ביקורת ספרותית על הביתה מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

בעיני זה יופי של ספר. זה הפתיע אותי, בעיקר משום שהוא ספר שלא הייתי מתחילה בכלל לקרוא לולא קיבלתי המלצה מאד חמה מחבר שגדל בקיבוץ ומאד התפעל ממנו.
הספר מביא את סיפורה של התנועה הקיבוצית ובאמצעותה את סיפורה של הציונות הסוציאליסטית, סיפור מלא חלומות ואופטימיות ותמימות וחוצפה וחספוס, שחלקם הגדול מתנפץ לנוכח המציאות העכשווית.

הסגנון הלקוני, האופן הקורקטי בו מתוארים גם אירועים טרגיים וכואבים, מתאימים לחברה אותה הוא מתאר. הסגנון, כמו החברה, הוא תכליתי. אין מקום לעיסוק ברגשות, בכאב אישי, או בכל מה שאינו משרת את המטרה. את החלקים האילו אפשר להזניח. מי שמת מת, מי שחי חי, ולא חשוב איך הוא חי כל עוד הוא תורם לקידום המטרות המשותפות, בין אם הוא יתום, אלמן, הורה שכול או סתם נכה. בסופו של דבר, הנכות הרגשית היא זו שכמעט כולם לוקים בה והיא שמעידה, אולי במכוון ואולי לא, על אופן התקשורת המתקבע בחברה כזו.

מה שמאד מצא חן בעיני בספר הזה זה שהוא לא ממש שיפוטי. הוא מתאר מציאות ומתייחס אליה בסלחנות, תוך שהוא מדגיש אמנם חלק מהבעיות שיצרה החברה המתוארת, אך ניכר שהוא אוהב אותה ועל כן עושה זאת באופן מאד לא מתחשבן, כמו שעושים אנשים שאוהבים את ההורים שלהם כשהם עורכים סיכומים.

בסופו של דבר זהו שיר הלל לפשטות, לעשייה שיש בה תשוקה, להתרגשות ולחיים מלאי חזון.

» ביקורות נוספות של ככה ככה
» ביקורות נוספות על הביתה