ביקורת ספרותית על אוסטרליץ מאת וו.ג. זבאלד
ספר מעולה

---

אני חושבת שראשית עלי להקדים ולומר שבבואי להמליץ על הספר הזה אני קצת נזהרת. זהו ספר למיטיבי לכת. מי שקורא אותו צריך להיות מוכן לכך שהספר הזה יתבע ממנו מאמץ, שבעיני הוא כדאי, אבל הוא אינו מבוטל.
אני רוצה להתייחס גם להיבטים הרגשיים שהספר הזה עורר בי וגם למחשבות שליוו אותו.
מבחינת התחושות, הספר הזה עורר בי תחושות של בדידות עמוקה, של היעדר תחושת שייכות מחד, וצורך נואש כמעט להשתייך מאידך, של ניכור ושל העדר נחמה וחמלה וחיבה ואהבה.
לגבי המחשבות שהוא מעורר: מלבד הסיפור של אוסטרליץ, הוא מעלה נושאים רבים שלכאורה אינם קשורים לסיפור המרכזי, כמו ארכיטקטורה, בפרט של מבצרים ותחנות רכבת ומבנים ציבוריים גדולים, ובבעלי חיים, בפרט עיסוק בגלגולי העש ובמיני ציפורים או סיפורו של ליאופולד השני שמלך בבלגיה. לעתים הוא מתייחס לקשר בין הדברים, אך על פי רב אינו עושה זאת ובכך מותיר את הניסיון למצוא את ההקבלות בידנו.
מעבר לכך, הדרך בה מסופר הסיפור, העובדה שקיימים שני מתווכים בסיפור, שכן המספר מביא את דבריו של אוסטרליץ בשם אומרם, כך שפעמים רבות מופיע הצירוף: "כך סיפר מקסימילין, אמרה ויירה" ואחר כך "אמרה לי ויירה, אמר אוסטרליץ". זה כמעט פורמט של דו"ח, שמקנה אמינות גבוהה ותחושה של ניטרליות לעובדות המובאות בו, אך גם תובע ממך תהליך של עיבוד והתייחסות אישית כדי לתת משמעות רחבה יותר ל"נתונים" שהובאו בפניך.

» ביקורות נוספות של ככה ככה
» ביקורות נוספות על אוסטרליץ