“החשד המיידי שלי כשמדובר בספר של מישהו שנרצח באושוויץ ושאף פעם לא שמעתי עליו, הוא שמדובר בספר שללא החלק הזה בביוגרפיה של הסופר, ראוי היה לו, לספר, לזכות למנוחת עולמים, רק שאיזה נצר החליט, כמחוות זיכרון, לתרגם ולהוציא לאור רומן בעל ערך סנטימנטלי אישי ותו לא.
ובכן, אין דברים בגו. זה באמת יופי של ספר.
עיר פרובינציאלית לא רחוקה מוורשה, תחילת המאה העשרים, חיים של סתם יהודים, כלומר, סתם אנשים, שמת”