ביקורת ספרותית על הביתה מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

על משקל שירו של ביאליק, הייתי אומר: אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבה ישראל הצעירה את תעצומות הנפש... אל הקיבוץ סור. לכל מי שגדל בישראל הצעירה, הקיבוץ הוא סמל לאומי. הוא המעיין ממנו שאבה ישראל את שכבת ההנהגה הפוליטית, הצבאית, התרבותית. הוא הביטוי של תנועות הנוער למושג "הגשמה". ספר מיוחד זה של אסף ענברי על תולדותיו של קיבוץ "אפיקים" הוא אנדרטה ראויה.
זהו ספר מפתיע. הוא איננו ספר היסטוריה. אין לו מראי מקום, לא תיאור מקורות, לא ניסיון לתת תיאור שיטתי של ההיסטוריה של הגרעין המקורי והקיבוץ. במקום כל אלו, זהו ניסיון ספרותי לתת לקורא מושג על הסיפור המופלא של הקיבוץ, ניסיון ללא כללים. נראה שלצורך הכתיבה המחבר "חרש" את כל היומנים האישיים ומה שקיבלנו הוא למעשה תוצר ספרותי, סלקטיבי, של המאורעות החשובים והדמויות. הכל כתוב בקלילות, עם הרבה הומור, ונקרא לכן כרומן.
לרבים היתרון ייראה אולי גם כחיסרון. אין כאן ניסיון להתמודד עם נושאים חשובים, לא להיות אובייקטיבי, לא להיות רציני כמו הנושאים שבהם עסקו גיבורי הסיפור. הכל קליל, הכל מרחוק, הכל בציניות, ואף אחד מהשחקנים במחזה לא יוצא גדול. אבל מבין השורות מבצבץ באופן בלתי נמנע הסיפור הדרמטי של התנועה הקיבוצית ואולי גם של ישראל הצעירה: הרעיונות, ההקרבה, האידיאליזם, הפנאטיות, העדפת הקולקטיב על הפרט, הניסיון הבלתי נפסק להתמודד עם הפער בין אידיאולוגיה לבין תכתיבי המציאות, יכולת ההשתנות הראויה להערכה נוכח השינויים מבחוץ, ההתגברות (אולי אכזרית...) של האינדיבידואליזם על חיי השיתוף, מחלות הילדות (והבגרות) של הרעיון של קומונה עם מוסדות דמוקרטיים, גדולת הנפש של המנהיגים הקיבוציים לעומת חולשת הדעת, ועוד ועוד. הסיפור הוא כולל, מקיף, מציג קצת באכזריות את הנאיביות-לכאורה של המייסדים, ובעיקר - מעורר השראה.
ספר מומלץ

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על הביתה