת מגלים שהרוצח חי וקיים. ואולי הוא בכלל לא הרוצח! זה כנראה איזה מישהו פסיכופת אחר שדמו נמצא באזור!
במקביל, אהובתו של הגיבור נעלמת ומבוקשת על ידי האף-בי-איי, ונמצאות ראיות לכך שהיא רצחה שני גברים.
כמו כן, לגיבורנו מתגלה שאהובתו- זו ששיקמה ילדים בסיכון מהרחוב- הייתה בעצם מעורבת בהרבה פרשות מפוקפקות יותר ופחות, ובעצם זאת בכלל לא היא! זאת מישהי אחרת שהתחלפה איתה בשם! ומי שהגיבור חשב שזו אהובתו, היא בעצם אשתו של אחיו הרוצח [כנראה] שנהרגה בייסורים בכל מקרה.
לחבר היוגיסט וההיפי של גיבורנו, שהיה בעברו גם נאצי והיום גם הוא משקם ילדים בסיכון, יש קשרים בכל מקום, ולמרות זאת חוקרים אותם בהרבה אופנים וגרסאות כי לחוקר יש תסביכים.
ורגע, חכו! לפסיכופת הרוצח [אולי] יש גם כנופיית רוצחים שלמה משלו! והיא ניסה לחנוק את אחותה של הנרצחת! והוא בעצם לא כזה פסיכופת- רגע, בעצם כן- הוא חוטף את הגיבור ואת אחות הנרצחת ומרמה את האח שבכלל לא רוצח, אבל בעצם זה היה רק מבחן והוא לא הרשע פה! והאח כן רצח! ויש לו ילדה! והוא לא רצח! והילדה היא בכלל של גיבורנו! וחברתו של ההיפי היוגיסט בהריון! ויש הלוויה לאישה שלא ברור מיהי! והגיבור מוצא את אהובתו ומגלה שהיא בכלל אישה שהחליפה זהות אבל לא אכפת לו והוא כבר התרגל לזה! ומשפחת הלא-רוצח נפגשת איתו בחיבוק חם, ואז מסתבר שהוא כן הרוצח! ואחות הנרצחת יורה בו! והילדה שלא ברור של מי היא מאומצת על ידי גיבורנו שמייד מרגיש אליה קשר אבהי חם ואוהב! ואבא של הגיבור מגלה לו שבעצם אחיו הרוצח היה מטורף מאז ומתמיד! וכולם הבינו הכול וחיים באושר ועושר עד הרצח הבא!

עכשיו אפשר לנשום?


****


קראתי את הספר בכלל כי נזכרתי בתקופה שבה אבא שלי קרא את כל הספרים של הרלן קובן, וחשבתי לעצמי שבטח יש בזה משהו טוב אם אבא שלי ועוד מיליון אנשים אהבו את זה.

אבל... כל כך הרבה דחוס בספר אחד, כל כך הרבה טוויסטים בעלילה ודמוית מתחלפות ועובדות שמתנפצות לך בפנים- עד שרציתי לעצור רגע ולעשות סדר בראש. ועד שהצלחתי, בא הפרק הבא ששוב ריסק לי כל תאוריה.
לכאורה זה יכול להישמע כמו המלצה, אז חשוב לי להדגיש: זו לא. גמרתי את הספר בתחושה קצת מרומה, כי אמנם אני מאוד בעד טוויסטים מקוריים שמשאירים אותך בפה פעור, אבל לא בעד שינויים מקצה לקצה בכל עמוד ככה שבסוף לא מבינים מה רצו ממך לעזאזל, מה באמת קרה, והאם יש טעם בלנסות לפענח את התעלומה בכלל.

אז למה שלושה כוכבים?
קודם כל, כי הספר באמת בסדר. לא מצוין ולא גרוע, רק מבלבל ביותר.
חוץ מזה, הכתיבה באמת סוחפת והיא מה שגרמה לי לקרוא את הספר במהירות על-קולית. ובאמת-באמת שרציתי לדעת מי הרוצח בסוף ומה המטרה של כל השתלשלות העניינים- ולכן גם ההתרסקות הגדולה לטעמי בסיום, שהיה לא אמין עד הזוי לחלוטין ולא הבנתי ממנו יותר מדי.


בקיצור, אין לי מושג מה באמת קרה פה, למה כולם כל כך התלהבו [כנראה שאני ממש טיפשה, כי נראה שכולם הבינו פה הכול], והשאלה החשובה ביותר- איך לעזאזל אבא שלי הרשה לי לקרוא את הדבר הזה.


"ובכן, בארט, לדודך ארתור הייתה אמרה: 'תירה בכולם, ותן לאלוהים למיין אותם'. לצערנו, יום אחד הוא הכניס את התיאוריה שלו לפעולה. נדרשו 75 שוטרים פדרליים להוריד אותו. בוא לא נדבר על זה יותר." [משפחת סימפסון]

לפני 12 שנים•
★★★★★
•לואיזיאנה מנטש השקנאית
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

החלטתי לקרוא את הספר לאחר ששמעתי כלכך הרבה עליו ויצר הסקרנות פשוט גבר עלי וחבל שכך, הייתי צריך לשמוע לאמרה " הסקרנות הרגה את החתול " , אבל במקרה הזה הספר לא היה מעניין אפילו את גארפילד.
אני לא התחברתי לספר מכיוון שישנם בספר יותר טוויסטים מאשר בכל פיצוצייה ממוצעת !
זה נראה כאילו קימבנו סיומות של מספר ספרים ואיחדו אותן לספר אחד כך שזה נראה ממש כמו פארודיה :
האישה הזאת היא אישתך , לא בעצם סוכנת , לא בעצם מאהבת אחיך , לא בעצם . . .
אפילו לגיבור הספר נמאס והוא זועק " דייייייי היא סתם זונה שאני לא מכיר " !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•VINI
הנעלמים

הנעלמים

הרלן קובן

"כשאתה נמצא בתוך שוחה, ומתייצב פנים-אל-פנים מול המוות שלך – אז אתה יודע בוודאות שאין שום אלוהים. לכן אתה נלחם כדי לשרוד, לנשום עוד נשימה אחת. לכן אתה זועק אל כל ישות שהיא – מפני שאתה לא לא רוצה למות. מפני שעמוק בליבך, אתה יודע שהמוות הוא סוף המשחק. אין העולם הבא. אין גן עדן. אין אלוהים. יש רק כלום אחד גדול" ("הרוח", מסביר על מהות החיים, עמוד 57)

הספר "הנעלמים" מאת הרלן קובן (בהוצאת ידיעות ספרים, 2004) הנעלמים הוא סיפור סוחף ועוצר נשימה על סודות, שקרים ובגידה גורלית, שנפרש תוך כדי מצוד אחר אח נעדר, אהובה שנעלמת במסתוריות, רוצח סדרתי, ובעיקר אחר האמת, שעתידה לזעזע את חייהן של כל הנפשות הפועלות.

הנוסחה של קובן פשוטה. גבר טוב לב שחייו האישיים והמקצועיים עברו טלטלה, שהשפיעה גם על משפחתו, נקלע לשרשרת אירועים מורכבת ומסתורית שבמהלכה ייאלץ להתמודד עם פושע אכזר ורשע, אמיתית קשות אודות עברו (או עברם של הסובבים אותו) ולהפגין קור רוח, עמוד שדרה ערכ וכן כושר המצאה בכדי לצאת כשידו על העליונה. כעט תמיד יגלה גיבורנו בדרך את אהובת ליבו משכבר הימים ויקבל סיוע מאדם מסתורי, לרוב בעל מימנות גבוהה בלחימה. את המתכון הזה הציג קובן בשורה של ספרים. בהתחלה זה נחמד מאוד אבל כזה כבר הספר המי-יודע כמה זה הופך למאוס.

רגע לפני מותה שיתפה אמו של וויל קליין את בנה בכך שאחיו הבכור, קן, עדיין בחיים. זמן קצר לאחר מכן נעלמה שילה, אהובתו של וויל, והותירה מאחור מכתב שבו היא מצהירה על אהבתה אליו ופרשיית רצח בה היא חשודה. 11 שנים קודם לכן נעלם גם אחיו הבכור, קן, לאחר שנחשד ברצח אהובתו ג'ולי. בעוד המשטרה והמאפיה מנהלות מצוד אחר אהובתו ואחיו נכנס לחייו רוצח שכיר קטלני בשם ג'ון אסלטה, המכונה "הרוח", אשר עוקב אחר כל אחד מצעדיו. "הרוח" הינו למעשה חברו הטוב של אחיו שלאחר התיכון "התגייס לצבא. אומרים שהוא צוות למשהו סודי והיה מעורב במבצעים חשאיים מיוחדים, כומתות ירוקות" (עמוד 152). האם הוא שואף לפגוע בוויל או לסייע לא? וויל נדרש לפענח את הפרשיות הללו, אשר הינן (איך לא) קשורות זו לזו, אם ברצונו לשקם את חייו וחיי משפחתו.

אז כפי שאמרתי הספר נוסחתי אבל מאחר והוא היה הקובן הראשון שקראתי, כחייל בצנחנים במהלך לילה אחד, נשביתי בקסמו ומצאתי אותו מרתק ומותח במיוחד. בהחלט כדאי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פרל
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
הנעלמים

הנעלמים

מאת הרלן קובן

הביקורת של michalus

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של michalus
דירוג
3.0
לפני 12 שנים

“יש לי חלוקת קשב, והפרעת קשב קלה, וזיכרון צילומי. מה שגורם לי, כשאני קוראת ספר, לזכור ממנו ציטוטים ופ”

4/113
ביקורות על הנעלמים
הבאה
VINI
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“החלטתי לקרוא את הספר לאחר ששמעתי כלכך הרבה עליו ויצר הסקרנות פשוט גבר עלי וחבל שכך, הייתי צריך לשמוע”