“מזדקן? זה יחסי. הכל יחסי. הוא בן 35 המזדקן הזה, אבל מה זה בעצם אומר? השם העסיק אותי. הוא יצר אצלי איזו מערכת ציפיות שמתייחסת לנושאים של הספר. חשבתי על ספרים כמו "סטונר" ולהבדיל על כל מיני ספרים של פיליפ רות, על עניינים של להתחשבן עם החיים שלך או לפחות לבדוק מה יש או אין בהם וגם על גבריות, ההערכה התפקודית וכמה היא קשורה למה ואיך שמי שהוא גבר מזדקן מרגיש, אבל שום דבר מזה אין אצל סבבו. אולי זה פשוט מפני שתרגמו לא נכון. גבר מתבגר, זה השם של הספר ובזה בעצם מדובר. אפשר גם מתפכח, כי זה התהליך שעובר הגבר הזה, בחור צעיר שחי עם אחותו, בת המשפחה היחידה שלו, ומתאהב בנערה יפה, אחת שמסובבת את כל הראשים ולא מפסיקה לרגע להנות מזה, גם מפני שנערה במצבה, יפה מאד ועניה מאד, לא בהכרח יכולה לחכות שמשהו יקרה לה. וקורה מה שבדרך כלל קורה לאנשים. יש חסרי מזל שזה קורה להם בגיל 15 ויש כאלה שזוכים להיות בני חמישים לפני שהם מבינים שלא כל מה שהם חולמים עליו גם יתרחש במציאות או שלא תמיד הם יכולים לשלוט במחשבות וברצונות וברגשות שלהם, גם כשמאד ברור שהדרך שהם הולכים בה מובילה לשום מקום ושבזמן שהם עליה הם ממוססים כל כך הרבה דברים בעלי משמעות ופוגעים בלא מעט אנשים שאכפת להם, שאוהבים אותם ושהם אלה שעליהם ניתן יהיה בסופו של יום להשען. ומה שהופך את הספר הזה של סבבו לפנינה מהסוג שהפורמט הקטן של עם עובד עוד מאפשר לשולי הפנינים לדלות מפעם לפעם, זאת העדינות שבה זה מוצג והיכולת לספק מספיק זוויות ככה שאפשר לראות הכל, כמו בביתן המראות הזה שהיה פעם בלונה פארק, זה שראית בו גם את עצמך וגם את אלף ההשתקפויות שלך.”

“אמיליו,פקיד בחברת ביטוח למחייתו ובעל קריירה חד פעמית כסופר, מנהל מערכת יחסים סבוכה והרסנית עם בחורה פזיזה, חסרת אחריות וריקנית.תחילתה של מערכת היחסים מתורצת כתשוקה בלבד אך לאסונו גולשת ומתפתחת לאהבה נואשת מצידו, על כל המשמעויות.ואם זה לא מספיק, מטופל אמיליו גם באחות אחת ויחידה מכוערת ודיכאונית, המספקת לו גם היא התעסקות בלתי מבוטלת.עד כאן הסיפור. קטן ובנאלי. ובכל זאת אהבתי מאד.כתיבה מעמיקה ויפיפיה המתארת את נבכי נפשו וחיבוטיה,על רקע תקופה אחרת והתנהלות חברתית שונה לחלוטין מהמוכר לנו היום.(הספר שפורסם ב-1898 באיטליה,נחשב לרומן אוטוביוגרפי והסופר היה ידידו של ג'יימס ג'ויס והושפע מכתיבתו.קיימת סברה שהסופר היווה השראה לדמותו של ליאופולד בלום ב"יוליסס"). הספר מומלץ לאוהבי הכתיבה החדה של פעם, כולל העברית והתרגום של פעם.”

“מזדקן? זה יחסי. הכל יחסי. הוא בן 35 המזדקן הזה, אבל מה זה בעצם אומר? השם העסיק אותי. הוא יצר אצלי איזו מערכת ציפיות שמתייחסת לנושאים של הספר. חשבתי על ספרים כמו "סטונר" ולהבדיל על כל מיני ספרים של פיליפ רות, על עניינים של להתחשבן עם החיים שלך או לפחות לבדוק מה יש או אין בהם וגם על גבריות, ההערכה התפקודית וכמה היא קשורה למה ואיך שמי שהוא גבר מזדקן מרגיש, אבל שום דבר מזה אין אצל סבבו. אולי זה פשוט מפני שתרגמו לא נכון. גבר מתבגר, זה השם של הספר ובזה בעצם מדובר. אפשר גם מתפכח, כי זה התהליך שעובר הגבר הזה, בחור צעיר שחי עם אחותו, בת המשפחה היחידה שלו, ומתאהב בנערה יפה, אחת שמסובבת את כל הראשים ולא מפסיקה לרגע להנות מזה, גם מפני שנערה במצבה, יפה מאד ועניה מאד, לא בהכרח יכולה לחכות שמשהו יקרה לה. וקורה מה שבדרך כלל קורה לאנשים. יש חסרי מזל שזה קורה להם בגיל 15 ויש כאלה שזוכים להיות בני חמישים לפני שהם מבינים שלא כל מה שהם חולמים עליו גם יתרחש במציאות או שלא תמיד הם יכולים לשלוט במחשבות וברצונות וברגשות שלהם, גם כשמאד ברור שהדרך שהם הולכים בה מובילה לשום מקום ושבזמן שהם עליה הם ממוססים כל כך הרבה דברים בעלי משמעות ופוגעים בלא מעט אנשים שאכפת להם, שאוהבים אותם ושהם אלה שעליהם ניתן יהיה בסופו של יום להשען. ומה שהופך את הספר הזה של סבבו לפנינה מהסוג שהפורמט הקטן של עם עובד עוד מאפשר לשולי הפנינים לדלות מפעם לפעם, זאת העדינות שבה זה מוצג והיכולת לספק מספיק זוויות ככה שאפשר לראות הכל, כמו בביתן המראות הזה שהיה פעם בלונה פארק, זה שראית בו גם את עצמך וגם את אלף ההשתקפויות שלך.”

“אמיליו,פקיד בחברת ביטוח למחייתו ובעל קריירה חד פעמית כסופר, מנהל מערכת יחסים סבוכה והרסנית עם בחורה פזיזה, חסרת אחריות וריקנית.תחילתה של מערכת היחסים מתורצת כתשוקה בלבד אך לאסונו גולשת ומתפתחת לאהבה נואשת מצידו, על כל המשמעויות.ואם זה לא מספיק, מטופל אמיליו גם באחות אחת ויחידה מכוערת ודיכאונית, המספקת לו גם היא התעסקות בלתי מבוטלת.עד כאן הסיפור. קטן ובנאלי. ובכל זאת אהבתי מאד.כתיבה מעמיקה ויפיפיה המתארת את נבכי נפשו וחיבוטיה,על רקע תקופה אחרת והתנהלות חברתית שונה לחלוטין מהמוכר לנו היום.(הספר שפורסם ב-1898 באיטליה,נחשב לרומן אוטוביוגרפי והסופר היה ידידו של ג'יימס ג'ויס והושפע מכתיבתו.קיימת סברה שהסופר היווה השראה לדמותו של ליאופולד בלום ב"יוליסס"). הספר מומלץ לאוהבי הכתיבה החדה של פעם, כולל העברית והתרגום של פעם.”