ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 ביוני, 2012
ע"י אופיר
ע"י אופיר
~אזהרה! ספויילרים~
אין מילים בפי לתאר את האהבה הגדולה והעצומה שלי לסדרה הזאת.
ליוויתי את הארי בן ה-11 כל הדרך: בלימודיו בהוגוורטס-בית ספר לקוסמים ומכשפות צעירים, דרך שמחות, ריבים וגם סתם הנאות עם רון והרמיוני, חבריו, ועד למפגשים לא מאוד נעימים עם לורד וולדמורט.
עכשיו, כל השלישייה הזו- שאני עוד זוכרת מרכבת האקספרס הראשונה להוגוורטס- גדלה לי מול העיניים: הארי הוא כבר "למוד קרבות" עם וולדמורט, אמיץ, אבירי ונאמן; רון ,שמיתן קצת את חוסר הטקט שלו, אבל עדיין קצת "נגרר" אחרי חבריו הדומיננטיים; והרמיוני- שהפכה מילדה קטנה עם קול מנדנד ו"חכמולוגית" לבחורה יפה, חכמה ומקסימה.
הספר הזה, (שהוא גם האחרון בסדרה) סוגר הרבה מעגלים, גם בהתפתחות האופי של הדמויות.
אני חושבת שהשינוי הכי גדול היה של רון וויזלי, חברו הטוב של הארי ושל הרמיוני.
לאורך כל הסדרה, רון היה בעיני מישהו ג'ינג'י חמוד, נוטה להתקפי רגזנות ולגרגרנות, אבל לא מישהו גיבור או דומיננטי במיוחד (בעיקר בצילם של הארי והרמיוני).
רק בספר השביעי התחלתי לראות שינוי אמיתי.
אני חושבת ש"נקודת המפנה" -מה שגרם לרון להתחשל ולבנות את אופיו, היא עזיבתו את הארי והרמיוני, אחרי שההורקרוקס גרם לו לכך, ותפיסתו בידי החטפנים. רון ראה את
את התוצאות של אדם ש"נגרר" אחרי משהו\מישהו, והבין שהן יכולות להיות גם שליליות מאוד. לכן, לדעתי, הוא החליט לחזק ולחשל את אופיו, והוא נהייה יותר עצמאי ובעל דעה לאחר שחזר.
הביטוי הגדול ביותר של התמורה שחלה ברון הופגן בקרב על הוגוורטס, כאשר רון אומר להארי שצריך לפנות גם את גמדוני הבית מבית הספר כדי שהם לא ייפגעו. בתמורה לתמורה, הרמיוני קופצת על רון ומנשקת אותו. רון הוכיח כאן שהוא אכפתי ומתחשב, גם בחלשים; וזה עשה אותו ראוי להרמיוני.
בנוסף, הספר הזה עורר בי התרגשות כ"כ גדולה: ממש בכיתי משמחה כשהארי ניצח את וולדמורט, ובכך הפסיק את הסבל הענק ששרר בעולם הקוסמים.
עוד יותר בכיתי בסוף, הפעם מעצב: לקח לי זמן להבין שזהו, אין יותר הארי פוטר!
הארי גדל והתחתן עם גי'ני, אהובת נעוריו ואחותו של רון, שהתחתן עם הרמיוני.
בסוף הספר, הם מלווים את ילדיהם לרציף 9 ושלושה רבעים ומשם- לרכבת האקספרס להוגוורטס.
הייתי מאוד רוצה לדעת מה קרה בהוגוורטס עם רוז וויזלי ואלבוס סוורוס פוטר!
אם הם היו אמיתיים, הייתי ניגשת אליהם, לוחצת להם את היד ואומרת (בדיוק כמו חברי הילדות של ההורים שלי, כשאני פוגשת אותם): "הו , אני הכרתי את ההורים שלכם, מאז שהם היו ממש צעירים! כן כן, אני זוכרת אותם- הם היו כ"כ מקסימים..!" ;]
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אופיר
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
שרוני-
דבר ראשון- מאוד מאןד כדאי לך לקרוא את הסדרה. אף פעם לא מאוחר מדי... :)
דבר שני- אם רולינג תעשה זאת היא תעשה הרבה מאוד אנשים למאושרים! ;) |
|
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני לא קראתי את הספרים אבל ראיתי את הסרטים ואחותי קראה כמה מהספרים בסדרה(אולי את כולם)
ואני ממש מסכימה איתך בקשר לרון.
מילד תלותי, ניגרר והקיק סייד בחבורה הוא נהפך לבחור עם יותר דעתן, קצת יותר חכם, מוכשר ובולט לטובה. אני חושבת שגם הרמיוני עברה שינוי גדול. כמו שאמרת, מילדה חכמולוגית וקצת מרגיזה(ואפילו מתנשאת) היא הפכה ליפהפיה, חברה טובה יותר(לדעתי)ובכלל למקסימה יותר. ד"א-אחותי אמרה שהיא קראה איפהשהו שרולינג חשבה לכתוב ספר המשך להארי פוטר, על הילדים של הארי+ג'יני ורון_+הרמיוני. ואולי גם ספר על ההורים של הארי. |
|
|
אופיר
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
צודקת, הוספתי :)
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
מקסים. אהבתי.
רק כדאי להוסיף בהתחלה אזהרת ספויילרים.
|
|
|
אריאל
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מהימה!(:
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
