מסכימה עם הביקורת שלך הכותב (המוכשר, יש לציין) לא רק מתאר את השיממון המהותי בתרבות שלו, אלא גם מיטיב להדגים אותו. התוצאה היא ספר משמים ומדכא עד מאוד, שאינו מוסיף שאר רוח לאף אחד.

רציתי להמליץ שלקראת החג אולי כדאי להצטייד בספר אופטימי מלא בשמחת חיים ואז שמתי לב איך קוראים לספר שייעדתי לי לחג: "חורבן קרשב". שנה טובה לכולכם...

תודה אז כבר שכחתי אותו ביער השחור או הנורווגי או איפה שהוא...

אם אין תובנה אז חבל על המאמץ
תודה על ההתראה

תיקון טעות, פוצח שיח נשי.

נכון יקיר, כשאני חושבת שפוצל שיח נשי אני מזהירה מראש. פה זה לא המקרה. אנא שתף אותנו בתובנות

ליקיר, מה איתך יקירי? קראת את הספר?

בחיי איזה דיון בנות מרתק

חחח.. עכשו היל תכעס עליי.

אנקה תודה על האזהרה, נדמה לי שפרשתי ממנו.

יעל את צודקת בספרים במיוחד יש ספרים שמדברים לנשמה של אחד ולשני לא. אני שמחה שהבנת בדיוק ממה התאכזבתי. אני בטוחה שיהיו ספרים שכן נסכים לגביהם

HILL אני מודה לך שהכרת לי את מורקמי, ואנא בואי נפסיק להתנצל שאנחנו לומדות ומעשירות אחת את השניה.אני מאוד שמחה מזה.

לנעמה, קשה לי להצביע על גישה ספציפית של מורקמי לדמויות מסוימות בספריו לא קראתי את כולם, ואת מה שקראתי היה לפני כמה שנים. קראתי את מרדף הכבשה וזה מצא חן בעיני משם המשכתי לפיל הנעלם ודמה לי שגם את דרומית לגבול, מערבית לשמש.
הדמויות מחפשות תמיד משהו שאינו קיים או שקשה להגיע אליו.

אהבה אינה תרופה כלל עצם העובדה שאנחנו משתמשים בה כאמצעי- פסולה, בעיניי. אני חושבת שבכך שמורקמי מראה כי נאוקו בחרה במוות מעיד על כך. הדמות של מורקמי, נאוקו, לא יכולה לחשוב במונחים של עמידות וחוסן נפשי, לדעתי, זאת בדיוק הנקודה שמועברת בכתיבתו. לא הכעסת אותי כלל! כל אחד מזדהה ומתחבר למה שגורם לו לנוע מבפנים. ובגלל שהגעת אל הספר דרכי.. מתנצלת על כך שהתוצר שלך מן הספר הוא אכזבה.

נעמה- אני מאמצת בחום את המלצתך בקשר ליענים ולדוקטור סוס. אם את מחפשת "צידה לדרך", ספריו של מורקמי הם בהחלט לא המקום הנכון לחפש, אז אני מבינה מדוע חזרת מ"יער נורווגי" בידיים ריקות. בכל מקרה הכל בחיים זה עניין של טעם, שעליו ועל ריח אין מה...

יעל.אני ממליצה בחום לקרוא מגוון ספרים גם על יענים וגם במיוחד של דוקטור סוס יחד עם זאת, ספרים שרק שוחים במרה שחורה ולא מציעים כמה סגנונות התמודדות לא נותנים לי צידה לדרך.
דוקטור סוס ( תנסי לקרוא) נותן המון אבל המון צידה לדרך גם לילדים וגם למבוגרים בצורה הרבה יותר מתוחכמת.

HILL שככה יהיה לי טוב, התלבטתי אם בכלל להביע את עמדתי בנוגע לספר , כי בזכותך הגעתי אליו וידעתי כמה את אוהבת אותו. ולא רציתי לפגוע בך איכשהו בגלל שהתאכזבתי מהספר.
מה לעשות? אני לא רואה את זה כמו שתיארת. אני מסכימה איתך שלפעמים זה טבעי להרגיש כך, ואני נגד כל קבעון מחשבתי כלשהו. אבל זה שרובם מתאבדים שם כדרך התמודדות הכעיס אותי- כי זה מסר שמועבר לקוראים .אני מאמינה שלכולם יש סיכוי להשתלב בחברה, בטח לא עלידי אשפוז במוסד סגור באמצע יער, אבל יש דרכים פרודקטיביות יותר .ולא יעזור כלום אלף בית של בריאות נפשית היא עמידות וחוסן נפשי ואין את זה פה .
ואהבה היא לא תרופה להכול , שימבורסקה אמרה באחד משיריה שאנשים גם אוהבים מרק עוף צריך להכניס גם המילה הזו לפרופורציה .סליחה אם הכעסתי אותך:)

נעמה מדבריך משתמע שאת סבורה כי עדיף שלא יהיו ספרים שיש בהם מתאבדים, אנשים דיכאוניים, מתוסבכים, אאוטסיידרים. לא ברור לי למה. מה זאת אומרת זה לא מועיל לבריאות הנפשית של הקוראים? אם לא רוצים- אל תקראו. לדחוף את הראש לחול כמו בת יענה ולקרוא את דוקטור סוס ובילבי לא יגרום לנושאים הנ"ל להיעלם. הם חלק מהחיים שלנו, לטוב ולרע. מסכימה איתך לגבי העלילה- למורקמי אין עלילות מבריקות, אבל (ואבל גדול)- אין אף אחד שיכול היה לכתוב אותן בכזה כשרון.

הו נעמה.. חבל שלא התחברת לספר. דווקא חשבתי שתאהבי. חשבתי שתראי את מבנה היחסים בין הדמויות כפי שהוא- מבנה בין אנשים שלא מוגדרים נורמטיביים, מוקעים מן החברה ולא משתלבים בה ובתכתיבים שלה. מורקמי לא מוצא פתרון בהתאבדות. הדמות של נאוקו הינה דמות שלכאורה אינה משתייכת לנורמה. היא אבודה, ריקנית, מרוקנת, לא 'תקנית'. היא לא יכולה להכיל בתוכה רגשות רגילים, היא לא יכולה לשמוח או להכיל אהבה של אחרים. היא משותקת ומשתתקת כל פעם על ידי מגע, היא נרתעת ומרתיעה. היא אבדנית ואין לה תקווה. בעיניי, מורקמי טווה לנו דמות שהחברה לא יכולה להכיל בגלל תבניתיות מסוימת שנקבעת מראש כל פעם מחדש באמצעות דפוס מחשבתי מקובע. אין לה סיכוי להשתלב - ומפספסים את העובדה כי היא נורמלית בצורתה שלה.שמערכת הערכים שלה אמנם לא בריאה אך היא זכאית לקבלה ולהבנה. היא מבטאת פן אחר של 'נורמליות', אך קשה לראות זאת. היחסים בין נאוקו לונטבה תמיד היו על תפר של חיים ומוות - בזמן שהוא בחר בה היא בחרה במוות, כל פעם מחדש. ולצד הקושי וטיב מערכת היחסים הלא שגרתית- הוא מוצא את מידורי. בעיניי, זהו סיפור על אהבה שאינה תלויה בדבר, כל כך תלויה שהיא אינה מקור להצלה, היא אינה חזקה מן המוות.

גם אני לא אהבתי אותו.

זו הגישה שלו גם בשאר הספרים?

צודקת. יער נורווגי הוא פחות טוב מכמה ספרים אחרים שלו שקראתי.