ביקורת ספרותית על הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

*תקראי כבר את ספר הזה Angel!*
לא רוצה!
*תקשיבי, זה בסדר, שום דבר לא יפגע לך בהערצת פרסי ג'קסון שלך...*
לא! ומה אם הוא יהיה גרוע? פרסי הוא לא הדמות הראשית! איך אוכל לחיות עם זה?
*ששש... לקחת את הזריקות שלך היום?*
כן..
*ואת הכדורים?*
כן
*שקרנית...*
לא נכון!
*תני לי לבדוק!*
לא רוצה!
*הנה, לא לקחת את כולם!*
אבל את אני, את אמורה לעמוד לצידי *קול בכי קול יבבה*
*די לכי לקרא...*
למה אני מדברת איתך בכלל?
*תקראי!*
טוב.

קראתי. קראתי. קראתי. הופ! נגמר הספר.
וואו, וואו, וואו וואו. אוקיי. איך להגיב על ספר כזה? אוקיי אוקיי, תתארגני *נשימה נשיפב* נתחיל מהעלילה נלך לדמויות נתפרע עם הכתיבה ונסכם. טייב? (טוב בערבית, תלמידה מתמידה שכמותי)

עלילה. אוקיי, יש את ג'ייסון החמדמד ואת פייפר ואת ליאו שלושה חצויים שנשלחים להציל את האלה הבלתי נסבלת הרה\יונו. אבל מה אני מקשקשת? בואו נתחיל מההתחלה.
ג'ייסון מתעורר באוטבוס של בית ספר ליד נערה יפהפיה שטוענת שהיא החברה שלו ונער שודני והומוריסטי שטוען שהוא חברו הטוב ביותר. ג'ייסון עצמו לא זוכר דבר מעברו, ובעברו אני מתכוונת לא זוכר איך הוא הגיע לאוטבוס ומי לעזעזל האנשים שיושבים לידו, אבל כאשר מפלצות תוקפות אותם, האסימון נופל ויש בזה משהו מוכר.
עלילה מרתקת ביותר. אולי לא הכי מקורית אבל עדין מעולה. אהבתי מאוד את ליאו, הוא היה כל כך נצחיק (פירוט בקטגוריית דמויות). פייפר הייתה דמות לא צפויה, בת אפרודיטה שלא מתעניינת במה שהיא לובשת? אין מצב, אבל מה שהפך אותה למיוחדת לא היה העובדה שהיא הייתה שונה משאר חבריה לביתן, אלא האישיות המקסימה שלה. ויש את ג'ייסון, הו ג'ייסון. אני יודעת שיש כאלו שאמרו שהוא מושלם מדי וחתיך מדי וזה, אבל תתעוררו כי הוא ממש לא מושלם, הוא זועף רב הזמן, מנסה להפגין ביטחון ומפחד. אז כל מי שאמר שהוא ה-"גיבור המושלם" שלא יופתע עם הוא יקום יום אחד וימצא מקל גולף בגולגולת שלו! מוחעחעחעח! (אני סתם צוחקת! (לא היא לא!) תסתמי! מי הרשה לך להיכנס לסוגריים שלי? ! (שוש, תשמעי מוזיקה של ריטה!) אוקיי).
אבל סטינו מהעלילה.
עלילה די צפויה, כפי שאמרתי קודם. אבל עדין גאונית. מסתבר שזאוס\יופיטר מסר את חייו של ג'ייסון להרה אחרי שנולד. הוא רצה לפייס אותה כי *ספויילר: גם ג'ייסון וגם תאליה נולדו לאותה אמא, רק שתאליה נולדה לזאוס, ההתגשמות היוונית של זאוס וג'ייסון נולד ליופיטר, ההתגשמות הרומית של זאוס, סוף ספויילר* תודו שזה גאוני. אז הרה לקחה את ג'ייסון יקירנו ותקעה אותו במחנה החצויים הרומי, שם הוא נהייה מנהיג המחנה, כאשר הזמן מגיע, היא מחליפה בינו לבין פרסי, פרסי מתעורר ומוצא את עצמו במחנה החצויים הרומי, וג'ייסון במחנה היווני, ששניהם לא זוכרים דבר מעברם (וכבר הסברנו מה זה עברם).
אז עלילה חמודה ומרתקת שהיה כיף לקרא, והתנצלותי על הביקורת המבולגנת שלי היום.

דמויות.
ג'ייסון : דמות ממש חמודה, כפי שאמרתי קודם, לא מושלם, יש לו את הבעיות שלו. אני חושבת שדי הסברתי עליו בפירוט למעלה בעלילה אז נמשיך.
פייפר : דמות מקסימה. היא גדלה אצל אבא עשיר אבל למרות זאת העדיפה תמיד לגזור לעצמה את השיער, ללבוש בגדים מכוערים וישנים ולדאוג שיסלקו אותה מכל בית ספר פרטי אפשרי, רק כדי שתוכל לחזור לאביה, כוכב הקולנוע. אולי נשמע קיצ'י אבל רירדן פשוט גורם לזה להראות טוב. יחי רירדן! הבא נסגוד לו!
ליאו : דמות האהובה עלי. מצחיק וחמוד ונחמד. הוא מקנא בג'ייסון שהוא מקבל את צומת הלב ודי מבואס מהחיים. הכתיבה של רירדן נורא מצחיקה. הדמות הכי טובה בספר...
דרו : שחצנית, דוחה יהירה ומביתן אפרודיטה. המדריכה המרושעת שמתנכלת לכל החניכים של אפרודיטה. מלכלכת על סילינה (פרסי ג'קסון, אם לא קראתם, בושו לכם!) יורדת על כולם ודלוקה על ג'ייסון.

הכתיבה
אין על הכתיבה של רירדן, כולם יודעים את זה... מצחיקה שנונה וסוחפת. לא נראה לי שיש הרבה מה להוסיף עליה שלא אמרו כבר.

לסיכום מסוכם בהחלט,
ספר מעולה. (וואו, לא יכולת לכתוב את זה ולחסוך מכולנו את השיעמום? את פוגעת בי! ואני לא אוהבת את זה!)

להתראות בינתיים.... (מסתורית)

» ביקורות נוספות של Angel
» ביקורות נוספות על הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1