“בנושאי הספר אין חדש: שנות השישים בארץ על כל המשתמע מכך: דור ראשון ושני לשואה, פער עדתי, החבר'ה הסלוניים לעומת תנועות הנוער וכו'. החידוש הוא באיך, ולא במה. יש כאן קול מיוחד של סופר שיודע (אמנם עם כמה תקלות בדרך) לספר סיפור מרגש ומעניין, ושעל הדרך שוחט פרות קדושות ומנפץ מיתוסים. הספר הזה חף מכל תקינות פוליטית. הוא חצוף, ממזרי ויורה לכל הכיוונים בלי להתנחמד ובלי לעשות חשבון. הנה משהו לגמרי לא פול”

“ספר חתרני, מעורר מחשבה.כתוב יפה. אתחיל בווידוי . גדלתי ולמדתי באזור ובתקופה של הסיפור.צפון תל אביב, עירוני ד, תנועות נוער וכל הנילווים. תודה לאל, אינני שייך ליוצאי שואה ואפילו מוגדר לחלק ה"שוורצי" המתואר כאן. הטקסטים מוכרים ואמיתיים. חוויתי את משפט אייכמן ותקופת ההיסתדרות ומפא"י. מבחינתי הספר הוא , נעים להזכר בכל ההיבטים, החיוביים והשליליים של התקופה. ברקע שתיארתי, גדל נער אשכנזי בשם ארי ( מ”

“דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. לאורך כל קריאת הספר, ובעיקר בעשרות עמודיו הראשונים הוא חשב, דיבר והרגיש פחות כמו הנער בן הכמעט 17 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא יותר כמו אשמאי זקן ומאוס שאינו פוסח על אף התחכמות לעוסה וצפויה. הקול הזה כל כך עצבן אותי בהתחלה עד שכמעט שעשיתי את הטעות וזנחתי את הספר. אני מאד שמחה שהתאפקתי. כי לעוזי זק יש מ”

“ספר שנון ומעניין. סיפורו של אודי בן צבי, בחור צעיר ופיקח, מנהל מוכשר שעובד כמנכ"ל בהוצאת ספרים "בורוכוב ספרים". בתור מנהל יעיל הוא כל הזמן יוזם מהלכים כלכליים בחברה. לא כל היוזמות זוכות לשיתוף פעולה והסכמה מצד נוח בורוכוב, בעל חברת "בורוכוב ספרים". נוח הינו אדם מבוגר, באמצע שנות השבעים שמעדיף חיים רגועים ושלווים, בלי יותר מידי זעזועים... התקופה : שנות ה-80, אותה הסופר עוזי זק, מיטיב לתאר. ה”

“בנושאי הספר אין חדש: שנות השישים בארץ על כל המשתמע מכך: דור ראשון ושני לשואה, פער עדתי, החבר'ה הסלוניים לעומת תנועות הנוער וכו'. החידוש הוא באיך, ולא במה. יש כאן קול מיוחד של סופר שיודע (אמנם עם כמה תקלות בדרך) לספר סיפור מרגש ומעניין, ושעל הדרך שוחט פרות קדושות ומנפץ מיתוסים. הספר הזה חף מכל תקינות פוליטית. הוא חצוף, ממזרי ויורה לכל הכיוונים בלי להתנחמד ובלי לעשות חשבון. הנה משהו לגמרי לא פול”

“ספר חתרני, מעורר מחשבה.כתוב יפה. אתחיל בווידוי . גדלתי ולמדתי באזור ובתקופה של הסיפור.צפון תל אביב, עירוני ד, תנועות נוער וכל הנילווים. תודה לאל, אינני שייך ליוצאי שואה ואפילו מוגדר לחלק ה"שוורצי" המתואר כאן. הטקסטים מוכרים ואמיתיים. חוויתי את משפט אייכמן ותקופת ההיסתדרות ומפא"י. מבחינתי הספר הוא , נעים להזכר בכל ההיבטים, החיוביים והשליליים של התקופה. ברקע שתיארתי, גדל נער אשכנזי בשם ארי ( מ”

“דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. לאורך כל קריאת הספר, ובעיקר בעשרות עמודיו הראשונים הוא חשב, דיבר והרגיש פחות כמו הנער בן הכמעט 17 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא יותר כמו אשמאי זקן ומאוס שאינו פוסח על אף התחכמות לעוסה וצפויה. הקול הזה כל כך עצבן אותי בהתחלה עד שכמעט שעשיתי את הטעות וזנחתי את הספר. אני מאד שמחה שהתאפקתי. כי לעוזי זק יש מ”

“ספר שנון ומעניין. סיפורו של אודי בן צבי, בחור צעיר ופיקח, מנהל מוכשר שעובד כמנכ"ל בהוצאת ספרים "בורוכוב ספרים". בתור מנהל יעיל הוא כל הזמן יוזם מהלכים כלכליים בחברה. לא כל היוזמות זוכות לשיתוף פעולה והסכמה מצד נוח בורוכוב, בעל חברת "בורוכוב ספרים". נוח הינו אדם מבוגר, באמצע שנות השבעים שמעדיף חיים רגועים ושלווים, בלי יותר מידי זעזועים... התקופה : שנות ה-80, אותה הסופר עוזי זק, מיטיב לתאר. ה”