“למזלי נפלתי בפח. לפני זמן מה קראתי את "עלה הארגמן" הנפלא של מישל פייבר. אהבתי אותו מאד, וכשנתקלתי ב"אח זאב" של מישל פייבר, נחפזתי להשיגו. הכל טוב ויפה, אלא שב"אח זאב" מדברים על סופרת, וב"עלה הארגמן" על סופר. היות וגם בסימניה ובמקומות אחרים שקראתי על הספר הספרים נמצאים תחת אותו סופר/ת נסיתי להבין מה האמת: אולי טעות בתום לב, או אולי טראנסג'נדר? עד שנתקלתי באינטרנט בתמונה של מישל פייבר (נאה ונשית) שכתבה את אח זאב, ובדקתי ב"עלה הארגמן" את תמונתו של מישל פייבר (נאה) והם לא נראים אותו אדם. ובינתיים כבר הספקתי לקרוא ולהנות מ"אח זאב" שאינו מתוחכם ומבריק כמו "עלה הארגמן" אבל מהנה וחביב.
הסיפור הוא על טוראק החי עם אביו הצייד ביער, רק שניהם ללא קשר לאנשים אחרים. כשאביו נהרג טוראק נשאר לבדו ונאלץ להתבגר לבדו ולערוך מסע התבגרות מלא הרפתקאות כשהוא מלווה על ידי גור זאבים יתום ונערה. פייבר מתארת את העולם שהתקיים לפני 6000 שנה - עידן הקרח הסתיים, היער כיסה את רוב אירופה הצפונית, בני האדם היו ציידים-מלקטים חיו בשבטים לא גדולים, נדדו והתקיימו על ציד בעלי חיים. פייבר ניסתה להחיות את אורח החיים והאמונות של האנשים, וסיפרה סיפור רב קסם.
לדעתי אי אפשר לכנות את הסיפור הזה "הארי פוטר של תקופת האבן" או שטות שיווקית דומה. הקסמים והכישופים בספר הזה שייכים רובם ככולם לאמונה בה מחזיקים הציידים, אמונה שמטרתה להסביר את העולם בו הם חיים. פייבר מסבירה בהערות המחברת, בסוף הספר, את הרקע ממנו שאבה את סיפורה. ההומו סאפיינס השבריריים, שכוחם בהישרדותם, בתקשורת מילולית, ביצירת כלים ובציד בקבוצות. חקלאות טרם הומצאה, גם לא הגלגל והכתב. אבל כלבים כבר בויתו והידע הלך ונאסף.
פייבר כותבת סיפור מרתק המבוסס על הידע הארכיאולוגי על אותה תקופה. היא מעירה לחיים את אורח החיים אז, ועושה זאת באמצעות סיפור הרפתקאות מרתק. הסיפור יכול לעניין את כל מי שמנסה לדמיין איזה חיים חיו בני האדם באותה תקופה נטולת קוקה קולה וריאליטי. הספר מוגדר כספר נוער למרות שרק הפונט המוגדל רומז לכך ואתם יכולים להנות ממנו - כמוני - גם אם אתם כבר לא נוער.”