ביקורת ספרותית על חיים משלנו מאת ליאת רוטנר
בזבוז של זמן

---

עוד שעה עד שסוגרים את החנויות לקראת יום הכיפורים, ואני מוצאת את עצמי בחנות הספרים. אבא הגיע הביתה ואמר לי שיצא הכרך החדש של שרלוק הולמס. זה הלך ככה:
אבא: "ראיתי בחנות הספרים שכרך חדש של שרלוק הולמס יצא"
אני: "מה?! אבל חשבתי שהשלישי היה אחרון!"
אבא: "לא, אז כנראה שיש גם רביעי."
אני: והוא לא היה כחול בהיר עם אותיות כסף כמו השלישי, נכון?
אבא: "לא, הוא היה כחול כהה עם אותיות זהב."
*מתלבשת מתארגנת ושמה נעליים*
אני: "אבא, אני הולכת לצומת ספרים כדי לקנות. אתה יכול להביא לי מאה שקל?
אבא: "מאה שקל?!"
אני: "אני צריכה משהו לקרוא ביום כיפור!"
אבא: *נאנח* בסדר,בסדר. *מוציא שטר של מאה ונותן לי*
אבא: "זה רק בגלל שלאחותך קניתי ספר ולך לא לפני שבוע!
אני: "מה? מתי?!"
אבא: *ממלמל* "לא משנה."
אני: "תודה אבא!" *שמה את הכסף בכיס ויוצאת.*
אבא: "והנה שוב השאירו אותי מרושש.."

אני חושבת שהבנתם!!:)

אז איך זה שאני לא כותבת עכשיו ביקורת לכרך הרביעי של שרלוק הולמס?
זה הלך ככה.
הגעתי לחנות הספרים חצי שעה- שעה, כמו שאמרתי- רגע לפני שהחנויות נסגרות ואני אשתעמם ואגווע למוות ליומיים.
*סוקרת את הספרים במדף של ספרי הנוער*
מחשבות:
"איפה שרלוק הולמס?! אולי אבא טעה?..בכרך הקודם הוא כבר הספיק לפרוש. אולי זה במדף של המבוגרים?"
*הולכת למדף של המבוגרים*
מחשבות:
"הנה, זה פה!"
מחזיקה ביד את הספר וכבר כמעט הולכת לשלם בעמדה.
*עוצרת*
*חוזרת למדף של ספרי הנוער*
מחשבות:
"ספר של ליאת רוטנר? הממ.. והוא ממשיך את הסיפור על איתי וכל אלה?! מעניין.."
*מסתכלת על הספר, לוקחת אותו איתי, מתישבת בשולחן ומתחילה לקרוא בעמודים הראשונים.
מחשבות:
"הממ.. זה מעניין. מה, הם נפרדו?! למה? והוא הולך לצבא? אבל מה עם השנה של י"ב?! ומה הוא עושה עכשיו, כלום?!
*מעיינת*
*חושבת*
100 שקלים אמורים להספיק לשני ספרים, לא?
אז זהו, שלא!
כי כשהלכתי לעמדה של הקנייה, המוכרת סיפרה לי שפיספסתי בדיוק בשמונה שקלים.
"הם עולים ביחד 108."
"ואת לא יכולה לעשות לי הנחה?"
"לא. מצטערת חמודה. תבואי אחרי יום כיפור ותיקני את שניהם וזהו."
כמעט בכיתי. ככה היא אומרת לי?! ומה היא חושבת, שלגווע ברעב ולהשתעמם למוות ולטייל בחום זה מהנה?! היא לא מבינה שאני חייבת לקרוא ביום כיפור כדי לא למות וזהו?? מה רע במאה שקל?! למה הכל כאן כל כך יקר?! ולמה אף אחד מאלה שעומדים כאן סביבי לא מציעים לי איזה שמונה שקלים כנדבה?! אני לא קבצנית! נו, שיציעו כבר!! למה אתם מחכים???
אז זהו, שאף אחד מהאנשים האנטיפתיים סביבי לא הציע לי שמונה שקלים מתנה. המוכרת לא הסכימה לעשות הנחה, והייתי די חסרת אונים. לא היתה לי ברירה. הייתי צריכה לבחור. וזה היה הרגע בו התחלתי לדבר עם עצמי.
"מצד אחד, יש לך את שרלוק הולמס, שברור שיהיה איכותי יותר ומסקרן יותר מרוטנר אחת. מצד שני, אני חייבת לדעת מה קרה שם!! חייבת לדעת מה היה איתם!"
הפיתוי היה גדול מידי, ולאחר כחמש דקות של התלבטויות, החלטתי לקחת את סיפרה של רוטנר. אחרי הכל, מי אני שאשבור את המילה של עצמי?

אז זהו, שמה שעשיתי התברר כטעות שהכריעה את גורלו של היום כיפור הזה. כי בחרתי בספר הכי משעמם, יבש, חסר טעם, מיותר, בנאלי, שלא מוביל לשום מקום, בלי שום הפתעות או תפניות בעלילה, לא זורם, עם כתיבה לא זורמת, אמנם לא הכי צפוי אבל גם ממש לא מפתיע שיצא לי להכיר.
באמת רוטנר, את חייבת להסכים איתי שהספר הזה לא תרם בכלום.ואת חייבת להסכים איתי, שהיו לך ספרים הרבה, הרבה, הרבה יותר טובים. בואי נבהיר תא הנקודה. את לא יכולה לשתק לי את איתי!! הוא הדמות שאני הכי אוהבת שם, אז היית חייבת להשתיק אותו? בשביל מה?? מה זה נתן לך? מה זה עזר לך בחיים?! לשם מה, אלי, למה?!?!
כמה שאני יכולה להיות דרמטית לפעמים..:D
את הספר הזה גמרתי עוד באותו יום כיפור, אבל בגללו רק השתעממתי עוד יותר בציפיה להתפתחות מסיבית בעלילה.

עצה אליכם: באמת; אל תעשו טעות!! כשאתם בחנות ספרים, תמיד תביאו איתכם מאה ושמונה שקלים. תזכרו אותי, הילדה שנפלה בפח וקנתה את הספר המשעמם ביותר שיכלה לעלות על הדעת.

ומה עם שרלוק הולמס אתם שואלים? טוב, אחרי שניגמר יום כיפור, נפתחה שוב חנות הספרים, ואבא שלי? הו, אבא שלי שוב נהיה מרושש..

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על חיים משלנו