הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 בינואר, 2013
ע"י Danou
ע"י Danou
פרנק מק'קורט כותב על העובדה שרוב המורים (ואני כותב בתור מחנך) לא מעזים להודות בקיומה: בשביל לחנך צריך ביצים. אכן קראתם נכון: בשביל לחנך צריך ביצים.
לאורך כל הספר הוא מתאר את הלך חייו של אדם שאוהב את ההוראה אך מסתייג מהביזיון לה היא זוכה. הספר נכתב על ארה"ב של אחרי מלחמת העולם השנייה, לא על המילניום שלנו ועדיין היחס לחינוך נשאר "כבימי קדם". חבל.
מה שקצת הפריע לי, או במילים אחרות הציק לי בספר הזה, היא העובדה שהספר פרוש על שנים. כתוצאה מכך העלילה הפכה להיות שטחית לפרקים. אבל, זוהי תחושה קטנה שהופיעה פה ושם במהלך הקריאה אבל לא הרסה את החוויה.
אני אוכל להבין אנשים שלא יאהבו את הספר הזה היות שלמרות החשיבות שלו, הוא עדיין כתוב על מקצוע. ולפעמים הבדיחות הופכות להיות קצת 'פנימיות'. מצד שני, חשוב מאוד שכולם יקראו ספרים בנושא ויבינו קצת יותר את המורכבות של להיות מורה בכלל ואולי לדמיין איזה ייסורים עלול לחוות מורה בישראל בפרט (במיוחד בדורנו).
שווה קריאה!
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
