מאוד מאוד מומלץ!!!!!!

ספר מותח ומענין,עם דמויות עמוקות וקלות להזדהות.
אהבתי במיוחד את "גואני הקטנה" .
אפשר לראות שהבלשית (מיס מארפל) לוקחת חלק קטן יחסית בעלילה ומצילה את הענינים בסוף בניגוד לסטנדרט שבו הבלש הוא העיקר.
מדבר יותר על מערכות יחסים,וקשרים בין בני אדם,מאשר על רדיפות, אקדחים והמון דם.(אין את זה)

מ ע ו ל ה ! ! ! ! !

קוראת עכשיו!
הגעתי לחלק ש"ג'ון סמית" מרים את הנרי לפינת התקרה אחרי שהוא הציל אותו באתונה (?) ומכריח אותו שהם ישארו באוהיו.
ישבתי וקראתי במשך איזה שעתים והייתי כבר צריכה לסיים,וכשהגעתי לחלק הזה הרגשתי שזה המקום הכי מתאים שיכולתי לבקש כדי לסיים. לדעתי הספר היה יכול להיגמר שם.

יש איזושהי סתירה שמצאתי, משהו שממש לא ברור לי:
בהקדמה מתואר ששנים מהלורים נרצחים בפרק זמן קצר.
אחר כך "ג'ון סמית" מספר על הצלקות ועל כך שהם ניצרבו בעורו (עינין מגניב ביותר) בהפרשים של כמה שנים.

איך זה יכול ליהיות ?
כמה שנים או כמה שעות?


ספר מותח וטיפונת מלחיץ,שנהנים מכול רגע בו.
לא משתעממת לרגע,וצריכה שיכריחו אותי כדי להפסיק לקרא (האמת שזאת לא הפעם הראשונה...)

אני מאוד אוהבת את היחס המיוחד שיש בין הנרי לדניאל/ג'ון סמית יחסי ה - "אבא - בן " שמבוססים על אמון והדדיות.
קצת הפריע לי שהיו,"שבירות" של האמון כשבימים הראשונים בבית הספר ג'ון לא סיפר להנרי על הבעיות והתיסבוכות שהיו לו,והסתיר פרטים. או,אחרי שהתגלתה המורשות הראשונה ביום השני בבית הספר,הוא הלך ואמר שאין שוא אורות בידים - למרות שהיו.
או,בקטע שהגעתי אליו,שפרטתי למעלה,כשבמהלך חילוקי דעות "ג'ון" מפעיל לחץ פיזי על הנרי כדי להכריח אותו להשאר.
(אולי חלק מאיתנו חולמים לפעמים לשלוט באחראים עלינו - הורים - אבל בסיפור ההתנהגות הזאת ממש לא עוררה אצלי אהדה או הזדהות,אלא להפך.
להרגשתי הנרי היה מאור קשוב לג'ון ורק רוצה שיהיה לו טוב - ושישאר בחים. הגסות שבהכרחה -הפיזית -שברה באופן גס לדעתי את האמון והמסירות ואפילו תחושת שיויון, שהנרי הפגין כלפיו.
שלא לדבר על זה שג'ון יכל להכריח אותו פיזית ולהרים אותו בכוח הרצון בלבד רק בזכות הנרי. ככה גומלים על עזרה ומסירות?

אבל זה בקטנה.

הספר מעולה!
למרות הסתירות הפסיכולוגיות(הפכפכות נפשית - נדמה שהם מסורים אחד לשני)והפיזיות (פרטתי בהתחלה,שעות שהופכות לשנים בדרך שלא מובנת לי) שאני מוצאת בספר,העלילה מעולה!
הרעיון חדש לי ומאוד מוצלח.

אחד הספרים הטובים שקראתי.

אני במתח לגבי ההתחלה,ושמעתי(אוווווולהלהההה) שיצא ספר שני,ומסקרן אותי בטרוף מה יקרה שם.כאילו,יש ספר שני כי בספר הראשון הענינים עוד לא הסתדרו? זה לא קצת מבאס,כאילו,לא לדעת אם הוא חיי או מת? ואם לא,אז על מה בכלל מדבר הספר השני? או שכמו במשחקי הרעב,שבסוף הספר הראשון היא ופיטה וגיל בחים והכול טוב ונחמד,ופתאום בספר השני הם מפליצים משחקים חדשים יעני עוד פעם הכול מההתחלה,אז גם פה הם יפלשו שוב?????????

יוווווווווו,איזה מתח!

"החטופה מאינקנדאר" הוא "הספר הטוב ביותר שקראתי" לתחילת שנת 2011 .

ספר מאוד מומלץ!


הרפתקה מענינת ומרתקת כחול לבן,לא משהו שמוצאים כול יום!

הדמויות עמוקות ומענינות,
בקיצור מעולה!

ספר מאוד מרגש,רבוי מתח והתרחשויות,מאוד מומלץ!

קראתי את הספר לראשונה בערך בגיל 11 ומאוד התחברתי.
אני מאוד אוהבת את הסופרת ואת סיגנון כתיבתה.
הספר מעט ארוך - אך כמובן שיש בכך יתרון גדול :

אתה נימצא יותר זמן בהרפתקה - וממשיך איתה עוד קצת!

מומלץ!

"רוץ ילד רוץ" לדעתי הוא עוד יצירת מופת של הסופר האהוב אורי אורלב.
כמו בכול ספריו,אורלב מביא את טוב-ורוע האדם בצורה כה ברורה עד לידי הקצנה כמעט. רגשות הגיבור,ולפעמים גם דמויות המשנה,נפרשים בפני הקורא ונותנים הצצה לחיו ורגשותיו הפנימים. נקודת מבטו של ילד צעיר,כבן שמונה,מלאה תמימות,מסתכלת בפליאה בעולם,ברוע ובטוב שמצוי בו המתפקד בעצמו,אחראי לעצמו,מאוד ריגשה אותי.

קראתי את הספר לראשונה בערך בגיל 11 ומאוד היזדהתי עם הגיבור.

מבין הרבה ז'נרים,תמיד אני אשמח לקרא ספר כזה.
אני מאוד מתחברת לניסיון לשתף את המתבגר הישראלי העכשוי,ברגשות האנשים שחיו אז,ועברו את הדברים ההם.
כי זה טוב לקרא בספרי היסטוריה על מה שקרה,אבלח לדעתי גם חשוב לשמוע את הסיפור/ים מנקודת מבטם של אלה שבאמת היו שם וחוו את המאורעות.

אצלנו במשפחה יש/היה מנהג של כול פעם שמגיע יום השואה,הולכים ובוחרים ספר אחד או שנים על הנושא.
ככה התודעתי לראשונה לסופר וליצירותיו.
וכמובן שגם לאורה מורג(יותר מתח היסטורי מאשר באמת על השואה) ולדבורה עומר(דמעות של אש)....
מאז למדתי להכיל ולקבל את הז'נר ותמיד אתרגש ממנו...

וחזרה לספר הספציפי הזה:
מאוד מומולץ!
אם לא אכפת לכם קצת לבכות לפעמים,או סתם ליהיות מרוגשים...

קראתי את הספר לפני שנה שנתיים,ומאוד נהנתי.
הוא זכור לי עד היום כספר מעולה - בעבר היה "הספר הכי טוב שקראתי",אבל מאז הוא ירד כמה מדרגות...

אהבתי את מערכוטת היחסים ואת הרגשות וצורת הבאתם בספר. מאוד נהנתי.

סה"כ: מאוד מומלץ!

באופן כללי אני מאוד אוהבת את הסידרה וגם זאת שאחריה(הגיבור האבוד),אבל לדעתי זה הספר המוצלח ביותר.

אלמנט הלחץ שהיתבסף (סוף העולם קרב) הוסיף הרבה מתח ועינין.
גם שצחתי שהרומנטיקה טיפה התפתחה - גם מוסיף עוד פן לעלילה.

למי שעוד לא קרא : רוצו לחניות!

ספר מוצלח למדי.
מותח מענין מעט מפחיד...

נהנתי והחלטתי לקרא גם את הספר הבא - שיעמום נוראי.
אני לא זוכרת אם בכלל לא עברתי את העמוד העשירי,או קראתי והפסקתי באמצע,אבל זכור לי שהיתה לי תחושה ממש לא נעיממה בעיקבות הספר השני.(ירוק?)

למרות זאת הספר הראשון מומלץ למדי.

"שני יריחים" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי.
העלילה מאוד מרגשת,ובנויה על תחושות ורגשות אמיתים - ולא מאולצים כמו שיש ברוב הספרים הרדודים.
מאוד אהבתי את תאור ההתנהגות של הסבתא.

אני בחוג תאטרון,ובכדי להתקבל הינו צריכים לעבור אודישן. התבקשנו להביא קטעים בגוף ראשון - מיתוך ספרים. לי היה ברור מיד שאני הולכת לעשות את הקטע שלי מתוך הספר "שני ירחים".התקבלתי מיד.

אני מאוד אוהבת את הסופרת ואת סיגנון הכתיבה שלה,ואני מאוד מעריכה אותה.
קראתי את כול ספריה,וזה הספר המוצלח ביותר שלה לדעתי(גם השאר מאוד מוצלחים).
העלילה מענינת,הרגשות מועברים בצורה מאוד מרגשת (היו חלקים שממש היו לי דמעות בעניים) כך שלדעתי הסופרת הצליחה גם עם הספר הזה,ומאוד.
בכול אופן ספר מוצלח מאוד - ממש שווה לקרא!