ביקורת ספרותית על אני מספר ארבע - בני לוריאן #1 מאת פיטקוס לור
ספר מעולה

---

קוראת עכשיו!
הגעתי לחלק ש"ג'ון סמית" מרים את הנרי לפינת התקרה אחרי שהוא הציל אותו באתונה (?) ומכריח אותו שהם ישארו באוהיו.
ישבתי וקראתי במשך איזה שעתים והייתי כבר צריכה לסיים,וכשהגעתי לחלק הזה הרגשתי שזה המקום הכי מתאים שיכולתי לבקש כדי לסיים. לדעתי הספר היה יכול להיגמר שם.

יש איזושהי סתירה שמצאתי, משהו שממש לא ברור לי:
בהקדמה מתואר ששנים מהלורים נרצחים בפרק זמן קצר.
אחר כך "ג'ון סמית" מספר על הצלקות ועל כך שהם ניצרבו בעורו (עינין מגניב ביותר) בהפרשים של כמה שנים.

איך זה יכול ליהיות ?
כמה שנים או כמה שעות?


ספר מותח וטיפונת מלחיץ,שנהנים מכול רגע בו.
לא משתעממת לרגע,וצריכה שיכריחו אותי כדי להפסיק לקרא (האמת שזאת לא הפעם הראשונה...)

אני מאוד אוהבת את היחס המיוחד שיש בין הנרי לדניאל/ג'ון סמית יחסי ה - "אבא - בן " שמבוססים על אמון והדדיות.
קצת הפריע לי שהיו,"שבירות" של האמון כשבימים הראשונים בבית הספר ג'ון לא סיפר להנרי על הבעיות והתיסבוכות שהיו לו,והסתיר פרטים. או,אחרי שהתגלתה המורשות הראשונה ביום השני בבית הספר,הוא הלך ואמר שאין שוא אורות בידים - למרות שהיו.
או,בקטע שהגעתי אליו,שפרטתי למעלה,כשבמהלך חילוקי דעות "ג'ון" מפעיל לחץ פיזי על הנרי כדי להכריח אותו להשאר.
(אולי חלק מאיתנו חולמים לפעמים לשלוט באחראים עלינו - הורים - אבל בסיפור ההתנהגות הזאת ממש לא עוררה אצלי אהדה או הזדהות,אלא להפך.
להרגשתי הנרי היה מאור קשוב לג'ון ורק רוצה שיהיה לו טוב - ושישאר בחים. הגסות שבהכרחה -הפיזית -שברה באופן גס לדעתי את האמון והמסירות ואפילו תחושת שיויון, שהנרי הפגין כלפיו.
שלא לדבר על זה שג'ון יכל להכריח אותו פיזית ולהרים אותו בכוח הרצון בלבד רק בזכות הנרי. ככה גומלים על עזרה ומסירות?

אבל זה בקטנה.

הספר מעולה!
למרות הסתירות הפסיכולוגיות(הפכפכות נפשית - נדמה שהם מסורים אחד לשני)והפיזיות (פרטתי בהתחלה,שעות שהופכות לשנים בדרך שלא מובנת לי) שאני מוצאת בספר,העלילה מעולה!
הרעיון חדש לי ומאוד מוצלח.

אחד הספרים הטובים שקראתי.

אני במתח לגבי ההתחלה,ושמעתי(אוווווולהלהההה) שיצא ספר שני,ומסקרן אותי בטרוף מה יקרה שם.כאילו,יש ספר שני כי בספר הראשון הענינים עוד לא הסתדרו? זה לא קצת מבאס,כאילו,לא לדעת אם הוא חיי או מת? ואם לא,אז על מה בכלל מדבר הספר השני? או שכמו במשחקי הרעב,שבסוף הספר הראשון היא ופיטה וגיל בחים והכול טוב ונחמד,ופתאום בספר השני הם מפליצים משחקים חדשים יעני עוד פעם הכול מההתחלה,אז גם פה הם יפלשו שוב?????????

יוווווווווו,איזה מתח!

» ביקורות נוספות של מיה
» ביקורות נוספות על אני מספר ארבע - בני לוריאן #1