ביקורת ספרותית על בארץ המובטחת מאת סבסטיאן בארי
ספר טוב

---

סבסטיאן בארי יודע לכתוב בשפה זורמת וקלת קריאה על העצב האין סופי שמביא האדם על עצמו. מלחמות עולם, מלחמות אחים, גזענות, ניצול ואולי אפילו סתם שינאה לשמה. לצד אלה מתקיימות גם האהבה, החמלה, טוב לב וידידות. בזמן שהטוב מתקיים בצינעה, באינטימיות ביחסים של "אחד לאחד" אין כמו המלחמות ושאר מרעין בישין שפוגעות באופן גורף ועיוור באלפים ואף במליונים. סבלותיה של המאה ה - 20 זורים הרס בחייה של אישה אחת, נציגה לדורה, לילי ביר שמחליטה לא לחכות עד שהמלאכים יקראו ושמה קץ לחייה אחרי שהיא מסיימת לרשום את קורותיה העצובים. היא כותבת בפשטות ובכנות וללא בקשת רחמים, ללא כעס, ללא האשמה. היא מבינה שהשפיטה קשה כי דברים אינם נחתכים בדיוק באמצע בין טוב מוחלט לרע מוחלט.
קשה שלא לאהוב את הזקנה הזו וליחל בכל פעם שסוף סוף משהו טוב יקרה בחייה וישמח אותה. סבסטיאן בארי הוא אירי במוצאו לכן סיפורה הקשה של אירלנד שמלחמת אחים רצחנית נוספה לשאר הצרות שלה, מיוצגת בכבוד ע"י לילי ביר כאילו הייתה "אמא אירלנד". הארץ המובטחת, אמריקה, הייתה טובה ללילי אך הבטחותיה לחיי ביטחון פיזי וכלכלי לא קוימו לגמרי בחייה. חבל.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על בארץ המובטחת