ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 במרץ, 2012
ע"י אריאל
ע"י אריאל
מה סוחף כ"כ הרבה בני נוער לספר הזה, מה מרתק אותם בו?
נותרתי חסרת תשובה.
אני בטוחה שפיטקוס לור ( אגב, גם את שמתם לב ששם המשפחה של המחבר הוא לור והחייזרים בספר הם מכוכב לוריאן?) התכוון ליצור ספר מותח ומרתק, שאינך יכול להוריד את העיניים ממנו ולו לשניה. זאת המטרה של כל סופר, לא?
לא הצליח לו.
הספר התחיל די טוב (הרעיון המקורי, הכתיבה הזורמת בשפה לאו דווקא גבוהה), הסופר הצליח לרתק אותי למאה עמודים לפחות (שאפו) , אך לאחר מכן הספר הולך ומתדרדר. והתוצאה: ספר שיטחי ובחלקו משעמם, בו הסופר סוטה מהסיפור שאמור להיות המרכזי, ויוצר סיפור רדוד וחסר כל משמעות.
כי מה כבר מסופר בו?
נער שמגיע לבית ספר חדש, מתנקלים אליו, הוא מתקרב לנערה המושלמת והכי יפה בבית הספר, ומתפתח ביניהם סיפור אהבה. שיטחי.
אה, ובמקרה הוא גם חייזר.
אז במקום להתמקד ברעיון המקורי ( הי אני הבא בתור למות איך אני יוצא מזה) הסופר התמקד בעיקר בסיפור האהבה, ואיך הוא מתאהב בה מחדש כל פעם. גם בפעמים בהם הסופר מחליט להתמקד בקטע עם החייזרים, הכתיבה משעממת, והקטעים בעצמם לא משהו.
כל הספר חיכיתי לנקודת מפנה, משהו שיגרום לי ליפול מתדהמה ולהשאיר אותי המומה, נקודת שיא שאמורה להיות בכל ספר טוב באמת. למען האמת, רק בגלל הציפיה לנקודה זו המשכתי לקרוא את הספר. יותר נכון, הכרחתי את עצמי.
נחשו מה?
לא הייתה אחת כזאת.
הסוף נישאר פתוח, מה גם מתברר לנו שזאת סדרה, והתחושה היא שהסופר רצה למשוך את הספר עוד ועוד, כדי שנישאר כל כך מתוחים לראות מה יקרה בספר הבא- שנהיה חייבים לקרוא אותו.
ואני- פרנציפ- לא אקרא אותו.
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
