פילוסופיה בגרוש. באיזשהו שלב כבר ממש רציתי לירות לעצמי בראש.
בספר הזה אין ממש עלילה, זו כתיבה אוטוביוגרפית נטו. ציפיתי למשהו דומה לאיז'ה מיה שאהבתי אבל ממש לא. אין דבר שנוא עלי יותר מפילוסופיה, שפינוזה עושה לי כאב ראש. כל הציטוטים, החפירות על מדיטציות, זן ועוד כל מיני שטויות ממש לא התאימו לי. בקושי סיימתי את הספר, וכשסיימתי נותרתי באותה תחושה פלוס כאב ראש נוראי. לא אהבתי גם את ההתבכיינות האינסופית על המצב בארץ.
מצד שני אני כן רוצה לפרגן לאושרת קוטלר, קודם על זה שהיא יודעת לכתוב, הכתיבה שלה מצוינת, הנושא פשוט לא עניין אותי. בנוסף לא פשוט להיחשף בצורה כזאת, אני דווקא חושבת שזה אמיץ מצדה לבכות במהלך ראיון, זה מראה שגם למגישי חדשות יש רגש. לא חייבים להיות קרחון כמו יונית לוי.
אם יש ספר טוב שלה זה איז'ה מיה, על סיפור שמתחיל בדמעות אפשר לוותר.
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
