על הספר שפת הנביאים מאת: רוברט סנט ג'והן

ספר נדיר, ספר שכובש אותך מסקרן מותח ומהנה. אך אין ספק שגדולתו של הספר כשהוא גם מצליח לגעת בך רגשית, זה ספר שגורם לך לחשוב ולשאול שאלות , שמלמד , שמחדש ואפילו מעורר התנגדויות או כעסים, זה ספר כזה שנשאר איתך במחשבה עוד זמן לאחר שכבר סיימת לקרוא אותו.
וזה מה שקרה לי עם הספר "שפת הנביאים" שהיה עבורי הפתעה בלתי צפויה. כתב אותו רוברט סנט ג'והן סופר אמריקאי לא יהודי שביקר בישראל בשנת 1948 ממש בתקופת מאורעות הדמים שהתרחשו בארץ. הוא ביקש להבין מהו הסוד הגורם ליהודים הבאים משבעים ארצות שונות להתלכד לאומה אחת? והוא הגיע למסקנה "כי פרט לתשוקה בוערת למולדת משלהם הייתה לשונם המשותפת הגורם המאחד הגדול שבמזגם". הוא הבין שלשפה העברית היה כוח מכריע בבנינה של האומה וזה הדבר אשר דחף אותו לחקור לשאול ולדעת ממקורות ראשונים על האיש אליעזר בן יהודה - מחייה השפה העברית.

ועל כך מדובר בספר "שפת הנביאים" . הספר כתוב בשפה עממית פשוטה וקולחת אין בו תיאורי רגשות, או הבעת דעה או בקורת. מדובר בעובדות שמספרות את קורות חייו של אליעזר בן יהודה איש אחד בעל חזון נבואי והוא גאולת עם ישראל, ארץ ישראל והשפה העברית.
בספר יש המון התרחשויות ומאורעות שונים בתקופה סוערת בחיי עמנו לטוב או לרע. אבל דווקא גודש הפעילות הבלתי פוסקת שלו יום ולילה . שטף המעשים בתנאים קשים ומסוכנים המועברים לקורא באובייקטיביות הם שגורמים לתדהמה והתפעלות מהדמות השיגעונית מהפכנית של אב"י
שעולה מתוך ההתרחשויות הרבות שבספר.

אכן הספר שהשאיר בי רושם עצום לגבי דמותו המופלאה של אליעזר בן יהודה

הוא נולד כאליעזר פרלמן בשנת 1858 בעיירה לושקי שבליטא בבית יהודי חרדי קשה יום, ילד קטן ורזה שלמד בחדר כמו כל הילדים שבעיירה. עקב בעיות כלכליות אמו האלמנה שולחת אותו הרחק אל דודו העשיר ללמוד בישיבה הגדולה ושם בדרך מקרה הוא פוגש איזה חבר שמשכנע אותו ללמוד דווקא אצל הרב יוסף בלוקר אשר מצד אחד לימד אותו תורה , אך מצד שני חשף את הנער לקריאה בספר "תועבה" שנקרא "רובינזון קרוזו" אוי ואבוי לפתע הנער התמים עם הפיאות הבהירות והלבוש המסורתי קורא בסקרנות ובהתלהבות רבה ספר הכתוב כולו שומו שמיים בעברית! מדובר בנקודת מפנה במחשבותיו. זה היה המקום וזה הספר שהדליקו בלבו של הנער את הניצוץ הראשוני לאהבת השפה העברית.
הדוד שנחרד מהכפירה הנוראית ממהר לשלוח את הנער חזרה לאמו. אך אליעזר הקטן נמלט והוא עייף ,רעב , ורועד מקור הישר אל בית כנסת הקרוב וכמו באגדות והנה בבוקר מוצא אותו שלמה יונאס ישן רועד מקור על ספסל שמחוץ לבית הכנסת , וכמו באגדות הנער מוצא חן בעיניו והוא מזמין את אליעזר כבן בית נוסף למשפחתו ופורס עליו את חסותו ואת אהבתו . בבית הזה של שלמה יונאס קורה המפנה ששינה את חייו לדרך שאין ממנה חזרה .
הנער החרדי קיצוני מגודל הפיאות מגלה בבית זה עולם אחר שממלא את רוחו ונפשו בשאיפות אחרות. הוא מתחיל בחשק רב ללמוד שם צרפתית, גרמנית ורוסית והכל בעזרתה של דבורה בתו של יונאס שמתאהבת בנער הצעיר ממנה ומלמדת אותו על עולם פלאות שהוא לא ידע . הוא מתחיל לקרוא בשקיקה ספרים הוא מכיר דברים חדשים ושונים מכל שידע ומנקודה זו רבותי הכל היסטוריה.

קשה שלא להתפעל מה כבר כותב עלם צעיר לבחורה לאחר שהוא עוזב את הבית כדי להמשיך בלימודיו (ציטוט ממכתבו לדבורה)

"מטרתי הראשונה היא להשיג רמה כלשהי שתאפשר לי לבוא במגע עם האישים היהודיים הגדולים בני זמננו כדי לעניינם בתוכנית לשיקומו של העם היהודי על אדמת אבותיו . חפץ אני ללמוד את תולדות עמנו ככל אשר אוכל. מקווה אני למצוא הכל באוניברסיטה המכונה סורבון." פשוט לא יאומן שכזו היא שאיפתו של עלם צעיר !!

והחיים כסטודנט ממש לא קלים הוא לומד באוניברסיטאות שונות ונחשב כעילוי .
הוא מצליח להתבלט ולקבל מילגות. שולח מאמרים לעיתונים והכל בנושא אחד
ויחיד "עם ישראל" וחותם בשמו החדש שבחר לעצמו בן יהודה אליעזר.

הוא מתגורר בעליית גג של בית יש בפריס, בלי כסף וללא כל אפשרות להתחמם. הוא אכל בקושי איזו ארוחה אחת ביום ואף היא דלה
ובריאותו נפגעה קשות. הוא חלה בשחפת מחלה שתלווה אותו מאז עוד סוף ימיו.
"רעיונותיו המהפכניים של אב"י לא היו מקובלים באותם ימים, וחלקם הגדירו אותו כקנאי ופנטיקן. ובחברה האינטלקטואלית של פריז בה הסתובב חלקם גם התנגדו ולעגו לרעיונותיו,
אליעזר נחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל, בחינת ''נאה דורש ונאה מקיים''.
הוא מציע נישואין לדבורה , שלמרות התנגדות הוריה, היא עדיין מאוהבת בו והם מחליטים להתחתן ולעלות לארץ ישראל בשנת 1881 כשהוא בן 22 .
הם מגיעים ליפו ומשם לירושלים שמתגלה כעיר מוזנחת ומלוכלכת , תושביה יהודים ברובם דתיים פאנטים עניים מרודים , היהודים האשכנזים לומדי תורה ועניים , לא עובדים ולא מתפרנסים אלא חיים בדוחק מכספי החלוקה. העיר ואנשיה מתאכזרים לבן יהודה ודבורה.
אני מתרגשת לקרוא בספר פירוט רב את התלאות שהזוג הצעיר הזה עובר
ואני יודעת שכל המסופר בספר הוא אכן אמת לאמיתה!!.

אליעזר מחליט באופן חד-משמעי שבביתו בני המשפחה ידברו אך ורק עברית !!
אבל העברית במציאות עדיין שפה של בית הכנסת שפה עתיקה מאוד ומליצית , אבל הוא שואף שכל היהודים יוכלו לדבר רק בעברית!!
כדי שיוכלו להיות לעם חופשי בארצו. ולכן צריך להחיות את השפה ולגרום לה להיות קלה ופשוטה שתהיה יומיומית ועממית . הוא משקיע את כל גופו ונפשו, הוא עובד יומם ולילה כדי לחדש מילים שלא נמצאות בשפה, הוא מתווכח עם הוגי דעות ידועים בעולם וסופרים ורבנים שמתנגדים לו, אך הוא לא מוותר ממשיך לחקור מקורות למילים בודק אותם בספרים ומשווה ורושם אותם על אלפי פתקים.

פשוט לקרוא ולא להאמין איך האיש בגופו הדל והחולה ממוקד חדור מטרה יוצא בעט ונייר להלחם לחיים או מוות בעניין החייאת השפה העברית.

הספר לא מדבר על רגשות אלא מתמקד אך ורק ביצירה ובעשייה הבלתי מתפשרת של בן יהודה שמטרתה היא אחת תחייתו של עם ישראל בארץ ישראל והחייאת השפה העברית שתלכד אותו לעם אחד! כאמרתו: שבלעדי תחיית הלשון הלאומית, גם תחיית הארץ לא תהיה.

ומעתה השפה העברית היא השולטת בחיי שניהם . בנם הבכור איתמר נועד להיות 'הילד העברי הראשון' מדובר במעשה מסוכן ולא פשוט לדבר עברית בירושלים של אז בין אותם יהודים פאנטיים בעלי דעות דתיות קיצוניות שראו בדיבור בשפה העברית כפירה וחילול שפת הקודש!!

הם נידו את כל בני המשפחה והטילו עלייהם חרם ולא רצו להתקרב למשפחת
בן יהודה . ברור היה לכל יושבי הקרנות בירושלים העתיקה, כי הנולד הראשון לבית אב"י הוא בודאי מן יצור כלאיים משונה בעל מום מלידה .

אני מרותקת לספר , הרגשתי כאילו מדברים על המשפחה שלי, כאילו השפה העברית עצמה הפכה להיות איזו ישות חיה בדמותו של אליעזר בן יהודה והיא הנלחמת על זכותה לחיות כי אחרת איך אפשר לקלוט ולהבין כמה סבל וחיי עוני ומחלות יכולים האיש ומשפחתו עוד לעבור למען הרעיון המהפכני.

בן יהודה טיפח בעיתונו "הצבי" את רעיון ההתיישבות והעבודה העברית הוא כתב מאמרים חוצבי לב ואמיצים כנגד כספי "החלוקה " שהיו עד אז טאבו! דבר שעורר עליו אויבים רבים בירושלים וביחוד את זעמם של החרדים שכעסו והלשינו עליו לשלטונות התורכיים ויצאו נגדו בעלילה זדונית בהאשמה שהוא מעודד בעיתונו למרד נגד השלטון הטורקי. על זאת הוא נשפט הוא נכלא וישב בבית הסוהר כשנה עד שהצליחו כמה ידידים לאסוף כסף לשחרורו.

גודש המאורעות והמעשים של אליעזר בן יהודה הכתובים בספר "שפת הנביאים" מעורר בנו יראת כבוד ורוממות כלפי האיש.

וטרגדיות נופלות על האיש, דבורה האשה הנאמנה שהקריבה רבות למען השפה העברית מתה ממחלת השחפת והיא רק בת 37 אשה למודת סבל ועוני שגידלה משפחה בתנאים קשים. והקורא מזדעזע ומתקומם לשמוע כי
"הקברנים האשכנזים שהגוויה הופקדה בידם הכריזו כי צר להם אך זה עתה קיבלו הודעה מוסמכת שהגב' בן יהודה שהייתה אשתו של אדם שהוטל עליו חרם דתי הוכרזה כטריפה הם אמרו לו "אנו חופרים קבר לאשתך מחוץ לגדר בית הקברות אסור לה לגופה טמאה שתהא מונחת בקירבת אחרים"
לקרוא את הדברים ולהתפלץ היתכן ??

זמן קצר לאחר מכן פוקדים את האיש עוד אסונות שלושה מבניו הקטנים מתים ממחלות שונות בזה אחר זה כאיוב ממש והסביבה הירושלמית העויינת שמחה לאיד ורואה בכך עונש משמיים על חילול השפה.

בספר אין רגשות של כל הגיבורים הפועלים בתוך המאבקים הקשים והלשונות הרעים לא כתוב איך הם מרגישים בתוך כל העוני והדלות והאסונות הנוראים אבל אנחנו קוראים את הדברים מרגישים וכואבים .

אליעזר בן יהודה אף פעם לא נשבר !!! על הקיר בביתו הוא שם שלט "הזמן קצר והמלאכה מרובה" הוא ממשיך לכתוב בעמידה את מאמריו הסוערים בעתון "הצבי"

הוא מתחתן בשנית 1892 עם חמדה אחות אשתו שבעצם הוא היה תמיד אביר חלומותיה. היא לומדת עברית במהירות רבה והופכת ליד ימינו ועוזרת לו בכתיבה ובעריכה ובגיוס כספים עד ליום מותו.

עיקר עבודתו בתקופת חייו האחרונה מתמקדת בכתיבת המילון העברי הראשון.
באיסוף כל הפתקים שהוא כתב ושמר במשך כל השנים ובהם מילים חדשות מילים מחודשות כדי להספיק להכניסן לכרכי המילון העברי הראשון .

אין ספק שהקורא עומד נפעם איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ! הספר מציג בפניו בצורה אובייקטיבית ועינינית את אחד מהאבות המייסדים של ישראל החדשה באחת התקופות הגורליות ביותר בתולדות ישראל. הספר מציג בפניו סיפור של נביא הלוחם ללא חת , דמות מופלאה שמעוררת בנו הקוראים רגשי כבוד ! והתפעלות ובעיקר רגשי הוקרה !
הרגשתי שכולנו חייבים תודה ענקית לאיש הזה, הנביא שנלחם בכל כוחו למען השפה העברית שמקובלת עליינו כלשון רגילה דיבור המובן מאליו.

בסיום הספר נכתב "הוא זכה לראות את היום בו נערך משאל עם בארץ ישראל שכמעט כל יהודי בארץ רשם בטופס שלו בסעיף "שפת אם" את המילה "עברית"
אליעזר בן־יהודה מת בביתו שבירושלים בליל שבת, (16 בדצמבר 1922), בהיותו בן 66, חמדה מצאה אותו אוחז עט ביד מול הנייר , והשכיבה אותו על מיטתו,
והרופא הגיע כשכבר לא היה בין החיים.
ושאלת השאלה מה היה קורה אילו לא פגש אליעזר הקטן את אותם אנשים בילדותו שעוררו בו את הרעיון על תחיית השפה העברית? ובכלל האם כל ההתרחשויות בחיי האדם ובעולם נתונים ליד המקרה והגורל או שהם מכוונים מלמעלה.
חיה הלר

על הספר שפת הנביאים מאת: רוברט סנט ג'והן

ספר נדיר, ספר שכובש אותך מסקרן מותח ומהנה. אך אין ספק שגדולתו של הספר כשהוא גם מצליח לגעת בך רגשית, זה ספר שגורם לך לחשוב ולשאול שאלות , שמלמד , שמחדש ואפילו מעורר התנגדויות או כעסים, זה ספר כזה שנשאר איתך במחשבה עוד זמן לאחר שכבר סיימת לקרוא אותו.
וזה מה שקרה לי עם הספר "שפת הנביאים" שהיה עבורי הפתעה בלתי צפויה. כתב אותו רוברט סנט ג'והן סופר אמריקאי לא יהודי שביקר בישראל בשנת 1948 ממש בתקופת מאורעות הדמים שהתרחשו בארץ. הוא ביקש להבין מהו הסוד הגורם ליהודים הבאים משבעים ארצות שונות להתלכד לאומה אחת? והוא הגיע למסקנה "כי פרט לתשוקה בוערת למולדת משלהם הייתה לשונם המשותפת הגורם המאחד הגדול שבמזגם". הוא הבין שלשפה העברית היה כוח מכריע בבנינה של האומה וזה הדבר אשר דחף אותו לחקור לשאול ולדעת ממקורות ראשונים על האיש אליעזר בן יהודה - מחייה השפה העברית.

ועל כך מדובר בספר "שפת הנביאים" . הספר כתוב בשפה עממית פשוטה וקולחת אין בו תיאורי רגשות, או הבעת דעה או בקורת. מדובר בעובדות שמספרות את קורות חייו של אליעזר בן יהודה איש אחד בעל חזון נבואי והוא גאולת עם ישראל, ארץ ישראל והשפה העברית.
בספר יש המון התרחשויות ומאורעות שונים בתקופה סוערת בחיי עמנו לטוב או לרע. אבל דווקא גודש הפעילות הבלתי פוסקת שלו יום ולילה . שטף המעשים בתנאים קשים ומסוכנים המועברים לקורא באובייקטיביות הם שגורמים לתדהמה והתפעלות מהדמות השיגעונית מהפכנית של אב"י
שעולה מתוך ההתרחשויות הרבות שבספר.

אכן הספר שהשאיר בי רושם עצום לגבי דמותו המופלאה של אליעזר בן יהודה

הוא נולד כאליעזר פרלמן בשנת 1858 בעיירה לושקי שבליטא בבית יהודי חרדי קשה יום, ילד קטן ורזה שלמד בחדר כמו כל הילדים שבעיירה. עקב בעיות כלכליות אמו האלמנה שולחת אותו הרחק אל דודו העשיר ללמוד בישיבה הגדולה ושם בדרך מקרה הוא פוגש איזה חבר שמשכנע אותו ללמוד דווקא אצל הרב יוסף בלוקר אשר מצד אחד לימד אותו תורה , אך מצד שני חשף את הנער לקריאה בספר "תועבה" שנקרא "רובינזון קרוזו" אוי ואבוי לפתע הנער התמים עם הפיאות הבהירות והלבוש המסורתי קורא בסקרנות ובהתלהבות רבה ספר הכתוב כולו שומו שמיים בעברית! מדובר בנקודת מפנה במחשבותיו. זה היה המקום וזה הספר שהדליקו בלבו של הנער את הניצוץ הראשוני לאהבת השפה העברית.
הדוד שנחרד מהכפירה הנוראית ממהר לשלוח את הנער חזרה לאמו. אך אליעזר הקטן נמלט והוא עייף ,רעב , ורועד מקור הישר אל בית כנסת הקרוב וכמו באגדות והנה בבוקר מוצא אותו שלמה יונאס ישן רועד מקור על ספסל שמחוץ לבית הכנסת , וכמו באגדות הנער מוצא חן בעיניו והוא מזמין את אליעזר כבן בית נוסף למשפחתו ופורס עליו את חסותו ואת אהבתו . בבית הזה של שלמה יונאס קורה המפנה ששינה את חייו לדרך שאין ממנה חזרה .
הנער החרדי קיצוני מגודל הפיאות מגלה בבית זה עולם אחר שממלא את רוחו ונפשו בשאיפות אחרות. הוא מתחיל בחשק רב ללמוד שם צרפתית, גרמנית ורוסית והכל בעזרתה של דבורה בתו של יונאס שמתאהבת בנער הצעיר ממנה ומלמדת אותו על עולם פלאות שהוא לא ידע . הוא מתחיל לקרוא בשקיקה ספרים הוא מכיר דברים חדשים ושונים מכל שידע ומנקודה זו רבותי הכל היסטוריה.

קשה שלא להתפעל מה כבר כותב עלם צעיר לבחורה לאחר שהוא עוזב את הבית כדי להמשיך בלימודיו (ציטוט ממכתבו לדבורה)

"מטרתי הראשונה היא להשיג רמה כלשהי שתאפשר לי לבוא במגע עם האישים היהודיים הגדולים בני זמננו כדי לעניינם בתוכנית לשיקומו של העם היהודי על אדמת אבותיו . חפץ אני ללמוד את תולדות עמנו ככל אשר אוכל. מקווה אני למצוא הכל באוניברסיטה המכונה סורבון." פשוט לא יאומן שכזו היא שאיפתו של עלם צעיר !!

והחיים כסטודנט ממש לא קלים הוא לומד באוניברסיטאות שונות ונחשב כעילוי .
הוא מצליח להתבלט ולקבל מילגות. שולח מאמרים לעיתונים והכל בנושא אחד
ויחיד "עם ישראל" וחותם בשמו החדש שבחר לעצמו בן יהודה אליעזר.

הוא מתגורר בעליית גג של בית יש בפריס, בלי כסף וללא כל אפשרות להתחמם. הוא אכל בקושי איזו ארוחה אחת ביום ואף היא דלה
ובריאותו נפגעה קשות. הוא חלה בשחפת מחלה שתלווה אותו מאז עוד סוף ימיו.
"רעיונותיו המהפכניים של אב"י לא היו מקובלים באותם ימים, וחלקם הגדירו אותו כקנאי ופנטיקן. ובחברה האינטלקטואלית של פריז בה הסתובב חלקם גם התנגדו ולעגו לרעיונותיו,
אליעזר נחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל, בחינת ''נאה דורש ונאה מקיים''.
הוא מציע נישואין לדבורה , שלמרות התנגדות הוריה, היא עדיין מאוהבת בו והם מחליטים להתחתן ולעלות לארץ ישראל בשנת 1881 כשהוא בן 22 .
הם מגיעים ליפו ומשם לירושלים שמתגלה כעיר מוזנחת ומלוכלכת , תושביה יהודים ברובם דתיים פאנטים עניים מרודים , היהודים האשכנזים לומדי תורה ועניים , לא עובדים ולא מתפרנסים אלא חיים בדוחק מכספי החלוקה. העיר ואנשיה מתאכזרים לבן יהודה ודבורה.
אני מתרגשת לקרוא בספר פירוט רב את התלאות שהזוג הצעיר הזה עובר
ואני יודעת שכל המסופר בספר הוא אכן אמת לאמיתה!!.

אליעזר מחליט באופן חד-משמעי שבביתו בני המשפחה ידברו אך ורק עברית !!
אבל העברית במציאות עדיין שפה של בית הכנסת שפה עתיקה מאוד ומליצית , אבל הוא שואף שכל היהודים יוכלו לדבר רק בעברית!!
כדי שיוכלו להיות לעם חופשי בארצו. ולכן צריך להחיות את השפה ולגרום לה להיות קלה ופשוטה שתהיה יומיומית ועממית . הוא משקיע את כל גופו ונפשו, הוא עובד יומם ולילה כדי לחדש מילים שלא נמצאות בשפה, הוא מתווכח עם הוגי דעות ידועים בעולם וסופרים ורבנים שמתנגדים לו, אך הוא לא מוותר ממשיך לחקור מקורות למילים בודק אותם בספרים ומשווה ורושם אותם על אלפי פתקים.

פשוט לקרוא ולא להאמין איך האיש בגופו הדל והחולה ממוקד חדור מטרה יוצא בעט ונייר להלחם לחיים או מוות בעניין החייאת השפה העברית.

הספר לא מדבר על רגשות אלא מתמקד אך ורק ביצירה ובעשייה הבלתי מתפשרת של בן יהודה שמטרתה היא אחת תחייתו של עם ישראל בארץ ישראל והחייאת השפה העברית שתלכד אותו לעם אחד! כאמרתו: שבלעדי תחיית הלשון הלאומית, גם תחיית הארץ לא תהיה.

ומעתה השפה העברית היא השולטת בחיי שניהם . בנם הבכור איתמר נועד להיות 'הילד העברי הראשון' מדובר במעשה מסוכן ולא פשוט לדבר עברית בירושלים של אז בין אותם יהודים פאנטיים בעלי דעות דתיות קיצוניות שראו בדיבור בשפה העברית כפירה וחילול שפת הקודש!!

הם נידו את כל בני המשפחה והטילו עלייהם חרם ולא רצו להתקרב למשפחת
בן יהודה . ברור היה לכל יושבי הקרנות בירושלים העתיקה, כי הנולד הראשון לבית אב"י הוא בודאי מן יצור כלאיים משונה בעל מום מלידה .

אני מרותקת לספר , הרגשתי כאילו מדברים על המשפחה שלי, כאילו השפה העברית עצמה הפכה להיות איזו ישות חיה בדמותו של אליעזר בן יהודה והיא הנלחמת על זכותה לחיות כי אחרת איך אפשר לקלוט ולהבין כמה סבל וחיי עוני ומחלות יכולים האיש ומשפחתו עוד לעבור למען הרעיון המהפכני.

בן יהודה טיפח בעיתונו "הצבי" את רעיון ההתיישבות והעבודה העברית הוא כתב מאמרים חוצבי לב ואמיצים כנגד כספי "החלוקה " שהיו עד אז טאבו! דבר שעורר עליו אויבים רבים בירושלים וביחוד את זעמם של החרדים שכעסו והלשינו עליו לשלטונות התורכיים ויצאו נגדו בעלילה זדונית בהאשמה שהוא מעודד בעיתונו למרד נגד השלטון הטורקי. על זאת הוא נשפט הוא נכלא וישב בבית הסוהר כשנה עד שהצליחו כמה ידידים לאסוף כסף לשחרורו.

גודש המאורעות והמעשים של אליעזר בן יהודה הכתובים בספר "שפת הנביאים" מעורר בנו יראת כבוד ורוממות כלפי האיש.

וטרגדיות נופלות על האיש, דבורה האשה הנאמנה שהקריבה רבות למען השפה העברית מתה ממחלת השחפת והיא רק בת 37 אשה למודת סבל ועוני שגידלה משפחה בתנאים קשים. והקורא מזדעזע ומתקומם לשמוע כי
"הקברנים האשכנזים שהגוויה הופקדה בידם הכריזו כי צר להם אך זה עתה קיבלו הודעה מוסמכת שהגב' בן יהודה שהייתה אשתו של אדם שהוטל עליו חרם דתי הוכרזה כטריפה הם אמרו לו "אנו חופרים קבר לאשתך מחוץ לגדר בית הקברות אסור לה לגופה טמאה שתהא מונחת בקירבת אחרים"
לקרוא את הדברים ולהתפלץ היתכן ??

זמן קצר לאחר מכן פוקדים את האיש עוד אסונות שלושה מבניו הקטנים מתים ממחלות שונות בזה אחר זה כאיוב ממש והסביבה הירושלמית העויינת שמחה לאיד ורואה בכך עונש משמיים על חילול השפה.

בספר אין רגשות של כל הגיבורים הפועלים בתוך המאבקים הקשים והלשונות הרעים לא כתוב איך הם מרגישים בתוך כל העוני והדלות והאסונות הנוראים אבל אנחנו קוראים את הדברים מרגישים וכואבים .

אליעזר בן יהודה אף פעם לא נשבר !!! על הקיר בביתו הוא שם שלט "הזמן קצר והמלאכה מרובה" הוא ממשיך לכתוב בעמידה את מאמריו הסוערים בעתון "הצבי"

הוא מתחתן בשנית 1892 עם חמדה אחות אשתו שבעצם הוא היה תמיד אביר חלומותיה. היא לומדת עברית במהירות רבה והופכת ליד ימינו ועוזרת לו בכתיבה ובעריכה ובגיוס כספים עד ליום מותו.

עיקר עבודתו בתקופת חייו האחרונה מתמקדת בכתיבת המילון העברי הראשון.
באיסוף כל הפתקים שהוא כתב ושמר במשך כל השנים ובהם מילים חדשות מילים מחודשות כדי להספיק להכניסן לכרכי המילון העברי הראשון .

אין ספק שהקורא עומד נפעם איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ! הספר מציג בפניו בצורה אובייקטיבית ועינינית את אחד מהאבות המייסדים של ישראל החדשה באחת התקופות הגורליות ביותר בתולדות ישראל. הספר מציג בפניו סיפור של נביא הלוחם ללא חת , דמות מופלאה שמעוררת בנו הקוראים רגשי כבוד ! והתפעלות ובעיקר רגשי הוקרה !
הרגשתי שכולנו חייבים תודה ענקית לאיש הזה, הנביא שנלחם בכל כוחו למען השפה העברית שמקובלת עליינו כלשון רגילה דיבור המובן מאליו.

בסיום הספר נכתב "הוא זכה לראות את היום בו נערך משאל עם בארץ ישראל שכמעט כל יהודי בארץ רשם בטופס שלו בסעיף "שפת אם" את המילה "עברית"
אליעזר בן־יהודה מת בביתו שבירושלים בליל שבת, (16 בדצמבר 1922), בהיותו בן 66, חמדה מצאה אותו אוחז עט ביד מול הנייר , והשכיבה אותו על מיטתו,
והרופא הגיע כשכבר לא היה בין החיים.
ושאלת השאלה מה היה קורה אילו לא פגש אליעזר הקטן את אותם אנשים בילדותו שעוררו בו את הרעיון על תחיית השפה העברית? ובכלל האם כל ההתרחשויות בחיי האדם ובעולם נתונים ליד המקרה והגורל או שהם מכוונים מלמעלה.
חיה הלר