הביקורת נכתבה ביום שבת, 30 ביוני, 2012
ע"י נגיד שאני יודעת לכתוב
ע"י נגיד שאני יודעת לכתוב
קראתי את כל סדרת "הארי פוטר" והיו הרבה מאוד פעמים שהגעתי לספרייה והלכתי למדף של הספרים שלו, שאלו אותי הרבה פעמים אם קראתי את כל סדרת הספרים והייתי עונה 'כן' בגאווה. כי אני גאה בזה.
הארי פוטר הוא... לא יודעת איך להגדיר אותו? גיבור? הוא לא גיבור. אם כל הכבוד כמה שהוא מוכן להקריב את הדברים החשובים לו - לפי דעתי הוא טיפש מאוד. הוא חושד בכולם והוא תמיד טועה.
אם הייתם צריכים לשאול אותי איזה ספר הכי אהבתי ללא ספק אני אגיד לכם שאת השני. כאילו, היי, אנחנו סוף סוף מגלים את חדר הסודות והארי... הארי סוף סוף מבין שוולדמורט הוא טום רידל. באמת, קראתי הרבה פאנפיקים על הארי פוטר. וכל פעם נהנית מחדש. משום מה קשה לי לשכוח את הוגוורסט - את סנייפ (שהוא ד"א הדמות הכי אהובה עליי ואחריו רון) את דמבלדור, את האגריד... את כולם. אם קראתם אותו מתחת לגיל 11 זכיתם! אני קראתי אותו כשהייתי בת 10 והמכתב לא הגיע ביום הולדתי ה11!
כלומר, הייתי בטוחה שאני קוסמת ושאני אפגוש את הארי. אבל היום הבנתי שהארי פוטר לא באמת קיים. למרות שהארי פוטר בעצם פתח את הילדות שלי.
אני זוכרת שהיה את הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" ולמחרת כבר הייתי בספרייה קוראת בשקיקה את המילים המודפסות על הדפים של אבן החכמים.
רולינג יצרה עולם. פאקינג עולם שלם. ואני? אני יכולה לחלום על להיות חלק מהעולם הזה. והארי פוטר תמיד יהיה לנצח הספר הראשון שלי. D:
8 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של נגיד שאני יודעת לכתוב
» ביקורות נוספות על הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7
» ביקורות נוספות על הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
