ביקורת ספרותית על כריש זיכרון מאת סטיבן הול
ספר מעולה

---

איך מתחילים בכלל לכתוב על ספר שכזה?
אוקי. כולנו מסכימים שכוחו של הסיפור נמצא בדמיון.
כבר נאמר שסופר טוב הוא לא זה שיודע מה לכתוב, אלא זה שיודע מה למחוק. מה אפשר להשאיר לדמיונו של הקורא.
כשאתה קורא את המשפט :"הם ישבו מסביב לשולחן העץ העתיק, אור השמש השוקעת צבע את החדר בכתום עז", מיד עולות בראשך תמונות. חלק נובע ישירות מהתיאור וחלק מגיע מדמיונך האישי, ממה שאתה תופס כ"שולחן", "עתיק", או אפילו "כתום".

הספר המדובר, בעברית - "כריש זכרון", לוקח את זה צעד אחד קדימה.
לא רק הדימויים, אלא עצם העלילה - נתון לגמרי לצורה שבה אתה בוחר לפרש חלקים מהסיפור. למה שאתה בוחר להאמין.

כל אחד חווה את הספר בצורה אחרת, יש כאלה שיחוו אותו כסיפור פנטזיה מלא תקווה, יש כאלו שליבם ייקרע לשניים מצער.
אז נכון, לא סיפרתי לך כמעט דבר על הספר - כי בינינו, על הדברים השגרתיים אין מה להרחיב - העלילה בנויה היטב, הסיפור קולח, הדמויות אמינות ובעלות עומק.
אבל כל זה לא באמת משנה, זה מה שהופך ספר לספר טוב, אבל פה יש לך צאנס לקרוא משהו אחר, ספר מיוחד. ספר מסוג שלא נתקלת בו עדיין. לא תנסה?

ומילה קטנה לסיום - א. התרגום בעברית לא רע, אז אם אנגלית לא עושה לכם את זה, אפשר גם בעברית.
וב. אל תתנו להתחלה לבלבל אותכם, זה ספר ערמומי. הוא לא תוקף מיד, אלא נותן לכם להירגע ולהרגיש בנוח בזמן שהוא סוגר עליכם לאט לאט...

» ביקורות נוספות של ליאורר
» ביקורות נוספות על כריש זיכרון