ביקורת ספרותית על תחושה של סוף מאת ג'וליאן בארנס
ספר מעולה

---

ספר על קשיים ביצירת קשר,הבנה של הזולת, היתקעות במציאות פנימית מדומה וחוסר פתיחות.
ארבעה חברים שהחשובים ביניהם הם:
טוני- מספר הסיפור, ציר העלילה וגיבורה האמיתי. אדריאן בחור מבריק , מוכשר חבר בזמן בית הספר וחבר מרוחק, ערטילאי במרוצת השנים.
ולבסוף ורוניקה "חברה" ראשונה של טוני וציר מקשר בינה לבין אדריאן.
הסיפור נראה בתחילתו פשוט, כמו כל הסיפור כתוב ברהיטות מופלאה, מחייה בהומור תקופת בית ספר , מתח מורים תלמידים, וכאילו " סידור המורים". ראו קטע ( ע 22-26), הסיכום של המורה להיסטוריה ה"משעמם" שמוציא מהם בדרך יפה ואלגנטית מאוד את מהות ההיסטוריה, דרך חקירתה ומשמעויותיה.
רובד אחר הוא ההתבגרות. כאן מתחברים חרדות החינוך והאישיות של כל אחד, הפוריטניות של התקופה עם הליבידו והרצון לחיות יחד.
לכאורה הדרכים נפרדות ולא היא. בעצם הסיפור הוא של טוני ועצמיותו ( אישיותו, תפיסתו את העולם ושמרנותו). כל השאר הם שחקנים מרוחקים, שמבליחים בזכרונו ובחוויותיו המציאותיות והמדומינות.
טוני מתנגש במציאות, חווה חלק מהשלכות מעשיו, ומבין כי בעצם מאוחר לשנות.
למרות הסיבוך שתיארתי, הסיפור כתוב פשוט, וחוויתי. לעיתים כספר בלשי. זה נפלא כי קל יותר וקולח לקרוא נושא כזה בצורה זאת.
משל טיבתי מספר על נזיר ועוזרו שהלכו בדרך ופגשו נערה צעירה ליד נחל.הנערה ביקשה והתחננה כי יעבירוה את המים . הנזיר, חרף פרישותו ,נשא את הנערה והעבירה את הנהר . כשהגיעו למינזר,שאל העוזר את הנזיר" איך העזת לשאת את הנערה והנך מחוייב לפרישות?" ענה הנזיר " אני נשאתי את הנערה ושכחתי מזה , אתה ממשיך לשאת אותה כל הדרך".
כך קרה לטוני הוא נושא את חוויות הנעורים מעבד אותה,בדרכים שונות, נתקע בפינות שמובילות אותו לגירושים וניכור עם ילדיו, הנושאים נשארים בו בלתי פתורים ולא מוחלקים עד לגיל זיקנה.
בדרך הוא אוסף ערימה של נפגעים: ורוניקה, אדריאן אישתו וביתו.
יש בספר הרבה התבוננות. למשל : "בצעירותנו, כל אדם מעל גיל 30 נראה בגיל העמידה, כל מי שמעל גיל חמישים- ישיש, הזמן, בחלפו, מאשר שלא טעינו מאוד...בסופו של דבר מגיעים כלנו לאותה מחלקה,מחלקת הלא-צעירים.
אבל יש יוצאים מהכלל,יש אנשים שהפרשי הזמן שנקבעו בנעוריהם לעולם אינם נעלמים לגמרי. הבכור נשאר הבכור, גם כששניהם כבר מריירים על זיקניהם האפורים..."
יפה !
אבל
הספר מרגש, ומענין, קולח ומרתק. רוצו לקרוא אותו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על תחושה של סוף