זמן רב, כ-6 שנים, עבר מאז שקראתי את שני הספרים הראשונים בטרילוגיה( 'ילד 44' ו-'הנאום הסודי'), אך אני זוכר אותם היטב. טום רוב סמית בהחלט עשה עבודה נהדרת גם בחלק השלישי והאחרון.
למרות העובדה, שהינו חלק מטרילוגיה, הספר 'סוכן מספר 6' עומד בפני עצמו, כך שגם מי שטרם קרא את שני קודמיו בסדרה, עשוי ליהנות ממנו מאוד.

האירועים המתוארים בו מתרחשים בין שנות ה-60 לשנות ה-80 של המאה ה-20. הגיבור הראשי כבר לא עלם צעיר ושאפתן, אלא אדם בוגר יותר, שהספיק לשתות מכוס התרעלה של המשטר הקומוניסטי, שכה האמין בו ומוכן היה למסור את נפשו עבור מדינתו-ברית המועצות. הוא מנסה לחיות בשקט ורוגע עם משפחתו, אך עברו האישי ותככים בין המעצמות שואבות אותו בחזרה לפורענות. לא מדובר כבר בזמנו הרצחני של סטלין ועברו שינויים על המדינה, עם זאת ה-קג"ב עדיין חזק ואימתני. הארגון לא בוחל בשום אמצעי על מנת לקדם את תכניותיו ולהשיג את מטרותיו. אין הוא מהסס לשלב מזימות חשאיות ורצחניות אף ביוזמות פייסניות, שנועדו לקרב בין העמים ולקדם שלום עולמי לכאורה .

סמית גם לא עושה הנחות לאמריקנים וחושף את ה-סי-אי-איי ואת ה-אף-בי-איי כמפלצות מטעם הממשל, אשר מסוגלות להרוס את חייו של אזרח או זמר שתומך באידאולוגיה לא שגרתית, אם יחפצו בכך ודרכיהם ערמומיות וציניות לא פחות מאלו של יריביהם בצד הרוסי.

המחבר מיטיב להכיר את הפרטים הקטנים מהתקופה הן במערב, הן בברית המועצות. חשתי כי הוא מצליח להעביר את הקורא לזמנים והסביבה שהוא כותב אודותיהם. כשרונו לתת אינפורמציה(במידה הנכונה ולא מעמיסה) על הלכי המחשבה המקובלים, מראם של רחובות, בתים וחדרים, דגמי מכוניות ומטוסים שאפיינו את הזמנים והמקומות ההם, מאפשר לנו להתחבר לעלילה בצורה מוחשית.

חלק נרחב ומעניין במיוחד עוסק בפלישה הסובייטית לאפגניסטן, מה שהיווה את אחד הפרקים האחרונים בתולדותיה של ברה"מ לפני התפרקותה. ניתן ללמוד רבות אודות התהליכים שהובילו לפלישה, דרכי פעולתו של הצבא האדום, התמורות שחלו בחברה האפגנית עם עלייתם של הקומוניסטים לשלטון במדינה. וכשכל זה משולב בתוך עלילתו של רומן מתח משובח, הקריאה מהנה שבעתיים.
דרכיה של ברה"מ באפגניסטן היו אכזריות ותקיפות נוכח ההתנגדות העממית הנרחבת לרפורמות דתיות וחברתיות שניסה להנחיל המשטר החדש. גם התנהלותה הקלוקלת של המפלגה הקומוניסטית האפגנית לפני הפלישה תרמו להתעצמות השנאה לבולשביזם באשר הוא. עם זאת לסובייטים לפחות ישנה הצדקה שפעלו בדרך זו בתנאים אנושיים וטופוגרפיים מהקשים על כדור הארץ במטרה להביא לקדמה, להקים מוסדות חינוך, מכוני מדע ומחקר ,לבנות בתי חולים ,כבישים, תשתיות ולשחרר את האישה האפגנית מהעבדות שהייתה נתונה בה במשך אלפי שנים. המערב, לעומת זאת שקם לעזרת המורדים כשהוא מעביר כסף רב ונשק מתוחכם לארגונים כמו 'אל-קעידה' עשה זאת רק על מנת להתיש ולנגח את ברית המועצות. בעשותו כן למעשה מסר את אפגניסטן לידיהם של המוסלמים הקיצוניים והפושעים הנתעבים ביותר, שניתן לדמיין. לאחר עזיבת הרוסים, כידוע, שקעה המדינה במלחמות פנימיות ,ביזה, אונס, רצח וקנאות דתית. הנשים האפגניות, שקיבלו זכויות שוות, חינוך והשכלה לכמה רגעים, נצטווו לעטות בורקה ונאסר עליהן לצאת מביתן. מי שיקרא יפגוש ברומן גם אישה אפגנית מודרנית ויגלה מה עלה בגורלה.להלן דבריו של גנרל סובייטי המובאים בספר:
"אל תתערבו באפגניסטן. האפגנים שונאים אתכם לא פחות מכפי שהם שונאים אותנו. אם לא תתערבו בעניינים שלנו, אם תסרבו לספק נשק למוג'הידין, נשיב את הסדר על כנו ונשליט את שלטון החוק בתוך כמה חודשים. נפתח בתי ספר, נסלול מחדש את הכבישים, נתקן תשתיות. נחנך את האוכלוסייה. אם ארצות הברית תצטרף למלחמה, היא תדון את אפגניסטן לשנים של תוהו ובוהו. בסופה לא תמצאו בעלת ברית. בתמורה לתמיכה שלכם ,המשטר שתקימו יתעב אתכם."
כל מילה נוספת מיותרת.

בסופו של דבר, מדובר בספר מתח מעולה. ניכר כי תום רוב סמית למד היטב את הנושאים שהוא כותב עליהם. היו מעט בעיות טכניות ולוגיות בשני ספריו הקודמים, אך לא היה בכך על מנת לפגוע באיכות העלילה. 'סוכן מספר 6' מומלץ לאנשים שמתעניינים בהיסטוריה של המלחמה הקרה ו/או קוראים שאוהבים רומן מתח איכותי .

"קללת הספר השלישי".
כמו קללת הפרעונים או להבדיל הקללה המוטלת על כל מי שמסתכל בעיני הספינקס (עמדתי מולו והחלפנו מבטים) תלוי מאיזה צד של הקללה אתה מסתכל.
מצד אחד, כמו בכל טרילוגיה מפוארת, כתבת כבר שני ספרים שכולם קראו, אז ברור מההתחלה שזה משחק מכור וכולם יקנו את השלישי כדי לדעת מה התרחש בסוף הסיפור.
מצד שני, גוברים הסיכויים שכולם יגידו (כמו בטרילוגיית "נערה עם קעקוע דרקון", טרילוגיית "אדום החזה" והאליפות השלישית של מנצ'סטר סיטי) שסתם התחשק לך למלא עוד כמה מיליונים בבנק והשארת לעוזרת האישית שלך לכתוב את הספר.
אז מה מצבנו כאן, עם לב דמידוב ומשפחתו ששרדו את אימי סטלין, המלחמה הקרה ושאר מרעין בישין מתוצרת אמא רוסיה?
כמו תמיד, תלוי מאיזה צד של הקללה מסתכלים. מצד אחד התיאורים עדיין מותחים ויכולת התיאור של טום סמית נשארה חדה (או שאולי יש לו עוזרת מוכשרת מאוד) והיכולת לספר סיפור משאירה את הספר בידיים גם אחרי ההחלטה ללכת לישון.
מצד שני, יש חלקים שאומרים את מה שנאמר למעלה - "נכתב לצורך סגירת טרילוגיה/ סגירת משכנתא/ סגירת מעגל", או כפי שאמר לי הספינקס ללא מילים, עת הבטתי בעיניו: "יש מעגלים שאולי כדאי להשאיר פתוחים".

יש לי חולשה ללב דמידוב.
הוא גיבור והוא אנטי גיבור. הוא מלא בדילמות מוסריות, והוא הכי סטריאוטיפי שיש. הוא חידה לא פתורה (או אמור להיות שכזה), והוא צפוי כמו חושך אחרי שקיעה. למרות כל זה אני מחבב אותו מאוד. כלומר את הדמות שלו. או שאולי בעצם אני נוטה לו חסד על "ילד 44"?
כי ללא ספק בספר ההוא הוא היה גיבור כמו שאני אוהב מגיבור ספרותי. בנאום הסודי הוא הפך למאין סופר גיבור בלתי אנושי ומוגזם. ובסוכן מספר 6, הוא... אני לא אהרוס לכם.
אז לא, זה לא המבריק מהשלושה, אולי משתווה לשני ואולי קצת יותר טוב ממנו, ממש קצת, וממש ממש אולי.
ומסקנה שלי?
תשתדלו שלא להיוולד בברית המועצות הקומוניסטית, בסדר?

סוכן מספר 6 הוא הספר השלישי בטרילוגיה של טום רוב סמית.
למרות שהוא הספר השלישי בסדרה גם מי שלא קרא את שני הספרים הראשונים בסדרה יכול לקרוא אותו ולא ירגיש חורים בעלילה.
שוב אנו נפגשים עם סוכן הקג"ב לב.בתחילת הספר הוא עושה טעות ופולט אינפורמציה לא מדויקת
בסיטואציה רגישה.כמיטב המסורת הסובייטית הכול מתחיל להסתבך אנשים שאינם
מודעים לשום דבר נאלצים לשתף פעולה והמצב מגיע לנקודת רתיחה די מהר.כדי לשוות מעט קומדיה המחבר מוסיף לאפיזודה זמר ג'ז אמריקאי שלא מודע לכל הדרמה סביבו.
החלק הזה של הספר ,לטעמי, הוא החלק הטוב ביותר בכל הסדרה.
הסופר מדלג מספר שנים ועכשיו אשתו של לב היא אישיות חשובה ,היא יוצאת בראש משלחת לאו"ם.
כמובן, שהשלטון הסובייטי לא מפספס הזדמנות לרקוח שערורייה פוליטית.הצד השני לא טומן את ידיו בצלחת
ונוצר סקנדל בינלאומי.
בחלקו האחרון של הספר ,לב מנסה לברר מי אחראי לכל הבלגן ו"לטפל" בו.
החלק האחרון ארוך מידי וקצת נמרח.

בשונה משני הספרים הראשונים ששמם מעיד על תוכנם,שמו של הספר השלישי לא ברור עד הדפים
האחרונים של הספר.סוכן מספר 6 הוא לא כזה "כוכב" גדול ולא נראה לי שהוא מצדיק שהספר יקרא על שמו.

לסיכום הסדרה אני יכול לומר שמאוד נהניתי,המחבר משכיל להעביר את הרגשות של האזרחים תחת סטאלין (בספר הראשון) השיפור המדומה שחל לאחר מותו של סטאלין (בספר השני) בספר האחרון מתברר ששום דבר לא השתנה גם 30 שנה אחרי.



http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=634

היה טוב. טוב שהיה. טוב שנגמר.
סופה של טרילוגיה תמיד צובט לי בפנים. מתקשה עם פרידות.

עשור עבר על לב דמידוב, סוכן הקג"ב מאז נפרדתי ממנו ב"נאום הסודי", שם היכה על חטא וניסה לכפר על מעשיו בימי סטלין.
אם בנאום הסודי הוא התגלה כגיבור על שניצל בעור שיניו מכל זוועות הקומוניזם בספר הנוכחי דמידוב מופיע במערומיו. נפשו מתגלה לפנינו על כל לבטיה , תהפוכותיה וכיעורה, כמו גם יופיה.
בעקבות טרגדיה משפחתית עולמו של הסוכן דמידוב מתפרק כמו מגדל קלפים. הוא מאבד אחיזה בחייו ונשלח לאפגניסטן של אחרי הכיבוש הסובייטי. עובר שם, כמיטב המסורת, הרפתקאות שונות ובלתי צפויות. כמו כן נפרשים לפנינו שלבי ההשתלטות על אפגניסטן ,ארץ עם מסורות שמרניות ודת בלתי מתפשרת שמתנגשת בעוצמה עם דת הקומוניזם. התנגשות עקובה מדם.
ושם התאהבתי בו. אחרי שלושה ספרים וחצי מאה.
הלכתי שבי אחרי ההתרסקות שלו, ההליכה על פי התהום -הסמים, האלכוהול, האפתיות- והיציאה ממנה כל פעם ברגע האחרון. ועם כל זאת - הנאמנות לעצמו, לעמדותיו, לליבו.
ועם זאת, הרומן שלי איתו נגמר בדיוק בזמן. הספר חוזר על עצמו (ועל קודמיו) לעייפה בתיאורי הפחד, העינויים ,העוני והרוע הסובייטי.
TO MUCH.

אייי, אייי, איזו אכזבה, איך אפשר להגיד במילה אחת: Разочарование.

אחרי ילד 44 הנהדר, והנאום הסודי שלמרות שהצליח להיות מדי פעם טרחני ומייגע והיו רגעים שבהם נראה שהסופר נוקט בשיטת "פילרים" כמו בפרקי טלוויזיה, עדיין הצליח להיות מרתק ברובו, הספר הזה הוא היווה בעיניי אכזבה רצינית למרות כמה נקודות אור שגרמו לי להשאיר לו שלושה כוכבים, ומיד ניגע בהן.
הפעם, לב יוצא למסע ארוך לגלות מי אחראי לקנונייה שהביאה למותו של זמר קומוניסט שחור, שבה עורבו אישתו ראיסה והבת אלנה, ושסופה בטרגדיה קשה במיוחד, המסע מתחיל ברוסיה, עוצר לזמן קצר בגבול עם פינלנד, ושיאיו באפגניסטן וארה"ב.
העלילה מלאה חורים, טווחי הזמן בעיתיים, וקשה להבין, בעלילה באפגניסטן, כיצד הגיע לב למצב המקשה הזדהות עם דמותו, מסומם, חסר רגישות וקהה-חושים מרוב אופיום, קשה לגלות אמפתיה למצב בו הוא נתון בחלק הארי של הספר, והעובדה שהוא נעול על מטרה אחת בלבד, ולא מעלה על דעתו מחשבה על ניהול חיים נורמליים, כפי שהיה בספר השני ובתחילת ספר זה, גורמות לרצון להפסיק לקרוא, אבל קטעי האקשן מספקים את ההנאה.

הדמויות: מלבד לב גם שאר הדמויות שטחיות ולא מרתקות כל-כך, אפילו דמותו של אותו סוכן מספר 6, שהופך מרגע לרגע לציר פחות מרכזי בעלילה, וחבל שאין יותר מדי מידע על חייהן של נארה וזבי לפני לא מעט מאירועי הספר, או לפחות יותר עירוב רגשי של שתי הדמויות בעלילה.

נקודות האור הבודדות של הספר:
תיאורי הנופים והקרבות, ותיאורי השחיתות של רוסיה מפי טום רוב סמית' ממשיכים להיות מעוררי תדהמה ופלצות.
נקודת האור החזקה ביותר בספר היא דמותו של ג'סי אוסטין, המבוססת על הזמר פול רובסון, מתיאורו הפיזי, קולו החם, דיעותיו לגבי קומוניזם, ועד העיוורון למתרחש מאחורי הצגת השוויון והחופש המזוייפת של ברית המועצות (רובסון התעלם מכך אף על פי שאיציק פפר, המשורר היהודי שחוסל, ניסה להסביר לו בתנועות ידיים מפחד להאזנות, שהוא נרדף, וששנה לפני כן, ב-1948, רובסון הופיע ב-49 בקונצרט במוסקבה, חוסל שלמה מיכאלעס, המנהל והשחקן המרכזי בתיאטרון היהודי של מוסקבה, שהעלה הצגות ביידיש, הוצא להורג ולאחר מכן בוימה תאונה להסתרת החיסול), והתמימות הנאיבית שלו, מצליחים לשבות את לב הקורא, שלי לפחות, וגורמים לתחושת הצער כשהטרגדיה בניו-יורק מתרחשת.

בניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.

קראתי את הספר ללא הכנה מוקדמת של שני קודמיו, כך שלא ידעתי למה לצפות - הרושם שלי הוא שהסופר יודע שמי שלוקח לידיו ספר מתח כזה לא יעזוב אותו עד סופו בשל המתח ולא בזכות כתיבה משובחת, זאת בדיוק הסיבה שאני מגוון את סוגי הספרות שאני קורא - בכדי שלא אאלץ ליפול על ספרים כאלה בדחיפות גדולה.
הקורא נשאר במתח תמידי ולכן קשה להניח את הספר בסיום כל פרק, אבל מה יותר מפנק לפני השינה מכמה סוכני ק.ג.ב ואף.בי.איי שמכים אחד את השני ללא רחם?

בניגוד למבקרים כאן, נהניתי מהספר הזה לא פחות ואולי יותר משאר חלקי הסדרה.
ספר יפה, כתוב היטב, ונאמן להיסטוריה. ממליץ.