• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההצהרה

ההצהרה

מאת ג'מה מלי

הביקורת של ג'ן

תמונה של ג'ן
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
דוריני ♥
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

וואו. היה הספר האהוב עלי במשך תקופה ארוכה.
אנה ופיטר מושלמים. אין מילים. ספר מדהים. אני יודעת שאני אומרת את זה על הרבה, אבל אין מה לעשות. זה נכון שיש ספרים שיותר וספרים שפחות. יש כאלה שמלווים אותך הרבה ויש כאלה שנגמרים ברגע שאתה סוגר את הספר. יש כאלה שאתה מתווכח עם הסופר בראש הזמן הקריאה ויש כאלה שאתה חי את הספר ולא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר.
יש ספרים ויש ספרים. אני מסכימה עם זה שלא כולם טובים ויש רף מסוים ששווה לעמוד בו, אבל הספר הזה קרע את הסרט האדום בקצה המסלול ועוד המשיך לסיבוב שני.
בקיצור, אם עדיין לא קראת, אף פעם לא מאוחר מדי!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ציירת במסגרת
ציירת במסגרת
S
strongirl
נ
נורינה
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של אנג'ל
אנג'ל
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של חמדת
חמדת
7קוראים|גיל ממוצע37|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ג'ן

ג'ן

חברה מזה 14 שנים
31 ביקורות•248 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•מקור (נוער)
תמונה של ג'ן
ג'ן
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות31
לייקים שקיבלה248
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה13תרגום (נוער)9מקור (נוער)4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ג'ן

בית הספר לטוב ולרע

בית הספר לטוב ולרע

סומן צ'יינני

יתכנו ספויילרים

מתנצלת מראש, אני קצת חלודה. עבר הרבה זמן מאז כתבתי ביקורת.
בהתחלה הנחתי שהספר הזה יהיה סוג של שובר סטיגמות. הילדה היפה והבלונדינית מגלה שיש בה טבע רע, ודווקא זו המנודה והמכוערת מוצאת בעצמה טוב. נשמע מקסים. הבעיה היא, שהסטיגמות רק ממשיכות להופיע.
סופי מתכערת כשהתלתלים הבלונדיניים שלה נקצצים. בתיאור של אגתה לאחר שהיא נעשית יפה, השיער שלה בלונדיני. מזכיר לי את הפרק הראשון של הדרדסים. השיער של דרדסית שחור כל עוד היא עובדת בשביל גרגמל. מישהו מוכן להסביר לי למה הבלונדיניות נחשבות ליפהפיות טובות הלב?
בספר הזה, במקום להפוך את המכוערת לטובה ואת היפה למרושעת, הדמויות פשוט מחליפות מקום. היפה עדיין טובה. הרעה עדין מכוערת. אותה הסטיגמה, פשוט אצל הנערה המקבילה.
קצת הורס את הנקודה.
חוץ מזה שלאורך הספר הצד של הרעים מתחיל להישמע טוב יותר ויותר. נכון, הם לומדים איך להתכער ואיך לבשל ילדים, אבל מטיפים להם על יופי פנימי ועל גילוי האני האמיתי שלהם. "כיעור פירושו חופש", אומר המורה להתכערות. זאת לעומת הטובים שחיים על מראות וטיפולי יופי. שתי הנערות מראות עוד בהתחלה סימנים של כוח, שמראים שהן בעצם מתאימות למקום בו הן נמצאות. סופי מצליחה להרוס אווזה, אגתה מחזירה ילדה לצורתה האנושית המקורית.
הטובים לא מתרשמים מזה במיוחד. מתוארות צרחות, בהלה, ואין שיפור משמעותי במצבה החברתי של אגתה. היא נשארת המכוערת, השונה. הנסיכים לעתיד מעדיפים את הנערות היפות, והנערות לועגות לה. הדגש שם על מראה חיצוני חזק מדי. כולן שם די ביצ'יות, אם תשאלו אותי.
הרעים? הם דווקא מתפעלים. אחד מהם אפילו מתאהב בסופי. השותפות שלה לחדר אומרות שאולי היא בכל זאת מתאימה לשם. דווקא הרעים.
זה יכול להיות שובר סטיגמות מעולה בפני עצמו, אם לא הם לא היו מתייפים לקראת הסוף. שוב, דגש על מראה חיצוני. היפים מוצאים את עצמם מכוערים.
אני חופרת, מצטערת על זה. הטוב תמיד מנצח, נשיקה של אהבת אמת, ילדים של גיבורים מעולם האגדות. כל העסק הזה. אהבתי את הספר הזה פשוט כי הוא מתוק כל כך. נסיך החלומות, בלונדינית עם אצבע שמנצנצת בורוד ומקק מדבר. שילוב כזה לא מופיע בכל ספר.

במוזיאון הטוב שבבית הספר נמצא היומן של מוכרת הגפרורים הקטנה. די מוזר, בהתחשב בזה שהיא נחשבת כאחת מה "לעדים" - שנועדו לחיות בעושר ואושר, ושאין שום מכשפה או טרול בסיפור שלה. אם אני זוכרת נכון, היא מתה קפואה בשלג עם חיוך על שפתיה, והנבל היחיד הוא האבא שסירב לתת לה לחזור הביתה בלי שמכרה את כל הגפרורים. אם היא מונצחת שם ליד גרסאות הדיסני של שלגיה וסינדרלה, אולי יש תקווה. אולי הסטיגמות לא ינצחו אחרי הכל.
או שאולי כן?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•ג'ן
אונו 1

אונו 1

נאוה א. מרקו

פרקי מעבר.
מכירים את אלה? שמעתם עליהם פעם? אלה הפרקים שלא תורמים הרבה מבחינת העלילה הראשית, ובכל זאת משאירים אותך בתחושה שמשהו חדש נוסף לספר. בספר טוב יש לפחות שלושה או ארבעה כאלה. מבחינת עלילה הם מיותרים, אך הכרחיים מבחינות אחרות.
יש ספרים שמצליחים להיות מדהימים גם בלי פרקי מעבר, וזה בזכות הכתיבה שלהם. כתיבה מתמרחת. המון כותבים מתחילים נופלים כשזה מגיע לצורה בה מוגשים הדברים. כשבכל שורה ראשונה, שנייה או שלישית אתה מגלה פרט חשוב חדש, הספר הופך מספר קריאה מרתק לספר מבלבל, עמוס, מוגזם. איך אפשר להנות או לכעוס על עובדה מסוימת כשהיא נוחתת עלייך במכה, מלווה בעוד שלוש או ארבע כאלה?
חשבו על זה כעל סעודה. משהו שכולל כמה וכמה מנות. אם מגישים לך אותן לפי הסדר, עם זמן המתנה ראוי בין מנה למנה, תוכל להתענג על כל ביס. לאכול בנינוחות ולשים לב למרקמים השונים ולטעמים המיוחדים. אם המנות עשויות ונראות טוב, אתה תצא מהסעודה הזו שבע ומרוצה - אלא אם כן אתה בדיאטה, ואז הארוחה הזו כמו נשלחה אלייך מהגיהנום.
אבל מה תחשוב אם יגישו לך את כל המנות יחד? הסיכוי שתוכל לאכול הכל הוא קלוש - מבחינה פסיכולוגית. יהיה לך קשה יותר להנות ממאכל מסוים בגלל התחושה שאולי האחר טוב יותר, שאתה מתמלא מדבר אחד ומפסיד את האחר. תרגיש שבע, מפוצץ, הרבה לפני שתתקרב לסיום, וזה בהנחה ולמאכלים כולם יש טעם מדהים ונראים מעוררי תיאבון.
איך תוכל להנות מכמות עצומה של מידע חדש שנמסרת לך בפרק בודד?
ברוב הספרים יש כמה עלילות בדיוק מהסיבה הזו. עלילה אחת ראשית, וכמה משניות. עלילות משניות יכולות להיות סיפורי אהבה, בגידה, סיכסוכים בין דמויות או חלומות משונים. כל דבר, כל עוד הוא לא בולט או מורכב מדי. בצורה הזו, בפרק אחד יכולים להתאסף המון פרטים התורמים לאווירת הסיפור ומוסיפים לו עומק.
לדעתי, לפחות, בספר טוב אפשר לסכם פרקים במשפט או שניים. "לוסי מגיעה לנרניה", "הארי מצורף לנבחרת הקווידיץ'", "פרסי ג'קסון במאורה של מדוזה." רוצים פרטים? תתחילו לקרוא. אפשר למלא את עשרת עמודי הפרק בתיאור המתרחש במאורע הספציפי, בתיאור הרגשת הדמויות בקשר לזה ובשיחות ביניהן. מה שלא יהיה. הפרטים האלה הם חלק מהעלילה, אבל כל המידע החדש שנוסף מסתכם בשורה. שתיים. שלוש.
בספר הזה, אונו 1? נסו 15.
רגשות מתוארים בתיאור פשוט וחסר עומק. "המחווה ריגשה אותה." "הם שמחו לראות זאת." "כולם נראו מבוהלים." אפילו רגש כמו אהבה מתואר בכמה שורות בודדות, ומעשי הדמות אחר כך לא מזכירים שמץ ממנו עד תיאור האהבה הבא, אולי 60 או מאה עמודים אחר כך. התיאורים ניתנים בשורה וקצת אלא אם כן מדובר בתיאור יצור חייזרי, ואז מדובר בפסקה שלמה שנשמעת כאילו היא נלקחה מויקיפדיה, מלאה בפרטים. כזו שצריך לחזור אליה בכל פעם כדי להבין איך ייתכן שאותו היצור מבצע תנועה מסוימת.
קצת... מתיש, הייתי אומרת.
הרעיון עצמו מצוין. על בני האדם לנטוש את כוכב הלכת האהוב שלהם לטובת אחד אחר, בו הם יחיו כפולשים. הפתיעה אותי האווירה השלווה בה מתנהל העניין. בני האדם, מלבד קבוצה קטנה בהם, משתפים פעולה באופן מלא. מליארדי בני אדם מצייתים להוראות שנותנים להם חייזרים. מליארדי בני אדם שומעים את הסיפור שלהם, מהנהנים ומבצעים את ההוראות שניתנו להם. מליארדי בני אדם נותנים אמון עיוור, ורק קבוצה של פחות מ 50 איש מתנגדת.
אתמול, כשהמשפחה שלי ואני ניסינו לצלם סרטון בפארק ציבורי וביקשנו מהאנשים באזור לא לעבור בנקודה מסוימת במשך חצי דקה, "זכינו" במטח קללות. ואנחנו אנושיים לחלוטין. למה שהמין האנושי, שמסרב להקשיב לבקשות שבאות מתוכו, יקשיב לבקשה כזו ויפקיר את עצמו ב"ידיים" של חייזרים שהסיבה היחידה לבטוח בהם היא ערימת סיפורים?
סיפורים, שיכולים בקלות להתברר כשקרים.
המין האנושי נכנס לתוך קופסאות ענקיות מחומר לא מזוהה בלי לשאול שאלות מיותרות. אני היחידה שחושבת שההיגיון כאן מעוות?

לפני 11 שנים•ג'ן
מיועדים

מיועדים

אליסון נואל

דבר מה מבשר רעות עמד באוויר באותו היום. עלים יבשים נחו על המדרכה החולית בעירבוביה, מצפים לילד אשר יפזר אותם בצחוק קליל לכל עבר, אך לא נראה כזה באופק. למעשה, הרחובות היו ריקים מתמיד.
דלתות החנות נפתחו אוטומטית בקול חריקה צורם, ומשב אוויר קר הכה בפניה. היא נכנסה פנימה בחשש, נעליה משמיעות קולות נקישה קלים עם כל צעד. ספרים נחו על השולחנות בסדר מופתי, עזובים. אדם יחיד נראה בחנות, אך מבטו היה נעוץ בחלל הריק. גם אם היה שם בגופו, הרי שמחשבתו נדדה מרחק רב הלאה. מרפקו נח ברישול על השולחן, וגופו היה רכון לפנים. שערו השחור היה ארוך וסבוך להפתיע, אסוף בגומיה חומה פשוטה על עורפו. הדבר גרם לפניו הצרות להיראות ארוכות להחריד.
היא נעצה בו מבט ארוך לפני שהסתובבה אל עבר השולחנות, בחיפוש נואש אחר מבוקשה.
כמה ספרים חלפו תחת מבטה עד שזה נמשך לו אל תמונת פניה של נערה. הספר אשר על כריכתו הופיעה תמונה זו הורם ממקומו, משאיר אחריו חלל ריק.
לא פעם חזרה ובחנה אותו, על מנת לוודא שאכן בחירתה נכונה, אך עד מהרה הונח אותו הספר מול אותו האיש, אשר קפץ ממקומו בבהלה. בהלתו התחלפה בן רגע במבט משועמם, והשקית נמסרה אליה כמו לא היה בתוכה דבר מה בעל ערך.
כשפנתה לצאת, איבדו פניה מעט מהארשת הקודרת. לו לא ידע עד כמה קלוש הסיכוי, ייתכן שהיה מזהה דבר מה בהבעתה.
בדל של חיוך.

~~~

אז כך 'מיועדים' מצא את דרכו אליי. אני מודה, היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה. כבר הכרתי את הסופרת מהספרים 'לנצח', 'ירח כחול' וכל שאר הספרים נטולי העלילה שהיא מצאה לנכון לכתוב, ובכל זאת היו לי ציפיות ממנו.
כן. הבנתם נכון. אני לא מעריצה גדולה של אליסון נואל. רוב הדמויות שלה שטוחות וצפויות להחריד, והעלילות בספרים שלה חוזרות על עצמן, אבל הפעם... הכריכה נראתה טובה כל כך, והשורה הראשונה בפרק הראשון גרמה לי להתאהב ("יש רגעים בחיים שבהם הכול נעצר על עומדו"). באמת האמנתי שהפעם היא תצליח.
איזו אכזבה.

אז, בקצרה: דיירה סנטוס משתגעת. היא רואה עורבים בכל מקום, חלומות על נער מסתורי רודפים אותה בשנתה (תהיה רומנטיקה ביניהם. כן, אני יודעת, גם אני הייתי בהלם), ואפילו אמא שלה התייאשה ממנה. היא נשלחת לגור עם סבתה, שמעולם לא פגשה, וזו מסבירה לה שהיא לא משוגעת ושעליה להגשים את הייעוד שלה.
נשמע מוכר?
בדיוק.
דיירה לא מביאה לנו שום דבר שמעולם לא ראינו קודם. הדמות של קאסיה מ'הבחירה' תוכל להחליף אותה ברגע, וכמוה קלודיה מ'אינקרסרון', אלי מ'תיכון לילה', או כמעט כל דמות אחרת שתעלו על דעתכם. היא דמות משוכתבת לחלוטין. לו הספר לא היה כתוב בגוף ראשון, סביר להניח שהיא לא הייתה מצליחה לתפוס את מקומה כדמות הראשית.
חבל שלא כתבו אותו בגוף שלישי.
רמת הכתיבה חביבה ביותר. היא אומנם לא מרגשת או מחברת את הקורא לסיפור בצורה דרסטית, אבל זה הרי ככה ברוב הספרים. אפשר להבין מה קורה בסיפור, ואפילו להיות מרוכז בסיפור מספיק כדי להיות מעורב חלקית בעלילה. זה כבר הישג מרשים.
אז נכון, העלילה שוחזרה כבר עשרות פעמים בשינויים קלים, הדמויות משוחזרות ולקוחות מספרים שונים, והמילה צפוי כשלעצמה לא מספיקה כדי לתאר את הספר. נכון, הוא לא ירגש, ירתק, או יצחיק אתכם, אבל...
הוא מאוד... אה... ספרי?

כמו שאפשר לראות בקטע שכתבתי בהתחלה, קניתי את הספר הזה בגלל הכריכה. בדיוק כמו את "תעתועים".
את הלקח שלי למדתי.
אם סיימתם את כל הספרים בסביבתכם, והשיעמום מאיים לאכול אתכם חיים, אתם מוזמנים להתחיל ולקרוא. מי יודע? אולי תתאהבו בו.
אני בעיקר התאכזבתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'ן
תעתועים

תעתועים

אתי אלבוים

רק אחרי שהתחלתי לקרוא את הספר הזה, הבנתי שהוא ישראלי.
לא, אין לי שום דבר נגד ישראלים. שום דבר נגד המדינה הצעירה והחביבה שלנו. הבעיה היחידה שיש לי היא, שמצאתי כמעט בכל ספרי הנוער הישראליים... בעיות. על 'יעודו של דן' חשבתי בדיוק את אותו הדבר.
בעיות, בלשון המעטה.
תגידו, אנשים משונים שמכנים את עצמם סופרים. אתם מכירים את הנוער? אתם מבינים את הצורה בה הוא חושב? הצורה בה הוא מדבר? יש לכם מושג קלוש מה עובר לו בראש? יש לכם מושג קלוש איך הוא היה מגיב בסיטואציה מסוימת?
אולי תגידו שכן. אולי תגידו שאתם מגדלים נוער אצלכם בבית, ושאתם הייתם נוער בעבר.
יופי לכם. אם זה נוער, אני קופסת שימורים.
נוער מגיב בגסות. נוער חושב אלף פעמים לפני שהוא מדבר, כדי לצאת בצורה החזקה והמשפיעה ביותר. נוער רוצה לנסות דברים. רוצה לחוות. כל חלק מהנוער חושב בצורה שונה.
יודעים מה? אני לא כזאת מומחית נוער בעצמי, אבל מעולם לא פגשתי את הנוער שיצרתם.
נוער מנומס, חלש אופי. נוער שלא מסוגל להתמודד, ומפגין את זה בצורה הכי חזקה שאפשר. נוער שמדבר כאילו הוא בסרט מצויר.
ואני לתומי חשבתי שספר אמור להכניס אותך למציאות אחרת.

אני לא אדם מהסוג שקורא שוב את התקציר לפני שהוא מתחיל לקרוא. אני קוראת את התקציר בחנות, אבל לא מתמקדת בו יותר מדי. כשאני פותחת את הספר, אני מצפה שכל העובדות יהיו כתובות בצורה מובנת בפנים. אני לא מצפה להעביר את הפרק הראשון כשאני שואלת את עצמי איפה בדיוק הסיפור הזה קורה.
זו מדינה בעולם האמיתי? אם כן, איך זה שלא שמים לב אליה? זה עולם אחר לגמרי? אז למה מוזכרים שם אנשים ותאריכים מהעולם האמיתי?
למה אני צריכה לגלות את התשובות רק כשאני עושה הפסקה, סוגרת את הספר וקוראת את התקציר?
זה עדיין די מוזר לי. הם מייבאים לשם המון דברים, בונים שם מגדלים, משתמשים בטלפונים סלולאריים ומצרפים לשם אנשים מעולם האמיתי. הם מעבירים ספינות משם אל שאר היבשות ובחזרה, אבל אף אחד לא גילה על קיומה של הארץ הסודית שלהם?
מסתבר שאנחנו טיפשים משחשבתי.

סיפור האהבה כאן די מוזר. מלכתחילה היא לא הייתה אמורה לאהוב את הנסיכים, נכון? זה מה שכתוב. לפני שהספר התחיל, היא לא אהבה אף אחד מהם. היא הייתה אמורה לחשוב שהם די מפונקים. אם ככה, איך פתאום כשהספר מתחיל את מתרשמת מהם?! מישהו נכנס לך למוח ושיבש תהליכים? לא התאהבת במבט ראשון. לא התאהבת בתהליך. לא אהבת אותם, אבל על תחילת הסיפור אפשר לראות כמה את מתרשמת מהם, ובעיקר מארקו, ולהסיק שתהיו ביחד.
שמישהו יסביר לי למה.
לא, ברצינות. למה?! למה דווקא האהבה, שאמורה להיות כל כך מדהימה ומרגשת ולגרום לקוראות כמוני לרצות לדפדף שוב לקטעים החמודים, הורסת את המעט שעוד נשאר מהספר הזה?
יודעים מה, עזבו את זה. נניח והצורה שבה היא התאהבה שפויה לחלוטין. נניח והם התאהבו והכל מושלם.
איזו נערה בת 16 תקרא לאדם שהיא התאהבה בו "יקירי" או "אהוב שלי" ?
כן, שמעתי על 'עיניים', 'נשמה', 'חיים שלי'. אלאיה היא ממש לא נערה בסגנון הזה. היא הנערה הכי פשוטה שאפשר לחשוב עליה. כמעט כאילו האישיות שלה נספגה איפשיהו בין דפי הספר. אז למה. לעזאזל. היא קוראת לו ככה?
באיזו מציאות הנוער אמור להתחבר ולאהוב את זה?!

הו, כן, שכחתי. סליחה. מצטערת.
הסופרים הישראליים הרי לא באמת מכירים אותנו. נכון?
אולי זה בגלל שמביאים אלינו למדינה ומתרגמים רק את הספרים הטובים, שזכו להצלחה. אולי בגלל זה יש לי הרגשה שסופרים ממדינות אחרות מבינים יותר. אולי זו הסיבה. זה לא באמת משנה. העובדה היא, שהספר הזה לא הרגיש כאילו הוא נועד לי.
זה ספר שמדבר על ילדה בת 16, שהייתי שמחה לקרוא אם הוא היה יוצא כשהייתי בת 10. עכשיו...? לא, מצטערת. אני לא מסוגלת להתרשם מהדקויות העדינות שלו, אם קיימות כאלה, כשאני יודעת משהו על כתיבה.
מצטערת שאני לא מצליחה להבין איך הנוער במצוקה בישראל, הנער הקשוח שלמד לשרוד בכוחות עצמו, יכול להיות רך כל כך. מצטערת שאני לא מצליחה להבין למה אני לא מקבלת שום דבר מהרגשות החזקים שהיו אמורים לעבור שם. מצטערת שאני לא מבינה איך נערה יכולה להיות כל כך... חסרת ייחוד. להצליח ליצור דמות כזו זה כישרון בפני עצמו. חייב להיות לה אופי כולשהו, נכון? משהו שמופיע בה ואין במישהו אחר. בלתי אפשרי ליצור אדם שיהיה אנושי ואין בו שום דבר. כל אחד מיוחד בדרך שלו, נכון?
מסתבר שלא.

אחלה ספר, בקיצור. מדהים. אם תתאהבו בו, תודיעו לי. אני אארגן מספר של מוסד לחולי נפש בחיוג מקוצר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'ן
בית האדס

בית האדס

ריק ריירדן

תמיד אהבתי את הכתיבה של ריק ריירדן. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בת 8 עם אחד מספרי "פרסי ג'קסון" יושבת ליד השולחן במטבח וקוראת, כשאמא שלי מרצה לי על כמה שלא בריא לאכול ולקרוא ביחד (נו, באמת. כאילו שזה יעצור אותי).
באמת, הכתיבה שלו מדהימה. הוא מצליח לכתוב על בני נוער ממש כאילו הוא כזה בעצמו. הדמויות שלו מלאות חיים, הדיאלוגים ביניהן מצחיקים נורא... הכל מרגיש כאילו ככה הוא נועד להיות, בניגוד לספרים אחרים שאני מבקרת תוך כדי הקריאה או יודעת שאני הייתי כותבת קצת שונה.
ריק ריירדן הוא אחד הסופרים האהובים עלי.
אבל...
עם כל הכבוד לכתיבה המדהימה שלו, די נגמרו לו הרעיונות. הוא ממחזר גיבורים כאילו הוא פעיל באיזו שהיא תנועה למען איכות הסביבה,ובכל ספר העלילה היא - בבסיסה - בדיוק אותו הדבר.
בואו נחשוב רגע על כללל הספרים שלו.
פרסי ג'קסון: 1)ילד מגלה שהוא בן של אל ויוצא למסע שבו הוא מגלה את עצמו ומונע מהעולם להיחרב.
2) הילד יוצא לעוד מסע, הפעם בלי רשות, כדי להבטיח את שלום החבר שלו ולהציל את חבריו.
3) מסע חדש, כדי לנסות לעכב את אדון הטיטאנים ולהציל את העולם.
4) המחנה בסכנה! מסע חדש בניסיון להציל אותו.
5) מלחמה נגד אדון הטיטאנים כדי להציל את העולם (סוריי ספר. אהבתי אותך. אתה כל כךך מיוחד)

סדרה חדשה! הפירמידה האדומה. 1) ילד מגלה שהוא בן של אל ויוצא למסע... (ראה 'פרסי ג'קסון')
וכ'ו.

הידעתם? עומד לצאת ספר שיאחד את 2 הסדרות האלו!

ובחזרה לנושא שלי. ריק ריירדן ממחזר. לאף אחד לא נמאס קצת מהאלים? מלפגוש את אותה דמות במשך 10 ספרים?
ובכל זאת אתן לספר הזה 5 כוכבים, כי כמו שכבר אמרתי - הכתיבה בו מדהימה.
הבחירה אם לקרוא... היא שלכם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'ן
דרקונים של דמדומי הסתיו

דרקונים של דמדומי הסתיו

מרגרט וייס

אם לומר את האמת, קצת קשה לי להגדיר במפורש מה אני חושבת על הספר הזה. אני כותבת את הביקורת הזו כדי לנסות להבהיר לעצמי כמה כוכבים לתת לו.
הספר הזה היה ספר שרציתי לקרוא מאז שהייתי בת 9 בערך, וראיתי את אחי הגדול קורא ממנו כל שבת לאורך חצי שנה לפחות (סיימתי אותו השבת בשעתיים וחצי, כולל הפסקות תוך כדי כדי לצעוק על אחי הקטן ובן דוד שלי שהם עושים הרבה רעש, מה שהתברר כפעילות רב-פעמית. תנסו אתם לעלות ולרדת במדרגות ולעזוב את המיטה הנעימה שלכם כי זוג ילדים לא מפסיקים לצרוח את מה שעובר להם בראש!) והסתקרנתי. מה שדי הגיוני. אבל ברגע שאחי הגדול ראה אותי מתחילה לקרוא את זה הוא לקח לי את הספר מהיד והחביא אותו בטענה ש "הספר הזה לא מתאים לבנות! זה ספר של בנים! לכי לשחק בבובות שלך או משהו כזה!"
יש לי 2 דברים לומר על זה היום:
1. הלו? תרבות המערב? מי אתה שתחליט מה לבנים ומה לבנות? חוץ מזה, את הספר הזה כתבה גם בת. לך תגיד לה קודם שזה של בנים!
2. ילדה בת 9? בובות? תסבירו לי מה ההיגיון שמסתתר כאן, כי אני לא מצליחה למצוא אותו.

בכל מקרה, כשקראתי את הספר מאוד התפעלתי מהדמויות. הן מצד אחד מורכבות ונשמעות מאוד אמינות ואמיתיות, ומצד שני לא גורעות אחת מהשניה. הרי יש אוסף שלם של גיבורים בספר, ואם הדמויות היו בולטות ומרכזיות מדי לא היה אפשר להתמקד בהם והספר היה הופך להיות ערבוביה של דמויות שונות ומשונות. הוא כזה, האמת, אבל בזמן שקוראים את הספר לא ממש אכפת. הערבוביה הזו מתמזגת מצוין.
חוץ מזה, העלילה עצמה. יש בזה פנטזיה, נקודות של אקשן, רומנטיקה... האמת, יש בספר הזה יותר ממה שחשבתי שהוא יכיל. כל אדם שאוהב פנטזיה יתחבר לספר הזה. ואני כזו.
אז למה בעצם לא הייתי בטוחה אם להמליץ עליו או לא...?

בזמן שקראתי הייתה לי הרגשה שיש דבר מה שחסר. ולא הצלחתי להבין מה. משהו שהפריע לי. אני עדיין לא מצליחה להבין מה.
אני בכל אופן ממליצה עליו. אולי אפילו תזדהו עם ההרגשה ותצליחו להגדיר אתם במה מדובר! :)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'ן
המסע לאינווריק

המסע לאינווריק

תמנע קורץ

אין לי מושג קלוש מה אני רוצה לומר על הספר הזה.
בעצם, אני דווקא יודעת. יש לי מה לומר. יש לי כל כך הרבה מה לומר, שאם אסחף ואציג את הדעה שלי בצורה לגמרי מוחלטת, אני אוכל למלא ספר שלם. אולי חצי ספר. תלוי לאיזה עובי מתכוונים. זה יכול להיות די אירוני, לבקר ספר שנכתב כביקורת.
זה דווקא רעיון די מגניב... ספר שהוא לקט ביקורות. למרות ש... טוב, חלק מהביקורות יכולות לפגוע בחלק מהסופרים. תקרית מצערת שאבא שלי עדיין צוחק עליה גרמה לי להעליב סופרת מסוימת בשבוע הספר בשנה שעברה... אני ממש מקווה שהיא לא זוכרת אותי. למרות שאם הייתי אומרת מה אני באמת חושבת על אותו ספר, זה היה נגמר נורא.
ובחזרה לספר! אני לא בטוחה איך לסכם הכל... טוב, מקסימום לא תבינו מה אני רוצה לכם מהחיים.
אוהבים ספרים עם מסר? קול של המורים/מדריכים מעצבנים שמנסים לעורר התלהבות
אני לא. בד"כ ספרים עם מסר מצביעים על שיעמום ועל בית ספר, שנפטרתי ממנו רק לפני שבוע.
בכל אופן, אתם תבינו למה אני מתכוונת כשאסביר על העלילה. אם אחת הספרניות הייתה באמת קוראת את הספר הזה, הם היו ממקמים אותו במקום שונה לגמרי, ולא במדפים המיועדים לנוער. הנוער של היום לא צריך את אפי על הראש שלו.
ומיהי אפי? בעצם, מהי אפי? אפי היא מפלצת מאינווריק. זה מקום אפור ושומם. כל המפלצות נוצרות באינווריק, אבל אף אחת מהן לא חיה שם. המפלצות ניזונות מרגשות שליליים, ואיפה תמצא רגשות אם לא בעולם בני האדם?
בספר מדובר מישהי שמפלצת, אפי, חיה אצלה באף. ויום אחד מוצאת את דרכה לאינוורק ומוציאה את אפי מהאף שלה, ויחד הן לומדות להסתדר זו עם זו. הגיבורה לומדת להדחיק את הרגשות השליליים ולהיות אופטימית ומאושרת והמפלצת לומדת להפסיק לחיות על חשבון האחר וכ'ו.
יופי! כל הכבוד להן. מחיאות כפיים סוערות. הקטע הוא שהספר הזה מתפרש על פני 400 עמודים. העלילה מיועדת, לטעמי לפחות, לבני 7-10, אבל האורך? ילד בגיל הזה לא היה מתקרב לספר בעובי הזה.
אז אפי, תודה רבה ושלום. יש ספרים שעדיף לא להתעמק בהם.

לפני 12 שנים•ג'ן
מלאך מכני

מלאך מכני

קסנדרה קלייר

למען האמת, כבר די הרבה זמן אני רוצה לכתוב ביקורת על הספר הזה. בכל פעם אני מתיישבת ליד המחשב, מתחילה, נקראת לאן שזה לא יהיה מאבדת את קו המחשבה ונאלצת להתחיל מחדש.
כן. די מבאס.
טוב, אז ככה. לכבוד פסח, לפני נצח בערך, קניתי לעצמי 2 ספרים חדשים, כדי שיהיה לי מה לקרוא בחופשה. למען האמת, פשוט רציתי את הספר תיכון לילה 2, אבל היה מבצע של 1+1 אז כבר בחרתי עוד אחד... מצטערת, ספר. עם כל הכבוד, אתה רק נספח.
כמו שכבר ברור לכולנו, חוץ מלאלה שאף פעם לא טורחים לקרוא את שם הסופר/ת (בערך שלושת רבעי מאוכלוסיית העולם...) את הספר הזה כתבה קסנדרה קלייר.
שוב, כדי להבהיר לאותם אנשים שאף פעם לא טורחים לקרוא את שם הסופר. קסנדרה קלייר זו האישה המדהימה שכתבה את הסדרה 'בני הנפילים'. יש לי דעה די ברורה לגביה. הכתיבה שלה מדהימה. תתווכחו על העלילות כמה שתרצו, אנשים. היא כותבת מעולה. אני יכולה לקרוא את הספרים שלה שוב ושוב בלי להשתעמם. (למען האמת, אני כבר עושה את זה...)
בקיצור, התחלתי לקרוא את הספר הזה בציפיות גבוהות (כי אני, כמו שכבר הבנתם, מסוג האנשים שקוראים את שם הסופר/ת), וכולן נענו.

הדמויות- מעולות. אף אחת מהן לא מושלמת או מעצבנת בטירוף (למרות שאפשר להתווכח על זה), כולן טבעיות ואמיתיות. כוכב אחד כבר.
העלילה- מרתקת. נשאבתי לתוך הסיפור!!! עוד כוכב.
הכתיבה- מדהימה. פשוט מדהים. מושלם!!!!!! 2 כוכבים נוספו!!!
וההרגשה שהייתה לי אחרי שסיימתי לקרוא משלימה את הכוכב האחרון... אני עדיין מרגישה ככה. כשיוצא הספר הבא אני דורשת שיעדכנו אותי מידית. הספר הזה עדיין מסתובב לי בראש ומעביר בי צמרמורת.

חוץ מזה, נקודת בונוס היא המשפט פתיחה.
"השד התפוצץ במטר של איכור וקרביים."
יותר טוב מזה?!

אוקיי. אני את דברי אמרתי. למה אתם עדיין קוראים את הביקורת שלי במקום את הספר- אין לי מושג.
ביי אנשים!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'ן
קסם זדוני

קסם זדוני

מליסה מאר

אני לא בטוחה אפילו איך אני אמורה להתחיל... אבל כנראה שאני חייבת להתחיל מאיפשיהו.
בואו נחשוב. צ'אט, פגישה, שקיות ספרים. כן, זה די ממצה את העניין.
טוב... בשבילי לפחות. אבל אני מניחה שאני אהיה חייבת לפרשן את עצמי.
נפגשנו אני והוני-רוז עם אנג'ל ברביעי וראינו סרט. אני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על הסרט. המון מזל שזה לא נושא הביקורת!
בכל אופן, חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לקרוא כמה ספרים חדשים, אז החלפנו בינינו. היא נתנה לי את "אשתו של הנוסע בזמן", "קסם זדוני" ואת "אלנטריס" בתמורה ל "מלאך מכני", "סבריאל" ו"סאלי לוקהארט ומסתרי אבן האודם". עסקת חליפין נוראית. אני יודעת. יצאתי די מופסדת. מזל שהיום אנחנו נפגשות להחליף בחזרה!!!
בכל אופן, התיישבתי בשבת והתחלתי לקרוא. העלילה די פשוטה. מדובר על נערה בשם אשלין שחיה חיים נורמליים ורגילים לחלוטין, מלבד העובדה הזניחה שהיא מסוגלת לראות בני פיות - יצורים קסומים וזדוניים, שמצטיירים בכללי די נורא בעיני הקורא - והם הקיפו אותה כל חייה.
באיזה שהוא שלב בן פיות מסוים מתחיל לעקוב אחריה. ממש להיצמד אליה. בערך כמו המדבקות מחיר המעצבנות בסופרים שאתה מוריד ממוצר ונדבקות לך לאצבעות.
מסתבר שזה קינאן, מלך הקיץ, והוא מאוהב בה. מרגע זה כבר אין דרך חזרה. בחירה עומדת בפניה - להפוך לפיית קיץ או לעמוד במבחן ולנסות לגעת בשרביט של מלכת החורף בניסיון להפוך למלכת הקיץ שלו. דבר שעלול להפוך אותה לנערת חורף קפואה.
במה תבחר אשלין? מה יקרה לה לבסוף???
עם הקריאה החלו לצוף לי רעיונות לסוף. זה היה נשמע לי ספר די צפוי. ניחשתי את הסוף הקיטשי הטוב, שתמיד מופיע.
חלק מזה היה נכון. על החלק השני אפילו אני לא הייתי חושבת.

אחד הדברים שלא אהבתי בספר היו המילים, שממש לא עברו סינון בכתיבה לנוער. חוץ מהמילה "סקסי" שמופיעה שם לפחות 10 פעמים, וזה לא ספר כזה ארוך, יש עוד כל מיני קללות שאני עצמי לא מוכנה להשתמש בהן ושונאת שמשתמשים בהן בקרבתי.
בקיצור... אנג' - על מה בזבזת את הכסף שלך??

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'ן

ביקורות נוספות על "ההצהרה"

ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

ספר עתידני על חוקי עולם חדש. בעולם החדש יש אפשרות להורים לקחת תרופה לחיי נצח בתנאי שיצהירו שהם לא יביאו יותר ילדים לעולם.
ילדים שבכל זאת נולדו בניגוד לחוקים אלו נקראים ילדים אסורים ונכלאים במוסד מיוחד.
זוהי היא אנה בת 15 שנכלאת במוסד וחושבת על החופש.
הספר כתוב בצורה יפה.
הביקורת שלי נכתבת באמצע פלישה רוסית לאוקראינה. פוטין שלוקח את הזכות לחופש מאזרחי אוקראינה.
למרות שאני פחות מחובר לספרים עתידניים אני נותן 4 נקודות לספר לזכות החופש והתקווה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תברח
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

אז בספר הזה נתקלתי לראשונה בתור אחת מהביקורות של אריאל בת השלוש עשרה. חברה טובה מאוד, מצחיקה מאוד, כמו שאתם רואים, ונדיבה מאוד.
נפגשתי איתה בעקבות ההיכרות באתר שלוש פעמים. בפעם הראשונה בשבוע הספר. בשנייה היא באה לישון אצלי. ובשלישית הלכתי לישון אצלה.
אז ככה, שלא הולכים לבית של תולעת ספרים ויוצאים בידיים ריקות, כן? השאלה זה דבר טוב!!
אז אחד מהספרים היה "ההצהרה". מן הסתם.

אפתח ואומר שאני לא מבינה את האכזבה הסוחפת של רוב האנשים מפה. אני דווקא חושבת שיש כמה דברים ללמוד פה.
תחשבו על זה. הכל טמון בדרך חינוך. יש משפט שאומר שאין יותר קשה מלגבור על חינוך. וזה נכון בכל כך הרבה דרכים.
תחשבו על זה. מכניסים לבן אדם מחשבות לראש מהרגע שהוא נולד. אתם חושבים שזה לא משפיע? שזה לא משנה? שמהרגע שדוחסים לו את המחשבות לראש אפשר להוציא אותן בשניות?
אז יש לי משהו לחדש לכם.
שבן אדם נכנס לאשליה, כל חור וכל פגם בה מחזירים אותו למציאות, הוא נאבק כדי להישאר בתוך האשליה.
ככה נכון גם לגבי חינוך לא נכון. אנה נאבקה כדי להישאר עם האמת שלימדו אותה. מי שהיא באמת הייתה.
כן, היא שמה לב (לפחות לדעתי) שמשהו לא בסדר. אבל הכריחה את עצמה להישאר בתוך הקליפה ולא להאמין למה שפיטר אומר לה.
אני אתן לכם דוגמא: בימיי הביניים האמינו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ. כשניסו להוכיח אחרת... טוב.. הכנסייה לא הגיבה טוב מאוד, אבל זה שולי. הקטע הוא שאנשים ניסו להוכיח אחרת אף אחד לא באמת האמין להם. אמרו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ אז כך יהיה, לא?
אז זהו, שלא.
וזה נכון גם לגבי פיטר.
כן, הוא מרדן. כן, הוא לא מתנהג בצורה הכי חכמה, הכי טובה, הכי מדהימה למישהו בתוך משימה שהוא לקח לעצמו. אבל לימדו אותו ככה. החינוך שקיבל. בעצם - חוסר החינוך שקיבל. הצורה שבו התלכדו בו העצבים על האנשים החוקיים... פשוט תחשבו על זה.

לדעתי הספר הזה מעולה. ממש מעולה. אני אוהבת את הדמויות, הן מעוררות מצידי הזדהות. הרבה הזדהות.
העלילה מצוינת, והרעיון מרתק. הכתיבה (לדעתי, כן?) מעולה. הדמויות מדהימות, והספר הזה השפיע עליי, מאוד.
ספרים שמשפיעים על בן אדם הם הכי טובים. ועליי הוא השפיע, שוב.
מכל הספר עצמו, הכי אהבתי את הפתיחה. מוזר, לא?

אולי אין דבר כזה ספר טוב וספר לא טוב. אלא נקודת מבט של קורא. הרי תחשבו על זה - יש אנשים שאוהבים סיפורי פייסבוק, שזאת, לדעתי, חוץ מכמה יחידות גדולה (אולי) הרמה הכי מזעזעת של ספרות.
אולי כל מה שמשנה זה הקורא. אז הטעם שלי קבע שהוא אוהב את הספר הזה, והספר קיבל ארבע כוכבים.

היה מצמרר שאנשים מגיעים למסקנה שיש כאלה שמגיע להם לחיות וכאלו שלא. האפליה הגדולה בגלל שהם לא חוקיים בעיני אחרים - זה היה מזעזע.
טוב, אז אני חושבת שאני אסגור את הביקורת, אז ברשותכם...

קוראים לי אנה.
קוראים לי אנה ואני לא אמורה להיות כאן.
אני לא אמורה להיות קיימת. אבל אני כן קיימת.
זאת לא אשמתי שאני כאן. לא ביקשתי להיוולד.
אבל זה לא עוזר בכלל.
שנותנים את שרביט הכתיבה בידיים שידאגו לו טוב... אני מרוצה (:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

כשהייתי בכיתה א', יצאתי עם כל בית הספר לטיול בעיר בירתנו-ירושלים.
אז תחנת הביקור האחרונה שלנו לפני הטקס שהתקיים בגבעת התחמושת היה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי- הכותל המערבי.

קצת לפני שהגענו לשם המדריכה שלנו עצרה אותנו וחילקה לנו דפים. היא אמרה לנו לכתוב בדף מה שאנחנו מבקשים מהכותל או משהו כזה. אז השאלתי מאבא שלי עט (אחד ההורים היה אמור לבוא ואבא שלי בא כי אמא שלי לא טיפוס של טיולים וגם אבא שלי היה מאלו שאחראיים לטיולים בבית הספר שלי), הנחתי את הדף על רצפת האבן של הרחבה והתחלתי לכתוב את הבקשה שלי. כתבתי וכתבתי, פירטתי ופירטתי הפכתי את הדף כדי להמשיך לכתוב עד שכבר כולם סיימו לכתוב חוץ ממני והמדריכה אמרה לנו ללכת. אבא שלי אחז בידי והוביל אותי אחרי כולם בטור בעוד שאני מנסה לכתוב עוד קצת על הדף הקטן את הבקשה שלי. וכשהגענו לכותל וראיתי שעדין לא סיימתי לכתוב את הבקשה פשוט הבאתי לאבא שלי את העט, והלכתי אחרי הבנות לאזור שלנו. נדחקתי בין כמה נשים עד שהגעתי לאחת מאבני הכותל ותקעתי את הפתק שלי שם. התרחקתי משם במהירות עם תחושת פיספוס, כי בעצם לא סיימתי לכתוב את הבקשה שלי.
אגלה לכם מה רשמתי שם. ואני יודעת שאם אגלה זה לא יקרה אבל אני יודעת בכל אופן שזה לא יקרה. זו היתה בקשה של ילדה בכיתה א' שלא ידעה הרבה על המציאות והעולם, ילדה מלאה בפנטזיות, אני כבר לא הכי מאמינה בזה שזה יקרה כי זה לא הגיוני וגם רוב הסיכויים שהפתק שלי יצא מהחור הזה בין האבנים כי נו טוב, תקעתי את זה די ברישול. וזה מה שביקשתי, על בערך:
"אני מבקשת מבקשת מבקשת שאחיה חיי נצח. שלא אמות ואני לא ארגיש כאב שאחיה חיי נצח. ושאחיה חיי נצח אספיק לראות את כל העולם ואני רוצה גם שכל מי שאני אוהבת יחייה יחד איתי חיי נצח ואני רוצה לחיות חיי נצח כי אני פוחדת למות ויש מלא דברים לראות. שאחיה חיי נצח אז גם אראה עדין צעירה כמו עכשיו ואף אחד לא ישים לב שאני חיה חיי נצח וחיי נצח יהיו כיפיים ואראה איך הכל משתנה..."
וכך זה נכתב בערך כל הפתק.

ובטח הבנתם מכאן כמה דברים:
א. הייתי ילדה מאוד תמימה עם שגיאות ניסוח נוראיות. היו לי יותר מידי ו' בין המילים.
ב. רציתי לחיות חיי נצח; שלא אמות.
ג. מקושר לסעיף ב': אני פוחדת מהמוות.

וכן, בכנות, אני עדין אותה אני מאותו גיל בסעיף ג'. אני מאוד מפחדת מהמוות. מאוד. והייתי רוצה באמת לחיות חיי נצח אם זה היה אפשרי, אבל זה לא יקרה. העולם שלנו לא מלא ניסים כמו בספר הזה. או אולי לא ניסים, עוד שגיאת ניסוח. העולם בספר הזה מלא קטסרופה. כן, הספר הזה חיזק את טענתי שהתגבשה במהלך כמה שנים שהמשאלה שלי היתה מטופשת כי חיי נצח לא טובים. לא טובים לעולם ולאלו שיבואו לעולם אחרינו.


את הספר הזה רציתי המון זמן. עוד לפני שנרשמתי לאתר רציתי אותו וסרקתי כל חנות אפשרית בחיפוש אחרי הספר הזה. הוא נראה מהספרים האלה שהם בשבילך שיכול לצאת מזה סיפור אהבה מבטיח ביני לבין הספר (אל תצחקו עליי). אבל לא, בשום חנות אין אותו. ממש. ולאף חבר שלי לא היה את הספר. אז במשך אותה תקופה קראתי ספרים אחרים כמובן ואז נתקלתי בספר הזה יום אחד. ואחרי כמה תחנונים ואיומי אקדחים (סתם לא. או שאולי כן? פרצוף קרימינלי) על בעלימי הספר, הצלחתי לגנוב אותו/ להשאיל אותו.
וכשהתחלתי לקרוא אותו אחרי הספר שהייתי במהלך קריאתו, הבנתי לפתע שסיפור האהבה הזה לא יקרה. לא, לא ממש.


לספר הזה יש פונטנציאל אדיר. באמת. ואני מאלה שאוהבים ספרים עתידניים אז אולי זו לא דוגמה. אבל כמו רוב הסופרים בעידננו, הסופרת לא ביצעה את הספר נכון. כלומר, לא הצליחה לגרום לי להרגיש ממנו משהו מיוחד. ואפילו חיזוק ההשערה שלי על חיי המוות היה קלוש יחסית ואני לא קוראת לזה השפעה.
ג'ימה בחרה לעצמה נושא חזק לדבר עליו: האם חיי נצח זה טוב או רע?
וכמו שאמרתי, יש פוטנציאל.
אבל וכאן מגיעה האבל הגדול, היא עוסקת בנושא הזה בצורה שאני הודה בזה, קצת ילדותית מידי. היא לא נכנסה אל עומק הנושא בצורה חזקה יותר ולא סתם בשאלה, "זה טוב או רע?"
היא רק סיפרה את הסיפור בכלליות בלי התעמקות בשאלה הזו.

דבר נוסף הוא סיפור האהבה שהיא יצרה. בעיקר אלו שמשתתפים בו. פיטר שאמור להיות חזק, נראה לי ריק. אני יודעת שהוא מתנגד לתרופה הזו, הוא מרדן ושהוא רוצה לעזור אבל לא שמעתי ממנו הרבה עד שהם ברחו. וגם, לא הצלחתי לראות התקרבות. לא סיפרו לפרטי פרטים את סיפור האהבה שלהם ואיך הם מדברים ועל מה הם מדברים. הראו רק סצנות בודדות של זה ואז רק, "הם דיברו על כל מיני דברים." אבל מה זה הכל מיני? איך היא כבר התחילה לחבב אותו? על מה הם דיברו חוץ מזה שהם נטל? זה היה לי קשה.
וגם רק משהו על התקציר, האם אני היחידיה בעולם שכבר נמאס לה "מנער מיסתורי שמגיע ומשנה את ראיית עולמה?" לי זה ממש נמאס. אני מתחילה לגחך בשקט כל פעם שאומרים "הוא מיסתורי". וואו הוא מיסתורי! אנחנו לא יודעים עליו כלום! הוא יודע יותר והוא בטח ישנה אותה! בוא נמחה כף!
מה שכן, לפחות פיטר לא לובש שחורים כי אז כבר הייתי טורקת את הספר וזורקת אותו לעזאזל.

אבל, וכן, יש עוד אבל, נהניתי מהספר בשלב מסוים. עדין מה שאמרתי הפריע לי, מאוד הפריע לי, אך גם נהניתי מזה שלמען השינוי זה לא מסופר מגוף ראשון אלא שלישי ועובר מדמות לדמות. גברת פינסנט הרעה היתה הדבר הטוב ביותר בספר. כל נקודת מבט שלה היתה כמו ניחוח מרענן. וגם לנקודה אצל הסופרת, אנחנו שומעים לא רק את הצד של אלו שבעצם רע להם, הנטל, אלא גם על כאלה שהם מהצד השני וחיים חיים רגילים יחסית. אנחנו שומעים על אישה טובת לב (ושמה לא זכור לי כי קראתי לפני כמה זמן ושכחתי), על גברת פינסנט המרושעת כאמור ואת אנה. וכולם יוצרים יחד סיפור מכמה נקודות מבט מקסימות. באמת מקסימות. נהניתי מפיתוח העלילה (חוץ משלא מראים כמעט שיחות של פיטר ואנה כמו שאמרתי).
אבל מה עוד הפריע לי: הסוף. הסוף עצבן אותי. הוא היה ברור וקלישאתי מאוד. סליחה, אבל קלישאתי.
אבל אולי כל ההתרשמות הרעה שלי לגבי סיקור השאלה לא שלמה במיוחד כי מסתבר (לא ממש מסתבר, היה ברור בעצם) שזו טרילוגיה. וכן, זו "באמת" הפתעה. אז אם הספר הבא יתורגם, אולי אראה שיפור, אולי זו רק אני.
ואני אתן לספר ארבעה כוכבים כי הנקודות הטובות שציינתי באמת גרמו לי הנאה מסוימת.


ועכשיו שאני חוזרת לאחור, אולי פשוט הייתי צריכה לבקש איזו בובה או צעצוע או אפילו ספר במקום חיי נצח לא אפשריים ולא נחוצים. נו טוב, כבר הייתי שם עוד כמה פעמים כדי לבקש דברים אחרים, ואותם לא אגלה אף פעם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•snow fox
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

הפעמון צילצל ושיחרר אותנו להפסקה הגדולה.
אני מתחמקת ישר מהכיתה ורצה לספריה, אני לא יודעת איזה ספר לקחת הפעם לאיזה עולם אני אשאב הפעם אבל שהגעתי לספריה שאלתי את הספרנית שכבר מכירה אותי מספרים אחרים, שאלתי אותה אם יש איזה ספר שהיא ממליצה עליו, היא רק אמרה לי להסתכל במדור החדשים אולי יהיה שם משהו בשבילי הסתכלתי וראיתי את הספר הוא ממש קפץ לי לעין ואמר לי "תקראי אותי!" חזרתי לספריה למחרת והחזרתי את הספר לא כי הוא לא מצא חן בעניי אלא כי גמרתי אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אמברשי
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

לאחר הביקורות המשבחות על הספר,החלטתי שאני רוצה לנסות לקרוא אותו.הוא נשמע מאוד מעניין.
התחלתי לקרוא את הספר,כמה טוב לדעת שהספר עומד בציפיות,ואף יותר מכך.

הספר הוא מעניין,מרתק,מרגש(כל מה שצריכים בספר טוב),הספר שינה את המחשבה שלי על החיים.
אני מאוד אהבתי את הספר,התחברתי מאוד לדמויות(אפילו לדמויות הרעות).בלתי-נתפס שייתיחסו לילדים ככה,רק בגלל שהוריהם הפרו את ההצהרה.
מומלץ לקרוא את הספר,הוא ישנה את כל ההסתכלות שלכם על החיים.
(שאלה:יש לסיפור המשך?)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

נפתח בחידה: מה משותף לאוליבר טוויסט, שרה קרו, למטילדה סטמבל, ולאנה קובי גיבורת הספר הזה? את התשובה אתן בהמשך הסקירה הזאת, בינתיים תחשבו על זה קצת.

הספר "ההצהרה" הוא ספר נוער. לכן בהגדרתו הוא עוסק בבני נוער, מעלה לדיון שאלה גדולה, אך מציג אותה בצורה פשטנית למדי, וכערך מוסף מביא גם סיפור אהבה תמים, כראוי לבני נוער, וסוף טוב. יש באתר הזה כבר עשרות ביקורות והערכות של הספר הזה, כאלה שנכתבו בעיקר בידי בני נוער. חלק התלהבו מאוד, חלק לא כל כך. אבל הרוב עשו זאת בתמציתיות מרובה, מאוד. כמעט כלום מעבר ל"מהמם!!!" או לחילופין "משעמם".

אנה קובי חיה בעולם עתידני. לא עתיד רחוק כל כך, משהו במאה ה-22. העולם העתידני של אנה התברך ב"אכן החכמים" הקסומה ששאנשים מחפשים כבר אלפי שנים, והוא מצא את המתכון להכחיד את הסרטן, את האיידס, ואת המחלות הניווניות והסופניות באשר הן. בהתאם לזאת זכו האנשים בחיי נצח. כלומר עד כמה שאפשר לקרוא "נצח" למאתיים שנים לכל היותר (כי כאמור, לא מדובר בעתיד הרחוק עד מאוד). העולם העתידני הזה סובל ממשבר אנרגיה חמור, והגורם המובן מאליו הוא פיצוץ האוכלוסין. התושיה שגרמה לאנשים לפענח את הגנום האנושי ולמנוע מחלות ומוות, לא עמדה להם כדי למצוא מקורות אנרגיה חלופיים, ולכן הפתרון שמצאו הוא הגבלת ילודה. זו "ההצהרה" הנעלמה שמופיעה בשם הספר. מי שמקבל את תרופות חיי הנצח מצהיר שבתמורה לכך לא יביא ילדים לעולם.

הגבלות ילודה בכפיה קיימות גם בימינו. סין אוכפת הגבלה כזו. זה לא מקרה, והמשטר בסין הוא טוטליטרי. זאת משום שאין אפשרות לכפות הגבלת ילודה באמצעים שיעלו בקנה אחד עם משטר דמוקרטי-ליברלי. בעולם דמוקרטי וליברלי הקטנת הילודה נעשית באופן טבעי ומרצון, בלי צורך באמצעי כפיה למיניהם. כך שאפשר לראות שבד בבד עם עליית תוחלת החיים בעשרות השנים האחרונות, גם גיל ההולדה הממוצע עלה. כאילו אנשים אינם מרגישים צורך להמשכיות, לפני שעברו את השליש הראשון של אורך חייהם המשוער. העולם של "ההצהרה" רוצה לתת לקוראים יסוד להאמין שהוא אינו שונה מהדמוקרטיה המערבית הנפוצה היום, אבל הוא שונה מאוד. כוחות מיוחדים ממונים כדי לתפוס את הילדים הלא חוקיים (ואין שום מילה על ההריונות הלא חוקיים, אבל נניח לפרטים שוליים שכאלה ולא ניתן להם להטריד אותנו), ולאסוף אותם. במקרה הטוב אל בתי מחסה מיוחדים, שם הם מחונכים לעתיד של עבדות, ובמקרה הגרוע "להיפטר" מהם.

אנה היא ילדה לא חוקית, והיא חיה בבית מחסה שכזה. והנה פתרון החידה מההתחלה. כמו אוליבר טוויסט, כמו "הנסיכה הקטנה" שרה קרו, וכמו מטילדה המחוננת של רואלד דאל. אני לא יודעת למה אומללות, התעמרות, מזון מועט וגרוע, עבודת פרך, בגדים בלויים ומכוערים, הופכים להיות חומר קריאה מלהיב כל כך. אולי כי בעומק ליבם כל הילדים חשים שהם הכי מסכנים בעולם (עד שכמובן תבוא יד הקסם החיצונית ותהפוך אותם לבני מלכים, או עשירים, או מכובדים מאוד. ברור שהאומללות אינה לנצח). חלק גדול מהספר הוא תיאורים דיקנסיים כאלה. בסוף הם מסתיימים כמובן, ואנה מחולצת באורח פלא מהמצב האומלל שאליו נקלעה.

בגדול, זה ספר חביב. הוא כושל בפרטים הקטנים, ואינו מעניק דיון רציני לסוגיית החיים הארוכים עד מאוד או חיי הנצח, אבל בשביל זה הוא ספר נוער. סיפור האהבה המובטח נחמד, הסוף הטוב כבר גולש לסוגות ספרי הילדים, מרוב ארנבונים שהמחברת התאמצה להוציא מהכובע כדי לספק אותו. ולחובבי דיקנס - יש כאן אומללות והתעמרות בשפע. תהנו.

לפני 12 שנים•נצחיה
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

אוקיי.סוף סוף קראתי את הספר.אחרי המון חיפושים-
ואני ממש לא מצטערת.
ספר מדהים.עם נקודות מחשבה מעניינות.מזכיר קצת את הצד האחר של האי,אבל הרבה יותר יפה ממנו.
מומלץ לבני נוער בעיקר.
נהניתי ממנו מאוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלאן
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

וואו ספר מהמם, קראתי אותו כמה וכמה פעמים וכל פעם שקראתי אותו לא הפסקתי להיות המומה מהספר המיוחד הזה, אני יוכלה להישבע שזה אחד הספרים שכול נער\נערה, ואפילו אנשים מבוגרים נהנים לקרוא את זה! לדוגמא: נתתי ל 3 חברות שלי שבקושי קוראות ספר בשנה לקרוא את הספר... הם כול כך התלהבו מהספר שהם כמעט חטפו לי אותו.
דוגמא 2: נתתי לאמא שלי וחברה שלה לקרוא את הסיפור, אמא שלי קראה אותו עד 4 לפנות בוקר מרוב שהיא לא יכלה להפסיק, וחברה שלה גמרה אותו תוך חצי יום !!!
מדהים מה שספר יכול לעשות, פשוט אי אפשר לעזוב אותו אפילו לא לרגע ולהתנתק מהמתח שנישאר בכול פרק ופרק, בקיצור ספר שירדוף אותכם לעוד המון זמן גם אחרי שתגמרו לקרוא אותו...
אהה ולכול השואלים עם לספ יש המשך, אז כן, יש המשך רק שהוא עוד לא הגיע לישראל ומפורס כרגע רק באנגליה ובארצות אחרות, לספר ההמשך קוראים "ההתנגדות" ולכול מי שרוצה תירגמתי את ההקצרה של הספר שכתוב מאחור (רכשתי את הספר):
השנה היא 2140. הקרב נגד המחתרת הצליח ועכשיו אנשים יכולים לחיות לנצח. אבל לא כולם חושבים שחיים ארוכים הם דבר טוב וההתנגדות היא של המחתרת שממשיכה להילחם על חיים חדשים וצעירים. פיטר מוצא את עצמו מסתבך במאבק לא רק כנגד הרשויות, אלה גם כנגד משפחתו. המאבק הוא גם לבחון את עצמו על נאמנותו לאנה, הילדה שהוא אוהב, ועל כול מה שהוא האמין בו.
מקווה שהספר המשך נשמע טוב, ושבקרוב הוא יגיע לארץ!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

אני זוכרת את היום שבו קניתי את הספר, אימא שלי החליטה שהולכים לחנות ספרים יד שניה.
עם כל האהבה שלי לספרים, יש משהו באי סדר של החנות (לפחות החנות הספציפית שאני הייתי בה) בערמות יש ספרים יבשים ומצהיבים משנות הארבעים ובאבק שמצטבר שם שלא עושה לי טוב.
אז מפה לשם, הגעתי לספר הזה.
לא התלהבתי, הוא נראה משעמם ומוזר קצת, החלטתי לקחת אותו בגלל השבחים שהיו עליו (אוי....אני מושפעת) ובגלל שידעתי שזה כנראה הדבר הכי טוב שאני אמצא בחנות ספרים יד שנייה.
אני צריכה לשנות את דעתי על חנויות ספרים יד שניה, ומהר.

אנה חיה בעולם שבו אנשים חיים לנצח, ואסור להם להביא ילדים, אבל לפעמים יש אנשים שמפרים את החוק ומביאים ילדים לעולם, הם נקראים 'ילדי נטל' ומוחזקים בפנימיות לילדי נטל. ואין להם זכויות כמו לכל ה'חוקיים'. וילדי נטל הופכים בסוף לעוזרי בית או משהו כזה.

חוסר הצדק בספר הזה גרם לי לרצות לצעוק על הדמויות בספר שזה לא בסדר. קצת קשה להאמין שאנשים מסוגלים לזה.

הרעיון אדיר, הסופרת לקחה את כל הקטע של העולם עתידני למקום קצת יותר כואב ומצמרר, וזה בהחלט עושה את העבודה

הכתיבה הייתה נחמדה מאוד, אהבתי את זה שחלק מסופר מהיומן של אנה וחלק מסופר מגוף שלישי.

דמויות:

אנה: אנה היא דמות ילדותית ונורא תמימה, לפחות בהתחלה, אבל אהבתי את אנה, אני לא חושבת שאהבתי את אנה בגלל האופי שלה אפשר להגיד שאפילו שנאתי את האופי שלה, אני חושבת שאהבתי אותה כי היא הייתה דמות עמוקה. היא הייתה אנושית מכל הבחינות וזו אחת התכונות שאהבתי בה

פיטר: חיבבתי אותו, כי היה לו הרבה אומץ וכי הוא הצליח בסוף לשכנע את אנה להצטרף אליו

שילה: הסיפור של שילה נורא עצוב, היא חוקית שזרקו אותה למוסד לנטל והמנהלת לא מחזירה אותה, נורא אהבתי את שילה, היא הייתה דמות קשוחה, יותר מאנה, והייתי רוצה לשמוע עוד עליה והצטערתי ש אזהרת ספויילר אנה נטשה אותה במוסד וברחה בלעדיה סוף ספויילר

גברת פינסנט: לא ציפיתי למה שקרה לה בסוף, אבל היא הייתה בן-אדם נורא, לגמרי חסרת לב ושנאתי אותה

קצת עיצבן אותי שתקעו את הרומנטיקה בלב כל הסיפור, זה נראה ממש לא קשור ונורא מאולץ, סופרים לא מבינים שבשביל שספר יהיה טוב הוא לא צריך רומנטיקה, ושהם צריכים לקחת את הסיכון ולכתוב ספר בלי רומנטיקה

אהבתי את הסוף, האמת שאפילו הזלתי דמעה שם........
אבל אהבתי את זה שזה נגמר בשביל אנה, אבל לא בשביל כל השאר, שעדיין יש מה לעשות.

ולסיכום, אהבתי את ההצהרה, זה ספר מעניין ונוגע ללב הדמויות עמוקות והמסר מועבר בצורה ברורה, מומלץ



נ.ב זו טרילוגיה, לספר שני קוראים באנגלית The Resistance ולשלישי .The Legacyחבל שלא תרגמו אותם עד עכשיו

לפני 11 שנים•
★★★★★
•SHIRA
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ההצהרה

ההצהרה

מאת ג'מה מלי

הביקורת של ג'ן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ג'ן
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“"...אני יודעת שאנחנו צריכים לחיות כל רגע ורגע עד תומו כי לא נהיה כאן לנצח, ובכל מקרה לא הייתי רוצה ב”

16/59
ביקורות על ההצהרה
הבאה
קסת הדיו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר מעולה, מותח, זורם ומעורר מחשבה בדיוק במקומות הנכונים. שווה קריאה בהחלט, נקרא יחסית במהירות ובכיף”