ביקורת ספרותית על ערפד הערפילים - סדרת רייבנלופט #1 מאת כריסטי גולדן
ספר מעולה

---

כמה עצב. מאות שנים של עצב. ג'נדר הוא אחד מדמויות העצובות ביותר שהכרתי.
שלא כמונו, בני התמותה, לג'נדר יש זמן להכיר את מרירותו על כל צדדיה. טעויותיו, מעשיו הרעים, הטובים ואהבותיו אינן חולפים. הם אל-מתים בדיוק כמוהו.
ומה עם הזיותיו על אנה? והדבר הדואב באמת הוא המסקנה אליה הוא מגיע. אל ההבנה שהוא מולך שולל, כולם מולכים שולל.
הניגוד המוחלט הזה, בין כל מה שאהבתי לדעת על אלפים לבין חייו של ערפד גרם לי להזדהות עם ג'נדר. מהאור, האוכל והמוזיקה אל השקט הצורם של הלילה הנצחי.
מחד, כל כך נהניתי מהאפילה הזאת של בארוביה, מאידך, כל כך חששתי מקיומה. הפחד הזה, התמידי, מצליח לחדור את האפידרמיס, עד הטחול. סטראהד, ערפד מבחיל. מבחיל אבל יש מקום לרחם עליו קצת. על האדם שנתן את חייו לסמל, למשפחה ונשאר ללא נעורים וללא אהבה. ומשם, התדרדר והתדרדר עד שנשאר גם ללא שמש.

שווה קריאה.

אגב, מכאן נתונה תודתי אל הקיסרית הילדותית שהכירה לי את רייבנפולט.

» ביקורות נוספות של Danou
» ביקורות נוספות על ערפד הערפילים - סדרת רייבנלופט #1