ביקורת ספרותית על כריש זיכרון מאת סטיבן הול
ספר טוב

---

לא הבנתי. זו היתה המחשבה הראשונה שלי כאשר סיימתי את הספר. ואז בדרכי הביתה מהספסל התורן הבנתי. או אני חושב שהבנתי.
הזכרון הוא דבר מדהים. העובדה שאינו אבסולוטי, שהוא יכול לבגוד בנו או לשמש נגדנו,שהוא מגדיר מי אנחנו וגם מי נהיה הציתה את דמיונם של הרבה סופרים וכותבים
בספרות ובסרטים. מגייסון בורן לממנטו מבית הבובות עד ל50 הדייטים של דרו בארימור ולשמש הנצחית בראש צלול המצויין ועוד.
המציאות היא יותר אפורה ואכזרית ולצפות באדם שזכרונו ואישיותו נאכלים ממנו לאט לאט הוא דבר נורא.
כריש הזיכרון מנסה לתקוף את אובדן הזיכרון ושימור העצמי מכיוון חדש ויחודי. אם תרצו שמש נצחית בגרסא האפלה יותר.
בהמלצת הספר כתוב שהוא מטריקס פוגש את מלתעות פוגש את צופן דה וינצי. לי זה היה יותר מורקמי ( עם ציטוט בספר והרעיון שמאחורי הוילון יש עולם אחר ) פוגש את הרלן קובן פוגש את הזקן והים\מובי דיק . וזה לא מפגש חלק. הספר כאילו כתוב בשלושה חלקים :
הראשון מניח את יסודות העולם והאמונה של הספר – מיוחד אך גם מבלבל ולעיתים מתיש.
השני כתוב כספר מתח לכל דבר – יש את המוטיבים העל טבעיים הייחודיים לספר, אבל התשתית היא ספר מתח לכל דבר.
השלישי: הטבע האדם הקטן והאמונה.
יש בספר סצינה שמועברת כמעט ללא מילים שכאשר קוראים\רואים אותה חשבתי מה לעזא..... וכשהיא הסתיימה שמתי לב שעצרתי את הנשימה וממש חוויתי את המתואר מבלי משים . רק על זה מגיע לסופר מחיאות כפיים בעמידה.
דבר נוסף שאהבתי בספר זה התיחסו לזכרון של אדם שאינו יותר: המספר מתאר שהזכרון שיש בידו אינו שלם כיוון שלאט לאט זוכרים את הדברים הטובים או אלו שרוצים לזכור או איך שאנו בוחרים לזכור אבל האדם שאבד היה יותר מזה - היה בו קטנוניות ורוע וטוב ושלומיאליות ועוד ואי אפשר לשמרו\לזכרו במאה אחוז כפי שהיה.
מישהו יכול להסביר מה מוזר בשם איאן לחתול?
הרעיון הוא טוב אבל מעט חלש בביצוע. מבלי לראות את הגרסא המקורית באנגלית אני יכול להגיד שהתרגום היה טוב ולקח בחשבון את משחקי המילים אבל יתכן שהספר היה מרגיש יותר טוב אם הייתי קורא אותו באנגלית שכן הוא משחק עם השפה .
ספר כזה צריך להפיל מהרגליים והוא לא.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על כריש זיכרון