ביקורת ספרותית על מכאן ולא מכאן מאת עוזי זק
ספר טוב

---

בנושאי הספר אין חדש: שנות השישים בארץ על כל המשתמע מכך: דור ראשון ושני לשואה, פער עדתי, החבר'ה הסלוניים
לעומת תנועות הנוער וכו'.
החידוש הוא באיך, ולא במה. יש כאן קול מיוחד של סופר שיודע (אמנם עם כמה תקלות בדרך) לספר סיפור מרגש ומעניין, ושעל הדרך שוחט פרות קדושות ומנפץ מיתוסים.
הספר הזה חף מכל תקינות פוליטית. הוא חצוף, ממזרי ויורה לכל הכיוונים בלי להתנחמד ובלי לעשות חשבון.
הנה משהו לגמרי לא פוליטיקלי קורקט, שעוזי זק מזכיר לנו מהתקופה ההיא:לקרוא "תיימענקע" (תימניה באידיש) כשם גנרי לעוזרות הבית המזרחיות, גם אם הן ממוצא פרסי, בוכרי או מה שזה לא יהיה. אם הדוגמא הזו גורמת לכם לרצות להרוג אותו תתרחקו מהספר הזה, כי מאיפה שזה בא יש עוד הרבה כאלה.
זק מיטיב להעביר את הלך הרוח ואופן ההתבטאות של ארי, הנער מפיו מסופר הסיפור.
אז הרעיון שמייחד את הספר הוא טוב מאד, וכך גם הסיפור, ובכל זאת יש כאן הרגשה שהספר הזה הגיע להוצאה בדיוק כשהעורכים היו בחו"ל והשאירו הוראה לא לבלבל להם את המוח כשהם בחופש... וזה חבל, כי פוטנציאל וכשרון יש כאן בשפע - חסרה רק היד המכוונת של עורך טוב שידע להרגיע ולמתן את העודפים ויתר ההתלהבות: המאמץ להתחכם ולהיות אובר שנון, הרצון ללמד ולהעשיר את הקורא, הצורך להתפלמס ולהחוות דעה. נדמה שהסופר חשב שכתיבת ספר זו הזדמנות מצויינת להמם את הקורא עם כל היכולות הללו וזה נותן קצת תחושה של שופוני. כשאני קוראת ספר אני רוצה להשאב לתוך העולם שנברא בו ולא להזרק כל כמה עמודים אל הכיתה בתיכון בהרגשה שאני באמצע שיעור הסטוריה עם אחלה מורה.
ויחד עם הביקורת שיש לי על הספר הזה אני ממליצה עליו בלב שלם. הוא מיוחד מאד, קולח, מרתק ומצחיק למרות שעוסק בנושאים קשים.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על מכאן ולא מכאן